"ליד הילדים שלי אני אבא. ובעסק אני מנהל ומנטור. אני מנהל ומדריך את הילדים באותה מידה שאני מדריך מנהלים בחברה". כך אומר שמואל דורנשטיין, מנכ"ל ובעלים קבוצת רב בריח בשיחה עם שירה ספיר, בכנס החברות המשפחתיות של גלובס, יחד עם בתו מאיה דורנשטיין-יתיר, סמנכ"לית שיווק בחברה.
● מורשת, ירושה והמס שביניהם: משפחות בישראל נערכות לחקיקת מס עיזבון
● "נפוטיזם עשוי להיות דבר טוב": העצה המפתיעה לעסקים משפחתיים
"רב בריח היא עסק של 1200 איש. אני אוהב ומכבד את המנהלים האחרים. אולי לא באותה מידה של אבא, אבל עם כבוד ועתיד גדול שיש להם. אין אושר גדול יותר מאשר להגשים ולראות ילדים שהיו יכולים להצליח בכל מקום - שעובדים איתך ומצליחים איתך".
דונרשטיין רכש בשנת 2008 את רב בריח, שהיתה גם קודם בבעלות משפחתית ויצרה אז רק מוצר אחד- דלתות פלדת. קודם לכן, עבד בחברת ממתקים של אביו. היום החברה מחזיקה ב-13 מפעלים, מייצרת 250 מוצרים ומונפקת בבורסה. בחברה עובדים שניים מילדיו של דונרשטיין, והגיס. הבן השלישי, עומר, מכהן כדירקטור.
שמואל מספר על הדברים שהיה חשוב לו לשמר. "רכשנו את פעילות של פלדלת. המוטיבציה של החברה היתה המותג הפנומלי. קסם לי שזו היתה חברה משפחתית לפני כן. אני מאמין בחברות משפחתיות. ההגדרה שלנו לחברה משפחתית היא שכל מי שעובד בה מרגיש כמו בבית. היה חשוב לי שהערכים שלנו - של צניעות, עבודה קשה וכבוד - יישארו. זה קרה, ו-18 שנה אחרי זה אנחנו רואים את התוצאות". לדבריו היה רוצה להעביר לילדיו את הערכים שההורים שלו לימדו אותו. "אמא שלימדה אותי נתינה, האבא - כבוד ובעיקר עבודה קשה".
בתשובה לשאלה עד כמה העבודה עם אביה היא בחירה ואם יכלה לדמיין מסלול אחר, השיבה מאיה: "אין ספק שגדלתי בבית שהעבודה והעסקים היו חלק ממנו. היה לו את עסק הממתקים, היינו מבקרים במפעל. זה משהו שגדלתי אליו. למדתי, עבדתי קצת בהייטק, ובחרתי להיות בעסק. אני כל יום בוחרת את זה. העסק מאתגר אותי. יש לי מקום לממש את הפוטנציאל שלי וזו זכות לעבוד בעסק משפחתי".
את מרגישה שאת נושאת על הכתפיים יותר מקריירה?
מאיה: "ברור שכן. להיות דור שני, "הבת של", זה בכל מקום. הטייטל הזה נצמד אליך. המחויבות והדרישות הגבוהות קיימות בתוך החברה ומחוצה לה. בסוף זה מה שהופך אותך לטוב יותר. זה לא טייטל פשוט, ותמיד צריך להוכיח יותר מכולם. אבא מאמין והאמין בי תמיד".
שמואל מוסיף "אני מסתכל עליה ומודה שהיא טובה ממני, ואני נהנה יותר לראות אותה הולכת בדרכי יותר מאשר את ההצלחות שלי. חברה משפחתית בנויה גם על אושר וגם על עושר. אושר הוא סגסוגת של ערכים של משפחה, של נתינה, אהבה שלא רק נשמרת בתוך גרעין המשפחה אלא עוברת בין המנהלים כולם".
על העברה בינדורית: "אני לא מגובש"
על העברה בינדורית אומר שמואל: "יש אלטרניטיבה להעביר למנהל מקצועי או לבן משפחה. כרגע אני לא מגובש לגבי זה. יכול להיות שתהיה תקופת ביניים. בסוף זה תלוי רק בילדים. אני לא יודע אם בעוד 4-5 שנים אחד מהם ירצה לקחת את התפקיד. אנחנו חיים את המציאות". הוא מוסיף כי "השנים האחרונות היו מאוד מאתגרות. ברב בריח עבדנו על יציאה ממשברים והחלטות. לגבי העברת המקל - אנחנו נקבל את ההחלטה באופן טבעי, יש את הילדים שצריכים להחליט ויש את החברה".
מאיה מוסיפה: "כל אחד יודע שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. זה לא מדובר בצורה כזו, שיש דור הבא שצריך להיכנס לעסק". לדברי שמואל: "כשהיינו ילדים אחת השאלות היתה מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול. בד"כ אמרת את התשובה בוודאות של תשוקה. העולם של היום הוא פתוח וקטן. אפשר להגיע ביום אחד לכל מקום בעולם ולעשות כל כך הרבה דברים. לכן להטמיע בדור השלישי שהם יעבדו - אני רוצה אבל לא חושב שטוב לדבר. יגדלו, יכשירו את עצמם והטוב ביותר ינצח".
איך נראית ארוחת שישי? מדברים על העסק?
מאיה: "אנחנו מדברים על הכול. פוליטיקה, חוויות, נכדים. גם על העסק. קשה לא לדבר על העסק". שמואל: "בסוף מגיעים לעסק. אין משהו שמבדיל בין העבודה והמשפחה. חוץ מהאמא שאומרת לא לדבר על העבודה".
*** גילוי מלא: הכנס בשיתוף LGA ישראל, KPMG , בנק יוליוס בר, המילטון ליין ישראל ומשרד עו"ד GAC
