רגע לפני שהמערכת הפוליטית ננעלת על קו הזינוק לבחירות לכנסת ה־26, מגיע אחד המועדים הטכניים־פוליטיים החשובים ביותר בלוח הבחירות: הגשת רשימות המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית. ביום שלישי בשעה 22:00 יגיע קו הסיום לחיבורים, פיצולים, בחירת אותיות וכינויים ולמעשה לקביעת תמונת ההתמודדות הרשמית. אז מה בעצם מגישים, איך נבחרות האותיות שעל הפתק - ומה השיקולים הכלכליים שעל הפרק? המשרוקית עושה סדר.
● אין תקציב לקמפיין הבחירות? יש בינה מלאכותית
● גוש נתניהו במהפך דרמטי. אבל יש כוכבית
איך מגישים רשימות?
לפי הכללים שפרסמה ועדת הבחירות לבחירות לכנסת ה־26, רשימת מועמדים צריכה לכלול בין מועמד בודד ל־120, כשלכל רשימה מצורפת גם הסכמה בכתב של כל אחד ואחת מהמועמדים. בנוסף, ההגשה תכלול כינוי למפלגה (למשל, "הליכוד בראשות בנימין נתניהו לראשות הממשלה") ואותיות - שעליהן נרחיב בהמשך.
ועדת הבחירות תצטרך לבדוק את תקינות הרשימות: שאף אדם לא מופיע בשתי רשימות שונות (במקרה שכן, הוא יימחק משתיהן), שאף אחד לא מנוע מלרוץ לכנסת בגלל רקע פלילי או החזקה בתפקיד מסוים, שכל הפרטים מולאו כיאות וכו'. לאחר מכן הוועדה תדון בבקשות לפסילת מועמדים, ורק לאחר שהסאגה הזו, בשילוב בית המשפט העליון, תגיע לסיומה, יפורסמו רשימות המועמדים הרשמיות. זה יקרה לכל המאוחר ב־18 באוקטובר.
איך נבחרות האותיות?
למפלגות שמכהנות בכנסת היוצאת יש חזקה על האותיות שלהן (והן נקראות אותיות "תפוסות"). עקרונית, בבחירות הנוכחיות לא ניתן לרוץ עם יותר משלוש אותיות ולרוב המגבלה היא שתיים, אבל שתי מפלגות שרצות ברשימה אחת יכולות לשים על הפתק גם מספר גדול יותר של אותיות.
עבור רשימות ללא ייצוג בכנסת או בשלטון המקומי, ניתן לבחור מרשימת האותיות ה"פנויות". השימוש בצירופי האותיות הוא במסגרת "כל הקודם זוכה", אבל כל עוד האות פנויה יותר ממפלגה אחת יכולה לעשות בה שימוש במסגרת צירופים שונים.
בנוסף, ניתן לבקש רשות ממפלגה עם ייצוג כדי להשתמש באות תפוסה, וזו צריכה לתת אישור בכתב. אבל האישור לא תמיד ניתן: בבחירות 2013, לדוגמה, מפלגת עוצמה לישראל רצתה להשתמש באותיות א' ו־ח' ופנתה לעבודה ולליכוד בהתאמה, ושתיהן סירבו. ומה קורה אם מפלגה מחליטה שלא להתאמץ למצוא אותיות לעצמה? במקרה כזה, ועדת הבחירות היא זו שבוחרת את האותיות עבור המפלגה.
מה זה "בלוק טכני"?
בהגשת הרשימות אנחנו רואים לא מעט מפלגות שהתאחדו: ביחד, שמורכבת מיש עתיד ובנט 2026; הרשימה המשותפת, שמורכבת מחד"ש, תע"ל ובל"ד; והשילוב האחרון, של הציונות הדתית וזהות. חלק מהצירופים, כמו האחרון שהזכרנו, מדגישים שהם רק "בלוק טכני" ותו לא. אבל מה זה בעצם אומר "בלוק טכני"?
אם רשימה לכנסת הורכבה מכמה מפלגות, ואלו חתמו על הסכם להישאר עצמאיות, כל אחת מהן תוכל לפרוש מהסיעה ולתפקד כסיעה מרכזית, מבלי להידרש לתנאי מסוימים - כשהבולט שבהם הוא דרישת המינימום להתפצלות של לפחות שליש סיעה. כדי שמפלגות שהן חלק מאותה רשימה יוכלו "להתפלג" אחרי הבחירות, הן צריכות לצרף להגשת הרשימה גם נוסח של הסכם בדבר צירוף המפלגות.
הדבר מאפשר למפלגות קטנות לאחד כוחות, לרוץ ביחד, ולהשתחרר זו מזו מיד לאחר שעברו את אחוז החסימה. גם בבחירות הקודמות סמוטריץ' היה חלק מבלוק טכני, אז יחד עם עוצמה יהודית ונעם, והפיצול קרה תוך ימים ספורים מהשבעת הכנסת.
מה התמריץ הכלכלי של מפלגות להתאחד?
חלק מהמפלגות יכולות להציע כוח כלכלי (גם אם לא כוח אלקטורלי). זאת בזכות מה שקרוי "מימון מפלגות". הדבר מעוגן בחוק מימון מפלגות 1973, שנועד להקצות כספי ציבור למפלגות השונות. ישנו מימון שוטף ומימון לכיסוי הוצאות הבחירות, כאשר הסוג השני הוא הרלוונטי לענייננו.
היקף המימון נקבע בהתאם ליחידות מימון, שאת שוויה של יחידת מימון בודדת קובעת ועדה מיוחדת וחיצונית. בבחירות הקרובות שוויה של יחידה בודדת יעמוד על מעט יותר מ־1.8 מיליון שקלים. סעיף 3 לחוק קובע שכל מפלגה שהצליחה להיכנס לכנסת החדשה מקבלת מספר יחידות מימון שנגזר מהסטטוס שלה לפני הבחירות וממספר המנדטים אותו קיבלה בבחירות עצמן.
במקרה של מפלגה שנבחרה לכנסת היוצאת, מספר יחידות המימון יהיה ממוצע המנדטים לפני ואחרי הבחירות ועוד יחידת מימון אחת (בבחירות לכנסת הנוכחית הוחלט בהוראת שעה שהתוספת תהיה של 1.4 יחידות מימון).
במקרה של סיעה שנוצרה תוך כדי כהונת הכנסת היוצאת וסיעות חדשות, המימון יינתן לפי מספר המנדטים לאחר הבחירות ועוד יחידת מימון (ובבחירות אלו, שוב, 1.4 יחידות). כפי שד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מסביר, מפלגות עצמאיות שרצו ברשימה אחת והתפצלו לאחר מכן - כמו הציונות הדתית, עוצמה יהודית ונעם או כחול לבן ותקווה חדשה - נחשבות לצורך עניין זה כמפלגות שנבחרו לכנסת היוצאת.
מתי המפלגות מקבלות את הכסף?
עקרונית, מפלגות מקבלות את המימון לאחר הבחירות, אבל שפירא מסביר שניתן לקבל מקדמות שמהוות חלק מהסכום עוד לפניהן. סעיף 4 לחוק קובע שסיעה - בין אם כזו שנבחרה בבחירות הקודמות ובין אם כזו שנוצרה תוך כדי הכנסת היוצאת - זכאית למקדמות ללא מתן ערבות בסך 70% (או 80% בבחירות הנוכחיות) מיחידת מימון לכל ח"כ שהיה לסיעה ביום הקובע, שבמקרה של בחירות הנערכות במועדן הוא 101 יום לפני פתיחת הקלפיות.
סיעה עם פחות מעשרה מנדטים תוכל לבקש מקדמות כאילו היו לה עשרה - קרוב ל־14.7 מיליון שקל - כשההשלמה למקדמה שכזו תיעשה בכפוף לערבויות. סיעה חסרת ייצוג יכולה לבקש אפילו עשר יחידות מלאות, גם כאן בכפוף לערבויות. ככל שיש הפרשים בין המקדמות לסכום הסופי, לכאן או לכאן, הדבר מתבצע אחרי הבחירות.
כלומר, למרות שמפלגות כמו כחול לבן והציונות הדתית לא מהוות כוח אלקטורלי גדול, בטח לא כזה שמבטיח מעל לכל ספק מעבר של אחוז החסימה, הן כן מביאות איתן שני יתרונות תקציביים. הראשון הוא קבלת מקדמות בלי צורך בערבויות ("לרוב כשמתייחסים ליתרונות של מפלגות כאלו במימון מפלגות מתכוונים בעיקר לזה", אומר שפירא). השני הוא שגם במקרה של נפילה, הוספת המנדטים מהכנסת היוצאת לחישוב יחידות המימון ירכך את המכה (בהנחה שבכל זאת היה מעבר של אחוז החסימה).
מה עם החובות של המפלגות?
וכאן צריך לעבור לצד השני של המטבע - החובות. "חלק מהמפלגות עלולות לצבור חובות אבודים", מזהיר שפירא. "כשמפלגה עם ייצוג בכנסת היוצאת, שקיבלה מקדמות בלי ערבויות, לא נבחרת לכנסת הבאה - היא תישאר בחוב לכנסת, ומאיפה היא תחזיר אותו? זה מה שקרה לבית היהודי, מרצ ובל"ד. אבל אם מרצ ובל"ד כנראה ייכנסו לכנסת הבאה ויוכלו להחזיר את החובות, זה לא המצב עם כולן.
"אם יש למפלגה נכסים, אפשר לחייב אותה למכור אותם, אבל ברוב המקרים אין נכסים למכור, ולפעמים מתחייבים שכסף שיגויס למפלגה יועבר ישר להחזרי החוב, אבל אז לא מגייסים. ככה בארבע השנים האחרונות לא החזירו כספים". דוגמאות למפלגות כאלו הן מפלגת העצמאות של אהוד ברק, הבית היהודי וצל"ש, ששימשה כמפלגת המדף של הימין החדש.
מפלגות שלא נכנסו לכנסת מקבלות מימון?
סעיף 2(א1) לחוק קובע שמפלגות שלא נכנסו לכנסת אבל קיבלו לפחות 1% מסך הקולות הכשרים יהיו זכאיות למימון בשווי יחידת מימון אחת. "זה מראה שהמפלגה לא הייתה קיקיונית ושהייתה איזושהי הצדקה לריצה", מסביר שפירא. אבל, הוא ממשיך, "זה לא יכסה את המקדמות".
