1בוושינגטון מציעים אסטרטגיה חדשה מול איראן
שישה חודשים לאחר תחילת המלחמה, ארה"ב ואיראן הגיעו למצב שבו אף אחת מהן אינה מצליחה להשיג הכרעה צבאית או מדינית, אבל דווקא המשך המצב הקיים עשוי לשרת את וושינגטון, כך טוען ג'יימס ג'פרי, לשעבר השליח האמריקאי המיוחד לסוריה והקואליציה נגד דאעש, במאמר בפוריין אפיירס. לדבריו, המצור ההדדי על משלוחי נפט וסחורות במצר הורמוז ובנמלי איראן הפך למעשה לאפשרות "הכי פחות גרועה" עבור שני הצדדים. אלא שבטווח הארוך, הוא מעריך, איראן תתקשה לעמוד במחיר הרבה יותר מארה"ב.
● אחרי יוון: האמירויות עשויה להיות הבאה בתור לעסקת ענק עם ישראל
● עכשיו זה רשמי: רפאל מתכננת לייצר רכיבים לכיפת ברזל בגרמניה
הסיבה המרכזית היא הפער הכלכלי בין המדינות. לארה"ב יש אספקת נפט מקומית גדולה, בעוד שכמעט כל יצוא הנפט של איראן, ומכאן גם חלק משמעותי מהמטבע הזר שנכנס למדינה, נחסם. ג'פרי טוען כי במקום לנסות להשיג הכרעה מהירה, וושינגטון צריכה להמשיך בהדרגה את הלחץ. לדבריו, "ארה"ב יכולה להמשיך במצור ההדדי בעלות נמוכה יחסית". הוא מצביע על כך שגם אחרי כחצי שנה של שיבושים ביצוא הנפט והגז מהמפרץ, הפגיעה בכלכלה העולמית נותרה עד כה מוגבלת, בעוד הכלכלה האיראנית ממשיכה להיחלש.
גם האפשרויות האחרות, לטענתו, גרועות יותר עבור וושינגטון. נסיגה אמריקאית מהאזור ללא ויתורים מצד איראן תאפשר לטהרן להציג את התוצאה כניצחון. הסלמה צבאית נוספת אינה מבטיחה שהמשטר יסכים לדרישות האמריקאיות, ופלישה קרקעית שנועדה להפיל את המשטר עלולה לדרוש מבצע בהיקף דומה למלחמת המפרץ ב־1991, שבה השתתפו יותר מחצי מיליון חיילים אמריקאים. לכן ג'פרי סבור שהמשך המצור הוא הדרך הטובה ביותר להחליש בהדרגה את איראן ולנסות להחזיר אותה לשולחן המשא ומתן.
אלא שהאסטרטגיה הזאת מגיעה עם סיכון משמעותי: ככל שהמצב הכלכלי באיראן יחמיר, טהרן עלולה לבחור דווקא בהסלמה. האינפלציה באיראן כבר עלתה באוגוסט ליותר מ־80% בחישוב שנתי והמטבע ממשיך להיחלש. ג'פרי כותב כי "הכלכלה האיראנית תזדקק בסופו של דבר ליצוא נפט ולהקלה בסנקציות כדי לשרוד". אבל אם הלחץ יהפוך קשה מדי, הוא מזהיר, משמרות המהפכה עלולים להגיב בתקיפות נוספות במפרץ, נגד תשתיות במדינות ערב, בסיסים וספינות אמריקאיים ואף נגד ישראל.
המסקנה של ג'פרי היא שוושינגטון אינה צריכה כרגע לנסות לשבור את הקיפאון, אלא לנצל אותו. "ארה"ב לא הצליחה להביס במהירות את איראן", הוא כותב, אבל היא מסוגלת לספוג את עלויות המצב הנוכחי טוב יותר מטהרן, שכלכלתה הולכת ונשחקת. לכן, לדבריו, ארה"ב צריכה להמשיך בלחץ ובמקביל להבהיר כי אם איראן תבחר בהסלמה משמעותית או תחזור לקדם את תוכנית הגרעין שלה, היא תיתקל בתגובה קשה. במילים אחרות, הטענה שלו היא שהזמן עצמו יכול להפוך ליתרון האמריקאי.
מאת ג'יימס פ. ג'פרי, מתוך פוריין אפיירס. לקריאת הכתבה המלאה.
2תעשיית מוצרי החשמל באיראן קורסת
משפחות רבות באיראן מתקשות לא רק לקנות מקרר או מכונת כביסה חדשים, אלא אפילו לתקן מכשירים שהתקלקלו, על רקע משבר שפוגע במקביל גם בצרכנים וגם ביצרנים המקומיים. כך לפי איראן אינטרנשיונל, ערוץ חדשות איראני המבקר את המשטר וממוקם מחוץ לאיראן. שכר המינימום החודשי במדינה עומד על כ־166 מיליון ריאל, כ־75 דולר, בעוד המקרר הקטן והזול ביותר באתר הקניות הגדול במדינה עולה כ־258 מיליון ריאל. מקרר בסיסי כבר עולה יותר משלושה חודשי שכר, ומכונת כביסה ממוצעת עולה סכום השווה לכחמישה וחצי חודשי שכר. מדיח הכלים הזול ביותר עולה כשמונה חודשי שכר, מה שהפך אותו, כפי שנכתב בכתבה, "ממוצר חשמלי ביתי למוצר מותרות".
● כתב גלובס שוחח עם עשרות אזרחים איראנים. זה מה שהוא שמע
המשבר אינו נובע רק מהירידה בכוח הקנייה של האיראנים. גם היצרנים המקומיים מתמודדים עם זינוק חד בעלויות הייצור, שהחריף בעקבות התקיפות הישראליות והאמריקאיות במרץ. התקיפות פגעו בשני מוקדי ייצור הפלדה המרכזיים של איראן ובשני מוקדים מרכזיים של התעשייה הפטרוכימית, שאחראים יחד לכמחצית מכושר ייצור הפלדה במדינה ולכ־70% מכושר הייצור הפטרוכימי שלה. מאז הקיץ שעבר מחיר הפלדה המשמשת את תעשיית מוצרי החשמל עלה בערך פי 2.5, ומחירי חומרי גלם פטרוכימיים מסוימים זינקו פי שלושה עד ארבעה.
התעשייה הייתה במשבר עוד לפני המלחמה. לפי הנתונים הרשמיים האחרונים, ייצור המקררים ירד ב־25% בתוך שנה, ייצור הטלוויזיות צנח ב־36% וייצור מכונות הכביסה ירד ב־42%. במקביל, מחירי מוצרי החשמל הביתיים באוגוסט היו גבוהים ב־117% לעומת שנה קודם לכן. המשמעות היא שהיצרנים צריכים להתמודד עם חומרי גלם יקרים בהרבה בדיוק בזמן שהלקוחות שלהם כבר אינם מסוגלים לשלם יותר.
גם מדיניות שנועדה להגן על הייצור המקומי הפכה כעת לחלק מהבעיה. איראן אסרה כבר ב־2016 על יבוא מוצרי חשמל, ובהמשך החמירה את ההגבלות על חברות דרום קוריאניות. אלא שהתעשייה המקומית לא הצליחה להפוך לעצמאית: לפי חבר בוועדה הכלכלית של הפרלמנט האיראני, המדינה עדיין מייבאת רכיבים בכ־1.2 מיליארד דולר בשנה רק עבור מקררים, מכונות כביסה, טלוויזיות ומדיחי כלים. התוצאה היא תעשייה שכמעט לא נותר לה מרחב תמרון. כפי שמסכם זאת הכותב: "היא לא יכולה להעלות מחירים בלי לאבד עוד מהשוק שכבר הפסיק לקנות. היא לא יכולה להוריד עלויות בלי חומרי גלם שאינה יכולה להשיג".
מאת דלגה חטינוגלו, מתוך איראן אינטרנשיונל. לקריאת הכתבה המלאה.
3גולדמן זאקס מזהיר: מחיר הנפט עלול לקפוץ ל-120 דולר
מחיר הנפט עלול לזנק עד ל־120 דולר לחבית אם התקיפות נגד ספינות במזרח התיכון יתרחבו ויחריפו, כך לפי בלומברג, שמצטט תחזית של גולדמן זאקס. מחיר חבית ברנט נסחר בסביבות 97 דולר, לאחר שהנפט טיפס לרמתו הגבוהה ביותר מאז יולי. דן סטרויבן, שותף לניהול מחקר הסחורות העולמי בגולדמן זאקס, אמר בראיון לבלומברג כי "האירועים של הימים האחרונים מצביעים על כך שהסיכון להתרחבות ולהחרפה של השיבושים בתנועת הספינות הוא משמעותי".
החשש מגיע על רקע העימות המתמשך בין ארה"ב לאיראן סביב מצר הורמוז. בימים האחרונים תקפה וושינגטון מכליות איראניות, בעוד טהרן הכריזה על אזור מוגבל חדש מחוץ למצר. במקביל, כוחות הצי האמריקאי ממשיכים לחסום את נמלי איראן וללוות ספינות של יצרניות נפט אחרות בדרכן החוצה מהאזור. ההתפתחויות האלה מגבירות את החשש מפגיעה נוספת באספקת האנרגיה מהמפרץ.
בגולדמן מציגים למעשה שני תרחישים שונים מאוד. אם ההפרעות למשלוחי האנרגיה באזור יחריפו, מחיר הנפט עשוי להגיע כאמור ל-120 דולר לחבית. מנגד, אם יצוא הנפט מהמזרח התיכון יחזור בהדרגה לשגרה, הבנק מעריך שמחיר חבית ברנט עשוי לרדת לכ-80 דולר. כלומר, פער של כ-40 דולר בין שני התרחישים, שממחיש עד כמה מחיר הנפט תלוי כרגע בהתפתחויות הביטחוניות באזור.
אבל בגולדמן סבורים שההשפעה החריפה ביותר עשויה להיות דווקא בשווקים אחרים. מחירי הגז הטבעי ומוצרי הנפט המזוקק כבר עלו מהר יותר ממחיר הנפט הגולמי, ומחיר הדיזל יותר מהכפיל את עצמו מתחילת השנה. לכן הבנק ממליץ "למשקיעים לגדר סיכונים גיאופוליטיים על ידי כניסה לפוזיציות לונג בגז טבעי גלובלי ובמוצרי נפט מזוקקים". סטרויבן מסביר כי "הזעזועים באספקה גדולים יותר מאשר בשוק הנפט הגולמי". לדבריו, אף שבגולדמן רואים "פוטנציאל משמעותי לעלייה במחירי הנפט", דווקא הגז ומוצרי הנפט המזוקקים עשויים להיות חשופים יותר לשיבושים.
גורם שעשוי למתן את העלייה במחירי הנפט הוא סין. בגולדמן מעריכים כי בייג'ינג תמשיך לשמש "כוח מייצב" בשוק הנפט, משום שכאשר המחירים עולים היא צפויה לצמצם את היבוא ובכך להפחית את הביקוש. בשוק הגז הטבעי ובמוצרי הנפט המזוקקים, לעומת זאת, סין אינה ממלאת את אותו תפקיד. לכן, גם אם מחיר הנפט עצמו לא יגיע לתרחיש הקיצוני של 120 דולר, השיבושים במזרח התיכון עלולים להמשיך להתגלגל למחירי האנרגיה בעולם.
מאת ניקולס לואה ופול אלן, מתוך בלומברג. לקריאת הכתבה המלאה.
