מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) רשמה בערב יום ראשון את אחד ההישגים האלקטורליים הטובים ביותר של מפלגה כלשהי בהיסטוריה של הרפובליקה הפדרלית.
44% מהמצביעים במדינת המחוז סקסוניה־אנהלט הצביעו בעד מפלגה שקשריה עם הימין הקיצוני מהווים סיבה מספקת להיותה מוגדרת כסכנה לדמוקרטיה. ואם היא תשחק היטב בקלפים הפוליטיים שלה, היא עשויה לעמוד בקרוב בראש מדינת המחוז הראשונה שלה, ולא האחרונה.
● עכשיו זה רשמי: רפאל מתכננת לייצר רכיבים לכיפת ברזל בגרמניה
● הצעדים החדשים של גרמניה בתגובה לתקיפות רוסיות
תוצאות הבחירות האלה אינן קריאת השכמה למיינסטרים הפוליטי בגרמניה. זו נשמעה כבר מזמן. מדובר בקולות השבר של הדמוקרטיה הגרמנית הנכנעת כעת ללחצים חדשים המאיימים לשנות את אופייה.
חממה המושלמת ל־AfD
מבחינות רבות, סקסוניה־אנהלט הפכה לחממה המושלמת לגידול הגרסה העוצמתית ביותר של "אלטרנטיבה לגרמניה". האוכלוסייה במדינת המחוז היא המבוגרת ביותר בגרמניה, ועריה המרכזיות נזנחו אחרי האיחוד־מחדש של מזרח ומערב, וסבלו מחוסר השקעה, המיתרגם לכך שהתמ"ג לנפש בה הוא הנמוך ביותר.
בנוסף, למדינה שבה 2.1 מיליון תושבים, נכנסו בעשור האחרון כ־170 אלף מהגרים. הצעירים עוזבים אותה, שיעור האבטלה (8.7%) גבוה בהרבה מהממוצע הארצי, וגל עליות המחירים של השנים האחרונות עירער עוד יותר את הבסיס הכלכלי הרעוע של האוכלוסייה. חשש מהעתיד הכלכלי וחוסר תקווה לשגשוג במדינה היו הנושאים החשובים ביותר בבחירות לפי הסקרים, אפילו לפני חוק וסדר או חשש מהגירה.
כשמוסיפים לתערובת הזאת את המועמד הצעיר והכריזמטי של ה-AfD, אולריך זיגמונד, שהוביל קמפיין סוחף ברשתות החברתיות, מול מפלגות מיינסטרים פוליטי עבשות ואטיות שנכשלות למלא את ההבטחות שהן מפזרות מדי מערכת בחירות, מקבלים את הקרקע המושלמת להשתלטות של "אלטרנטיבה לגרמניה" על המפה האלקטורלית.
המפלגה היתה היחידה שהפיחה התלהבות כלשהי באוכלוסייה, עם אירועים המוניים שקוראים "לחזור לגרמניה הטובה של פעם", עם גאווה מקומית בקטנוע ה"סימס" שייצורו הופסק אחרי האיחוד, עם נוסטלגיה למזרח, עם דגלי גרמניה והבטחה לעתיד טוב יותר.
יהיה מוגזם מאוד לומר ש־44% מהתושבים בסקסוניה אנהלט הם מצביעי ימין קיצוני, אלא שלרובם המכריע כבר לא אכפת יותר אם יש נאו־נאצים במפלגה שהם תומכים בה, או עד כמה הרעיונות שלה תואמים את החוקה הגרמנית. הם מיואשים, ואולריך זיגמונד - שלמד פסיכולוגיה של עסקים באוניברסיטה - היה זה ששיווק להם בהצלחה את הגאולה.
הצרות הכלכליות בגרמניה
כמו במדינות רבות בעולם, (אבל לא בישראל), הפוליטיקה בגרמניה נסובה בעיקר סביב הכלכלה. וזו של גרמניה חולה עמוקות.
מספר פשיטות הרגל העסקיות נמצא בשיא, מחירי המזון עלו ב־50% בשנים האחרונות, האנרגיה התייקרה, חברות ענק עוזבות את גרמניה או מקצצות משרות. פנסיות שהיו זעומות כבר לפני עשור בקושי מספיקות כעת כדי לגמור את החודש.
גרמניה שקיבלה כשני מיליון מהגרים ב־2015 היתה מקום שונה לגמרי. השילוב של המצב הנוכחי של הכלכלה הגדולה באירופה עם חוסר היכולת של הממשלה לשנות את המציאות יוצר תסכול המתבטא בהליכה לקצוות.
"אלטרנטיבה לגרמניה" מיטיבה לנצל את התסכול הזה. היא מבטיחה להפסיק לממן את מבקשי המקלט (שחלקם מקבלים תנאים נדיבים כאילו היו אזרחים גרמנים), לרכוש מחדש אנרגיה זולה מרוסיה, להפסיק לתמוך בעשרות מיליארדי אירו מדי שנה במאמץ המלחמתי של אוקראינה נגד רוסיה. היא מבטיחה מענקי לידה של 2,000 אירו, הגדלת פנסיות, מתן מענקים להתמודדות עם יוקר המחייה ועוד שלל סוכריות.
ניתוח של מאפייני ההצבעה מראה כי המפלגה סחפה את הצעירים בסקסוניה־אנהלט. דווקא המבוגרים יותר (מעל גיל 70), אלו שכנראה זוכרים איך היו החיים במזרח גרמניה הטוטליטארית, הצביעו בשיעורים הנמוכים ביותר עבור "אלטרנטיבה לגרמניה".
הניתוח גם מראה כי הנתח הגדול ביותר של התומכים במפלגה הגיע ממי שלא הצביעו עד כה. מדובר במגמה שאמורה להדאיג מאוד את מפלגות המרכז הפוליטי.
הקנצלר נותר מאחור
הניצחון הסוחף של "אלטרנטיבה לגרמניה" אינו תופעה חולפת או חריגה, זהו הנורמלי החדש בגרמניה. המפלגה צפויה לככב בעוד כשבועיים בבחירות במדינת המחוז מקלנבורג מערב־פומרניה, שבה הסקרים מעניקים לה 37%. גם ברמה הארצית, היא המפלגה הפופולרית ביותר עם 29% תמיכה.
אם "אלטרנטיבה לגרמניה" תצליח להביא לבחירתו של זיגמונד לתפקיד מנהיג מדינת המחוז, הרי שהדבר יעניק לה כוח רב. היא תוכל לשבש חקיקה בבית העליון של הפרלמנט, לבצע רפורמות סמליות בתחום החינוך, ובעיקר להשתמש בסקסוניה־אנהלט כבסיס לצבירת לגטימיות שלטונית במדינות מחוז אחרות, וכמובן בבחירות הפדרליות המתוכננות בעוד כשנתיים. היא תצליח להכניס את הרגל בדלת.
כדי שזה יקרה על המפלגה לקבל תמיכה, אפילו על ידי הימנעות, ממפלגת השמאל הפופוליסטית BSW, שלא פסלה את הצעד, או להצליח לגייס לפחות שלושה עריקים ממפלגות אחרות. תסריט אפשרי פחות.
כמו נשיא צרפת עמנואל מקרון, הקנצלר פרידריך מרץ הופך כעת לברווז צולע: מי שאמור להוביל את אירופה, אך מפסיד מבית. מי שהבטיח לחתוך בחצי את התמיכה באלטרנטיבה לגרמניה עם היבחרו לראשות המפלגה, רואה עכשיו כיצד מפלגתו נחתכה בחצי בבחירות המקומיות בסקסוניה־אנהלט. "האיש הלא נכון למשרד הקנצלר כעת", כינה אותו ה"שפיגל" הבוקר.
אולי הדרך היחידה של השמרנים והסוציאל־דמוקרטים לשנות את המסלול היא לאמץ כמה מהצעות המדיניות השפויות יותר של "אלטרנטיבה לגרמניה", בתחום הפנסיות, הילודה וההגירה. אחרת, הבחירות האחרונות הוכיחו שלציבור לא משנה אם המפלגה גזענית, שונאת זרים, מסוכנת לדמוקרטיה או מצדיעה במועל יד - הוא נוהה אחרי ההבטחות שהיא מפזרת. אם הן לא יבצעו אותן, חבורה של פוליטיקאים שאינם מחויבים לדמוקרטיה תהיה זו שתעלה לשלטון כדי לבצע אותן.
לפיכך, ההצלחה של "אלטרנטיבה לגרמניה" היא בהחלט הכישלון של המפלגות האחרות. הן רואות כבר עשור לאן הדברים מתגלגלים, אך הן איטיות מדי, הססניות מדי, חוששות מדי לשנות את החוקים. בניגוד לנעשה במדינות אירופיות אחרות, "אלטרנטיבה לגרמניה" לא התמרכזה כדי לצבור כוח. היא לא נטשה את העמדות הקיצוניות שלה. במקום שהיא תשבור למרכז, הציבור שובר אליה. הבחירות בסקסוניה־אנהלט הוכיחו כי אם הן לא יעצרו את הדינמיקה הזו, היא לא תיעצר מאליה.
