משרד הבריאות הודיע היום כי קבע רגולציה המחייבת העשרה של המלח השולחני בישראל ביוד. ההנחיה מגיעה כמעט עשור אחרי שהתגלה באוכלוסייה מחסור חמור ביוד, וכאשר רוב מדינות העולם כבר נוקטות בגישה הזו. מדוע אנחנו צריכים יוד? למה דווקא במלח? האם אין מקור חלופי לכך? והאם אין בכך גם סכנות פוטנציאליות? גלובס עושה סדר.
● שאלות ותשובות | קטלנית ב-97% מהמקרים: כל מה שכדאי לדעת על האמבה בכנרת
● לראשונה בישראל: אושר לשיווק חלבון מתוק שיחליף סוכר
מדוע מבקש משרד הבריאות להוסיף יוד למלח?
"יוד הוא מינרל חיוני שהגוף אינו יודע לייצר בעצמו, והוא קריטי לתפקוד בלוטת התריס, לייצור הורמונים ולהתפתחות הקוגניטיבית והמוטורית, במיוחד אצל עוברים, תינוקות וילדים", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', "חוסר ביוד נחשב לאחד הגורמים המובילים בעולם לפגיעה התפתחותית וירידה במנת משכל".
יוד משמש לייצור הורמון בלוטת התריס המשמש לגדילה, התפתחות ומטבוליזם. מחסור ביוד אצל נשים בהריון יכול להעלות את הסיכון ללידת עובר מת או לתמותת התינוק אחרי הלידה. אצל תינוקות וילדים, מחסור ביוד יכול כאמור לגרום לפגיעות קוגניטיביות ונוירולוגיות.
אצל מבוגרים, המחסור יכול לגרום להגדלה של בלוטת התריס או תת פעילות שלה. התוצאה של אלה עלולה להיות עליה במשקל, רגישות לקור ולפעמים גם פגיעה קוגניטיבית, אם כי אצל מבוגרים, לעומת ילדים, הבעיות מתחילות רק כאשר המחסור חמור. על פי מחקרים שערך משרד הבריאות, בכ-60% מאוכלוסיית הילדים ובכ-85% מאוכלוסיית הנשים בהריון בישראל קיים חסר משמעותי ביוד.
למה דווקא למלח?
הדרישה הייתה למוצר נגיש שמשמש את כלל האוכלוסייה, בכל השכבות הסוציו-אקונומיות. היוד הוא מלוח והוא אינו משנה את טעמו של המלח. מספר היצרנים של המלח הוא קטן, ואין הרבה "יצרני בוטיק" של מלח שיהיה קשה לפקח עליהם. מסיבות אלה, גם במדינות אחרות מעשירים ביוד דווקא את המלח ולכן פותחו כבר שיטות לעשות זאת, והן זולות יחסית. מלח המועשר ביוד נקרא מלח מיודד.
מהם המקורות ליוד בתזונה?
מאכלי ים הם עשירים ביוד, ובישראל צורכים אמנם דגים רבים - אך מעט פירות ים ואצות. מקורות נוספים הם ביצים וחלב, כך שטבעונים הם בסיכון מוגבר.
דוידוביץ': "ישראל סובלת ממחסור חמור ביוד מכמה סיבות. אנחנו נשענים כיום על מים מותפלים בהם כמות כמעט אפסית של מינרלים טבעיים, ובין היתר יוד. בניגוד למדינות שבהן מי השתייה או הקרקע עשירים באופן טבעי ביוד, המים שאנו שותים בישראל חסרים מינרל זה. שימוש נרחב במתקני סינון ביתיים מרחיק עוד יותר כל מקור מינרלי פוטנציאלי. למרות שמוצרי חלב בישראל מכילים רמות מסוימות של יוד, דפוס צריכת המזון אינו מספיק כדי לפצות על החסר, במיוחד באוכלוסיות רגישות כמו נשים בהיריון".
האם יש סכנות בהוספת יוד למלח?
ישנו מינון של יוד שיכול להיות מסוכן, אולם הוספת היוד למלח, ממנו משתמשים בכמויות מוגבלות, כמעט ומבטיחה שלא תהיה צריכת יתר ממקור זה.
אצל מבוגרים באוכלוסייה שהייתה דלת-יוד במשך שנים, הכנסת כמויות גדולות של יוד בבת אחת יכולה, באופן פרדוקסלי, לעורר אצל חלק מהאנשים יתר־פעילות של בלוטת התריס. אצל אנשים עם פגיעה או סיכון הקשורים בבלוטת התריס, מומלץ להתייעץ עם רופא לפני צריכת מלח מועשר ביוד באופן קבוע.
בארה"ב, ההסברה לגבי חשיבות היוד הצליחה כל כך באוכלוסיות מסוימות, שהיו מי שחששו להפחית בצריכת המלח גם אם הונחו לכך בגלל יתר לחץ דם או בעיות בריאותיות אחרות, משום שדאגו לפספס את יעדי צריכת היוד. לרוב, בקרב מבוגר בריא למעט יתר לחץ הדם, זו לא תהיה באמת בעיה, אולם ההמלצה היא במקרה הזה לנסות ולהשלים את המחסור ביוד ממקורות תזונתיים אחרים כמו מאכלים מן הים, כמתואר לעיל.
נציין כי רוב צריכת המלח של הציבור אינה מגיעה מן המלחייה הביתית, אלא ממזון שנרכש כאשר המלח כבר הוסף אליו, ולפעמים בכמות גבוהה, כמו בחטיפים ובמזון מעובד. אלה גם המזונות מהן בדרך כלל מומלץ להתחיל כאשר רוצים לקצץ בצריכה מלח. הרגולציה לא תחול על המזונות האלה, אלא רק על המלח השולחני.
האם הוספת היוד מקובלת במדינות אחרות?
ממשרד הבריאות נמסר כי כ-120 מדינות מעולם מחייבות את העשרת המלח ביוד. "ישראל השתרכה מאחור עקב סחבת רגולטורית", אומר דוידוביץ'.
מינון היוד ברגולציה הישראלית החדשה הוא שמרני יחסית למדינות אחרות. יעילות ההעשרה תבחן בניטור האוכלוסייה, וייתכן והכמויות ישתנו בהמשך.
אחרי הרגולציה, האם לא ניתן יהיה כלל להשיג מלח בלי יוד?
הרגולציה לא תחות על מלחים מיוחדים או מלח גס.
האם הוספת היוד למלח תעלה את מחירו?
בארה"ב הוערכה העלות של הוספת היוד בכ-10 סנט לאדם לשנה, ולכן לא אמורה להיות תרומה למחיר, שהיום הוא מפוקח.
יישום הרגולציה צפוי בעוד שנתיים. דוידוביץ': "המאבק להוספת יוד בישראל מתנהל כבר למעלה מעשור. עד כה, משרד הבריאות הסתפק בהמלצות בלבד (לצרוך מלח מועשר או תוספים) גישה שהוכחה כלא אפקטיבית, משום שהציבור אינו מודע לכך מספיק, והשוק לא סיפק פתרון גורף. לאורך השנים, ועדות מקצועיות שונות, חוקרים אנשי אקדמיה ומומחי בריאות הציבור הפעילו לחץ מתמשך על משרד הבריאות, פרסמו ניירות עמדה והתריעו על כך שישראל מפגרת מאחור לעומת העולם המפותח. רק כעת, שנים לאחר אותם סקרים ראשוניים, מבשיל המהלך לכדי תקנות מחייבות".
