בית המשפט המחוזי בירושלים קבע החודש כי חברת בנייה תפצה רוכשי דירות בסכום של 1.26 מיליון שקל בעקבות ליקויי בנייה שלא תוקנו. זאת, לאחר ש־55 בעלי דירות בבניין הכולל 16 קומות מגורים בפרויקט "סביוני רמת שרת" ברחוב קדיש לוז בירושלים, תבעו את היזמית שהקימה את הפרויקט - חברת פ.א. פיתוח ובנייה בירושלים - על סכום של 2.5 מיליון שקל, בעקבות ליקויי בנייה שנמצאו בבניין. בנוסף חויבה החברה לשלם כ־220 אלף שקל הוצאות משפט.
● פסק הדין של העליון שישפיע על היזמים בפרויקטי מחיר למשתכן
● בית המשפט פינה משפחה שהתגוררה יותר מעשור ברמת השרון. זו הסיבה
הבניין נמסר לאכלוס בשנת 2019, ולאחר כניסת התובעים לדירות ותחילת השימוש בהן, התגלעו ליקויים במערכות שונות - מהם סבלו הדיירים במשך שש שנים. הליקויים התבטאו בין היתר בריח רע מפיר האשפה, במעלית תקולה ובהצפות בחניון הבניין.
"הליקויים נותרו ואף החמירו"
התובעים טענו כי הם איבדו באופן מוחלט את האמון בחברה, ולכן ביקשו לקבל צו לפיו החברה היזמית איבדה את הזכות לתיקון הליקויים. סכום התביעה הורכב לטענת התובעים מעלות תיקון הליקויים, מירידת הערך ומפיצוי עבור נזק לא ממוני.
לטענת התובעים, "הליקויים שהיו במועד מסירת הבניין נותרו בעינם ואף החמירו, והניסיונות הקודמים לבצע תיקונים נעשו בצורה לא מקצועית, תוך שליחת פועלים שאינם מיומנים שהחמירו את הנזקים".
יצוין כי הקבלן המבצע שנבחר על־ידי החברה קרס כלכלית, והתובעים טענו כי זה לא פטר את החברה מאחריותה.
התביעה התבססה על חוות־דעת שלפיהן תיקון הליקויים מוערך בסכום של כ־7 מיליון שקל, והועמדה לצורכי אגרה על 2.5 מיליון שקל.
החברה היזמית טענה כי מדובר בתביעה מנופחת, וכי חוות־הדעת של המומחים האובייקטיביים שמינה בית המשפט הוכיחו כי מדובר בליקויים סטנדרטיים שעלות תיקונם מוערכת במאות אלפי שקלים בלבד.
החברה הדגישה כי מעולם לא כפרה בחובתה לתקן את הליקויים, וטענה כי בעלי הדירות מנעו ממנה את האפשרות לתקן וסיכלו עבודות באופן פיזי ושיטתי. היא ביקשה להכיר בזכותה לתיקון הליקויים ולהפחית את שיעור הפיצויים ב־30% המייצגים את העלות להזמנת קבלן מזדמן.
השופט ארנון דראל קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את החברה לשלם לבעלי הדירות עבור הליקויים, ירידת ערך מסוימת של 8,000 שקל ונזק לא ממוני לכל דירה בגובה 2,000 שקל. באשר לירידת ערך, נקבע כי לא הוכחה פגיעה תדמיתית ממשית שאינה ניתנת לתיקון.
השופט קבע כי "בניגוד לטענת התובעים, לא ניתן לקבוע באופן גורף כי הנתבעת התנערה מאחריותה לתקן את הליקויים, התכחשה לחובתה לתקנם ולא גילתה נכונות לשיתוף פעולה".
התנאים של הדיירים לתיקון
עוד נקבע כי לבעלי הדירות היה חלק בכך שהתיקונים לא בוצעו. הם הציבו תנאים מוקדמים, בהם הגשת לוח זמנים, בטרם יסכימו לביצוע התיקונים. דרישה נוספת הייתה להימנע משליחת פועלים ללא תיאום מראש, תוך איום בהשגת גבול. הם גם הזמינו משטרה לקבלן תיקונים שהגיע.
למרות זאת, השופט קבע כי החברה איבדה את זכותה לתיקון הליקויים. נקבע כי היו ליקויים דחופים ובטיחותיים שדרשו מענה מיידי, וכי בעלי הדירות פנו שוב ושוב בדרישה לתיקון ליקויים חמורים במערכת כיבוי האש, הצפות קשות בחניונים, ריח צחנה מפיר האשפה ונזילות.
חלק מהליקויים הופיעו מיד עם כניסתם לבניין ולא זכו למענה הולם במשך חודשים ארוכים. נקבע כי דבק בחברה היזמית "כשל מתמשך באי־ביצוע התיקונים במועד, אף אם לתובעים הייתה תרומה לכך".
שיקול נוסף היה אובדן האמון בין הצדדים, ששיאו היה באירוע שבו הוזמנה המשטרה. בית המשפט סבר כי אם התיקון ייעשה על־ידי החברה, יהיה זה מוקד ומנוף למחלוקות עתידיות שרק ינציחו ויעצימו את היחסים העכורים שנוצרו.
את רוכשי הדירות ייצג עו"ד צוק רימר ממשרד רימר, ארנון. את החברה היזמית ייצגו עו"ד הילה גולפלד ודנה קורן.
מחברת פ.א נמסר בתגובה: "לאחר שהקבלן המבצע נקלע לחדלות פירעון, החברה נטלה על עצמה את האחריות להשלמת העבודות ולטיפול בליקויים, כדי שהדיירים לא יידרשו להתמודד בעצמם עם הליך חדלות הפירעון. החברה ביקשה לבצע את התיקונים, אולם הדיירים בחרו להגיש תביעה כספית, חלף ביצוע תיקונים והשלמת העבודות.
"בסופו של דבר, הסכום שנפסק נמוך משמעותית מן הסכום שנכלל בגדר התביעה (7.5 מיליון שקל) ועומד על כ־15% ממנו. טענות הדיירים לירידת ערך נדחו. החברה לומדת את פסק הדין ותבחן את המשך צעדיה".
