שורת תביעות חדשות מטלטלת בחודשים האחרונים את החברות הגדולות במשק שמוצאות עצמן מתגוננות הן מפני עשרות מכתבי התראה לפני תביעה והן מפני תביעות שכבר הוגשו לבית המשפט. הטענה המרכזית: באתרים שונים מוטמע קוד או "עוגיות" (Cookies) - קבצי טקסט של ענקיות כמו פייסבוק וטיקטוק - שאוספים מידע על התנהגות הגולשים והרגליהם לצרכי מיקוד פרסומי גם מבלי שניתנה הסכמה לכך.
● החברות הממשלתיות שילמו לפירמות רואי החשבון הגדולות 59 מיליון שקל ב-3 שנים
● החל מהבוקר: מאות שוטרי תנועה וניידות בכל רחבי הארץ
כך למשל, הוגשו תביעות נגד רשת טיב טעם ואתר האופנה שיין, בטענה שהן מטמיעות באתריהן קוד של טיקטוק העוקב אחר פעולות הגולשים - בלי ליידע אותם ולקבל את הסכמתם. באופן דומה, הוגשה באפריל תביעה ייצוגית נגד חברת הביטוח מגדל, ולגלובס נודע כי תביעה דומה הוגשה גם נגד אחת מחברות האשראי החוץ-בנקאי.
הפרסום שהצית את הגל
בפברואר פרסמה הרשות להגנת הפרטיות את הנוסח של גילוי הדעת בנושא הסכמה בדיני הגנת הפרטיות, כשנה לאחר שפרסמה טיוטה להערות הציבור.
במסמך הבהירה הרשות את עמדתה לגבי האופן שבו יש לקבל הסכמה תקפה בעידן הדיגיטלי והדגישה כי הסכמה צריכה להיות "מדעת", כלומר שנושא המידע מבין למה הוא מסכים, מהן מטרות האיסוף וההשלכות של סירוב. הרשות קבעה כי ככלל ניתן לתת הסכמה הן באופן אקטיבי (Opt-in) והן באופן פסיבי (Opt-out) בהתאם לנסיבות ולסוג המידע והשימוש בו ואינה קובעת חובה גורפת של הסכמה מפורשת לשימוש בעוגיות.
עם זאת, גילוי הדעת כולל חידודים ביחס לרמת הפירוט הנדרשת בנוסחי ההסכמה וכבר בשלב הטיוטה עוררה חלק מהפרשנות המוצעת בו הסתייגויות מצד גורמים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהזהירו כי היא מרחיבה את גבולות דרישת ההסכמה מעבר למעוגן בלשון החוק הקיים.
הפרסום הזה, טוענים בענף, הוא שהצית את גל התביעות הנוכחי. עורכי דין, ביניהם אלו שמייצגים את החברות הגדולות, טוענים כי גילוי הדעת יצר ריק משפטי הפתוח לפרשנות, שהופך בידי התובעים לכלי נגד העסקים. "אנחנו חווים בחודשיים האחרונים גל משמעותי מאוד של תביעות ייצוגיות שהוגשו ומכתבי התראה על כל הנושא של השימוש בעוגיות", אומר לגלובס גורם בענף, ומוסיף כי אין מדובר בעילת תביעה חדשה כשלעצמה, אלא בעילה שהפכה ממוקדת יותר ויצרה מעין "טרנד" משפטי.
עו"ד ליאור אתגר, שותף וראש תחום הגנת הפרטיות והסייבר במשרד EBN ארדינסט, בן נתן, טולידאנו, מסכים כי מדובר באקלים משפטי חדש: "אם בגל הפניות הקודם ראינו טענות שנסבו בעיקר סביב חובת היידוע באמצעות באנר, הרי שבגל הנוכחי אנחנו רואים התמקדות ברכיב ההסכמה". לטענת אתגר, הפונים החדשים קוראים במסמך סטנדרט מחמיר יותר משנקבע בו בפועל: לשיטתם, יידוע באמצעות באנר סטנדרטי כבר אינו מספיק ונדרשת כעת הסכמה פוזיטיבית באמצעות כפתור אישור מצד כל בעלי האתרים.
עורכי הדין חולקים על קריאה זו. אל-רום טוענת שהיא מרחיקת לכת ביחס ללשון המסמך עצמו, שכן זה מתייחס לאופן ההסכמה הנדרש בהתאם לסוג המידע ומטרת השימוש בו בלבד, ואינו קובע חובת opt-in גורפת. הרשות אף ציינה במפורש שהסכמה מפורשת "רצויה" - לא מחויבת - בעיקר כשמדובר במידע רגיש או בפגיעה משמעותית בפרטיות, קטגוריה שרוב השימושים בעוגיות אינם נכנסים אליה.
את הסיכון הכלכלי הגלום במגמה ממחישה עו"ד עדי אל־רום, שותפה במחלקת ההייטק בתחום הפרטיות ובינה מלאכותית במשרד עורכי הדין שבלת, בהשוואה לגל תביעות קודם, סביב סוגיית הנגישות: גם שם נרשמו לטענתה מקרים רבים שהרחיקו לכת, ובעלי אתרים - גדולים כקטנים - נאלצו לשלם או להתפשר על סכומים נכבדים בגין נושאים טכניים, גם כשהם חרגו ממהות החוק. "אין בדין הישראלי חובה מפורשת או הנחייה מחייבת לקבל הסכמה פוזיטיבית לשימוש בעוגיות באתרי אינטרנט, ובעל אתר גם לא נדרש לשים באנר כזה או אחר", אומר עו"ד אתגר.
נטל כפול
אז מה תהיה המשמעות הכלכלית אם תוטל חובה כזו על עסקים? מלבד סוגיית התביעות, אומרת אל־רום, הפגיעה תלויה בסוג האתר ובחובה שתיקבע בפועל. אתרים המציעים שירותים "חינמיים" ומתבססים על הכנסות מפרסומות - ולשם כך משתמשים בעוגיות - עלולים להיפגע באופן משמעותי במיוחד וגם ארגונים שתהליכי השיווק שלהם נשענים על הטכנולוגיה הזו צפויים לחוש בכך.
מעבר לכך, היא מציינת כי חלק מהעוגיות כלל אינן משמשות לפרסום אלא לשיפור הנגשת השירות והתוכן באתר עצמו, כך שהגבלתן עלולה לפגוע ביכולת של חברות לייעל ולשפר את השירות שהן מציעות.
אתגר מדגיש כי מעבר לפגיעה, מדובר גם בסטייה מהותית מהמצב המשפטי הקיים: "אם נעבור למשטר של קבלת הסכמה פוזיטיבית באמצעות באנר עם כפתור אישור ודחייה כמו באירופה, זו תהיה קביעת חובה חדשה לגמרי מבלי שקיימת חובה כאמור בדין הישראלי, מה שיטיל נטל שלא נדרש על חברות ובעלי אתרים, גדולים כקטנים".
לדבריו, מדובר בנטל כפול: מחד, בעלי אתרים יידרשו לרכוש מודלים וכלים טכנולוגיים שאינם נדרשים בהם כיום, מה שייקר את עלויות ההקמה והתפעול של האתר. מאידך, חובה כזו תפגע באמצעי השיווק של החברות - וזאת ללא כל עיגון בדין.
"אין כאן פרופיילינג"
מנגד, ניתן להעלות כמה טענות בעד הטלת חובה כבדה יותר על עסקים, כאשר המטרה המוצהרת היא הגנה על פרטיות. ראשית, מסביר גורם בענף, "המידע שנאסף הוא לא רגיש, אני מבין מה מעניין אותך באתר שלי וזה הכי הרבה שאני יודע עלייך. זה לא שאני בונה עלייך תיק לקוח ומשווה את זה לנתונים, אין כאן פרופיילינג. אני לא יודע הרבה פעמים אם את גבר או אישה, אפשר רק לנחש".
שנית, כאשר מדובר, למשל, בחברה שמספקת שירות בסיסי כמו מים, המשתמש הוא זה שפנה לחברה מלכתחילה וזו רק מספקת לו את השירות שביקש. הטענה השלישית מתייחסת לקיומה של חלופה: מי שמתנגד למעקב באתר יכול לפנות לקבלת השירות דרך המוקד הטלפוני במקום - כך שלמעשה קיים ערוץ אחר, ולכן אין הכרח בהטלת חובה בעלת השלכה כלכלית כה משמעותית.
מרשות להגנת הפרטיות לא נמסרה תגובה.
