לחלק מהישראלים יש יותר כסף בצד מאי פעם, אך לדברי הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ד"ר שמואל אברמזון, דווקא החוזק הזה הופך לנטל על המשק. לטענתו שיעורי החיסכון הגבוהים והטבות המס מעניקים אמנם כרית ביטחון, אך במקביל הם מונעים מהצריכה הפרטית למצות את הפוטנציאל שלה. בראיון לגלובס שוטח אברמזון גישה אולי מרחיקת לכת, לפיה עודף החיסכון בולם את הצמיחה - והטיפול בהטבות המס הוא הצעד המתבקש הראשון.
● אפקט העושר: כמה התעשרנו השנה וכמה מזה על הנייר?
● המסלול בקרן ההשתלמות שמבלבל את החוסכים
● המוני רופאים ירדו מהארץ? בדקנו איפה הם למדו
"אפקט העושר מוגבל"
"אכן קיים שיח על כך שהצריכה יחסית נמוכה בשנים האחרונות, אבל אנחנו באגף הכלכלן הראשי סבורים שלא כצעקתה", אומר ד"ר אברמזון. "הצריכה הפרטית גדלה בעקביות בשנים האחרונות. ב־2025 היא חצתה לראשונה את טריליון השקלים וההוצאה לצריכה פרטית לנפש חצתה לראשונה את רף ה־100 אלף שקל בשנה. אנחנו רואים גידול ריאלי גם ביחס לתקופה שלפני הקורונה - וזאת למרות מגבלות היצע, עליית הריבית והאתגרים הכלכליים. מה שמפחית את שיעור הצריכה מהתוצר כולו הוא גידול חריג יחסית במרכיבים מסוימים ביצוא, בהשקעות ובהוצאה ממשלתית".
אבל אנחנו רואים פער בצריכה כששיעור הגידול השנתי התכווץ.
"היו סיבות מאחורי זה. מגבלות היצע בגלל הקורונה והמלחמה, סביבת ריבית יותר גבוהה והעלאות מסים שנדרשו למימון המלחמה. ועדיין, הגידול חיובי שנה אחרי שנה".
ועדיין, הצמיחה לא ברמות שהיית מדמיין ביחס לזינוק בתיק הנכסים של הציבור.
"חלק גדול מהתיק לא מנוהל ישירות על ידי הציבור אלא על ידי משקיעים מוסדיים, ולכן הכסף הזה במידה רבה נעול עבור הציבור ולכן לא מתורגם לצריכה מיידית. לפי הנתונים שיש לנו, החיסכון בישראל חריג גם ברמת המשק כולו וגם ברמת משקי בית. לכן במשרד האוצר מתבססת ההבנה שקיימת מידה מסוימת של עודף חיסכון, שנשענת גם על סיבות מבניות. בין היתר, יש לזה קשר לפנסיית החובה, להסדרי שכר במגזר הציבורי ולתמריצי מס, שמובילים לכך שהישראלים חוסכים הרבה מעבר לחובת החיסכון. שיעור חובת ההפרשה לפנסיה ישראל - 18.5% (עד השכר הממוצע, א"ז) - ממקמת אותנו במקום השני ב־OECD".
לעמדת אברמזון, להיקף החיסכון הגדול יש גם חסרונות. "הצדדים החיוביים די ברורים: זה מייצר יציבות במערכת ומקל על משקי בית להתמודד עם משברים. רואים זאת ביכולת של הישראלים לעמוד בתשלומי חובות ומשכנתא, על אף אתגרים של ריבית גבוהה והאטה בשוק הנדל"ן. אבל הצדדים הפחות טובים הם בשיעורי צריכה שמתחת לממוצע ה־OECD שמשליכים על הרווחה, הצמיחה ואולי גם על שער החליפין. לא הייתי רוצה לעשות פה מהפכה, אבל אני חושב שאנחנו בחוסר איזון שמונע חלק מהפוטנציאל המשקי".
40 מיליארד שקל בשנה
במדינות ה־OECD קצבת הזיקנה נדיבה יותר, כך שהחיסכון בישראל, גם אם הוא עודף, מסייע למשקי בית בגיל פנסיה להזדקן בכבוד.
"לפי כל העבודות והאומדנים שנעשו, גם כשלוקחים בחשבון את קצבאות הזיקנה, יחס התחלופה פה בסדר גמור. כמובן שצריך לקחת בחשבון מה מקבלים בקצבאות הזיקנה, רק לזכור שבניגוד לחיסכון פרטי הן ממומנות מכספי הציבור".
אילו צעדים מתוכננים בנושא?
"משרד האוצר, יחד עם הממונה על שוק ההון, עובדים על גיבוש המלצות לממשלה הבאה. עמדת האוצר לאורך שנים היא שהטבות המיסוי לקרנות השתלמות ולפנסיה, שמוערכות בכ־40 מיליארד שקל וב־13 מיליארד שקל בשנה בהתאמה, הן גבוהות יחסית וקשה להצדיק את כולן, בפרט בהינתן חובת ההפרשה לפנסיה. חלקן אף חריגות בהשוואה בינלאומית".
אפשר גם לטעון שגודל תיק הנכסים של הציבור משפיע על הכנסות המדינה? אם אנשים מממשים את ההשקעות שלהם, הם משלמים מס.
"לגבי השלכות מיסוי, קופת המדינה תקבל יותר כסף מגידול בצריכה שעליה משלמים מע"מ ומס הכנסה, אל מול חיסכון שחלק גדול ממנו פטור ממס. הפחתת הטבות מיסוי תאפשר הפחתת שיעורי מס רוחבית יותר".
אם רוצים להגדיל את הצריכה, אולי ההמלצה של קרן המטבע להעלות את המע"מ לא נכונה לישראל?
"בוודאי שהעלאת המע"מ וגם העלאת מס הכנסה כשלעצמן פוגעות בצריכה. אבל זו ראייה צרה, כי בסוף צריך להסתכל על כל מערכת המס. המלצות כמו של קרן המטבע מדברות על טווח ארוך ועוסקות בשאלת החלופות למיסוי. אנחנו סבורים שנכון לפעול להקטין את הפטורים והטבות המס בחיסכון ובמקומות אחרים, ורק לאחר מכן לדבר על העלאות מסים אחרות. בטווח הארוך אם אני צריך לבחור בין העלאת מע"מ ובין העלאת מס הכנסה - אעדיף לבחור במע"מ, אבל קודם עלינו לטפל בפטורים וההטבות השונות".
