עשרות פוליטיקאים ובכירים נעצרו בעיראק בחודשים האחרונים, ומאות מיליוני דולרים במזומן ובזהב הוחרמו, במסגרת מבצע חריג לפירוק רשתות שחיתות שהשתלטו על מוסדות המדינה מאז נפילת שלטונו של סדאם חוסיין ב-2003. בין העצורים נמנים גם חברי פרלמנט ובכירים בממשלה, מה שהופך את הגל הנוכחי לצעד הדרמטי ביותר נגד השחיתות הפוליטית בעיראק בשנים האחרונות.
● הפנטגון חושף: אלה ההפסדים בארבעת החודשים הראשונים של המלחמה מול איראן
● הלקוחה הערבית של התעשיות הביטחוניות רוצה טיל ישראלי
על פי הערכות, הרקע למבצע קשור למשבר כלכלי חמור שפוקד את המדינה: יצוא הנפט העיראקי - המקור הבלעדי כמעט להכנסות המדינה - נעצר כמעט לחלוטין מאז פרוץ המלחמה באיראן בפברואר האחרון.
עיראק, כמו רוב מדינות המפרץ, מממנת את מרבית תקציבה מנפט, כולל שכר עובדי ציבור, שירותים בסיסיים והשקעות פיתוח. לפי הערכות, הנפט מהווה כ־90% מהכנסות הממשלה, ובשנים רגילות ההכנסות החודשיות מנפט היו מעט יותר מ־6 מיליארד דולר בממוצע.
מאז פרוץ המלחמה בין ארה"ב־ישראל לאיראן ובעקבות חסימה מלאה כמעט של מצר הורמוז, ההכנסות קרסו בצורה דרמטית. ההכנסה החודשית מנפט צנחה מכ־6.8 מיליארד דולר בפברואר לכ־1.95 מיליארד דולר במרץ ולכמיליארד דולר בחודשים הבאים. מבחינת כמויות חביות, עיראק ייצאה כ־10 מיליון חביות נפט גולמי דרך הורמוז באפריל, לעומת כ־93 מיליון חביות בחודש לפני המלחמה. מגמה זו נמשכה גם בחודשים שלאחר מכן: ביצוא הימי בלבד נרשמה ירידה של יותר מ־97% במאי 2026 בהשוואה לאותו חודש בשנה הקודמת.
שיווי המשקל השתנה
כדי להתמודד עם המשבר, עיראק ניסתה להגדיל יצוא חלופי דרך צינור כירכוכ־ג'ייהאן בטורקיה, אך גם זה סיפק מענה חלקי בלבד. במקביל, בגדד נאלצה להדפיס 25 טריליון דינר כדי לכסות הוצאות, מה שהגדיל את האינפלציה, בעוד שקרן המטבע הבינלאומית חוזה כי הכלכלה העיראקית תתכווץ ב־6.8% בסוף שנת 2026, לעומת 0.4% ב־2025.
ירידה חדה כזו בהכנסות, במדינה שתלויה כמעט לחלוטין בנפט, היא שיצרה את הלחץ הפיסקאלי העז שעליו מדברים גורמי הממשלה כרקע למבצע נגד השחיתות.
כל עוד ההכנסות מהנפט זרמו לקופת המדינה, השחיתות הפוליטית והתפקוד הבסיסי בעיראק יכלו להתקיים זה לצד זה לאורך שנים. ואולם, הפגיעה בהכנסות מנפט בעקבות המלחמה שינתה את שיווי המשקל הזה: כל דולר שפוליטיקאים ממשיכים לשאוב מהמדינה הוא עכשיו דולר שממש חסר לה כדי לתפקד.
התופעה הזו, אומר ד"ר מסאעב אל־עלוסי, חוקר לענייני המזרח התיכון במכון האמריקאי New Lines Institute for Strategy and Policy, אופיינית למדינות שכלכלתן תלויה כמעט לחלוטין במשאב טבע בודד. "במבנה כלכלי כזה נוצר תמריץ מובנה אצל בעלי כוח להתחרות ביניהם על השליטה בזרם ההכנסות עצמו, ולא בהכרח על ניהול טוב יותר של המדינה", הוא מסביר בשיחה עם גלובס. "כל עוד הזרם הזה גדול מספיק, יש בו די והותר גם לתפקוד המדינה וגם לגזל - אבל כשהוא מצטמצם בחדות, המאבק הפנימי על מה שנותר ממנו רק מתחדד".
לצד ההסבר המבני, יש הערכה שהמבצע משרת מטרה נוספת: הממשלה לא יכולה לפתור את משבר הנפט עצמו כי הוא נובע ממלחמה חיצונית שאין לה שליטה עליה. אבל היא יכולה להילחם בשחיתות, ובכך להראות לציבור, שסובל מיוקר מחיה ומאינפלציה גוברת, שהיא לפחות עושה משהו. שיעור האינפלציה השנתי זינק מאפס בינואר ל־4.3% באפריל ונותר ברמה גבוהה של כ־3% בחודשים לאחר מכן - עלייה שנקשרת בין היתר להדפסת הכספים הנרחבת שנדרשה למימון הגירעון התקציבי.
מעבר ללחץ הפנימי, יש גם גורם חיצוני, כך נראה, שדוחף למבצע - ארה"ב. לפי הערכות, סוגיית הברחת הנפט העיראקי היוותה נקודה רגישה במיוחד עבור וושינגטון. החשש הוא שהברחות נפט מזינות, במישרין או בעקיפין, מיליציות פרו־איראניות הפועלות בעיראק. מניע נוסף הוא ניסיון להיאבק בכל ערוץ הברחות נפט במסגרת הסנקציות האמריקאיות המתמשכות על טהרן.
במרכז הפרשה עומד עדנאן אל־ג'ומיילי, סגן שר הנפט לשעבר האחראי על בתי הזיקוק, שהיה הראשון שנעצר. אל־ג'ומיילי מקושר, לפי דיווחים, לגורמי מימון של המיליציה הפרו־איראנית עצאיב אהל אל־חק, דרך חברת הזיקוק הצפונית שניהל.
לאחר מעצרו, הוא הוצג בטלוויזיה לבוש סרבל צהוב. בביתו נתפסו כ־10 מיליון דולר במזומן, כ־2 מיליון דולר נוספים בדינרים עיראקיים, 1.5 ק"ג זהב וכ־40 נכסים ברחבי המדינה. בהמשך נחשפו גם סכומים שהוסתרו בבקבוקים, בתעלת ניקוז ובקירות הבית, ואף דינרים שאשתו של אל־ג'ומיילי נתפסה מנסה לשרוף בחצר הבית, כדי להעלים ראיות.
החקירה מתרחבת
לפי החקירה המשפטית, לאחר שאל־ג'ומיילי החל למסור עדותו, הוא הוביל לגל המעצרים הרחב יותר, כמעט 50 אנשים נוספים, ביניהם כתריסר חברי פרלמנט ובכירים בממשל (בין השמות שהוזכרו בתקשורת המקומית היה ריאד אל־ג'בורי, מושל מחוז סלאח א־דין לשעבר). זאת, לצד מאות מיליוני דולרים במזומן ובזהב.
עד אמצע יולי הגיע סך הכספים שהוחרמו בפרשה לכ־96 מיליון דולר בדינרים עיראקיים ו־24 מיליון דולר נוספים במזומן, לצד כ־70 נכסים, כלי רכב ו־375 ק"ג זהב. ראש הממשלה עלי אל־זיידי טען כי אל־ג'ומיילי אף ניסה לשחד אותו - לפי הדיווחים, בסכום שנע בין 200 ל־600 מיליון דולר - תמורת השארתו בתפקיד.
נכון לספטמבר, החקירה ממשיכה להתרחב: לאחרונה נעצר אחיו של אל־ג'ומיילי, שניהל מחלקת הדרכה במכון הנפט בבייג'ין, ונתפסו נכסים נוספים השייכים למקורבים לפרשה.
עם זאת, לא כל הפרשנים משוכנעים שמדובר בשינוי אמיתי. ד"ר אל־עלוסי מציג תמונה מסויגת יותר: "מדובר בצעד קוסמטי מצד הממשלה, במטרה להראות לציבור שהיא מנסה להתמודד עם השחיתות המשתרשת במדינה. כעדות לכך, למרות מעצרם של כמה דמויות, לא נכלאו בכירים נוספים על אף הטענות נגדם".
לדבריו, גם הסיכוי לרפורמה מבנית אמיתית נמוך: "הצעדים הננקטים כעת לא יובילו לרפורמות בכלכלה הפוליטית של עיראק. המדינה זקוקה לרפורמות מבניות שרוב המעמד הפוליטי אינו מוכן לבצע. להפך, רוב הפוליטיקאים העיראקיים בעלי אינטרס ברור לשמר את הסטטוס קוו, חרף התנאים הקשים בעיראק שעלולים להוביל להשלכות הרסניות".
