על פני השטח, וול סטריט סיפקה אמש (ב') למשקיעים סיבה לחגיגת ענק. הנאסד"ק זינק אתמול בכ־2% ורשם שיא חדש, בעוד שמדד S&P 500 עלה בכ־1.5% והתקרב למרחק של פחות מ־1% מהשיא שלו. אלא שלפי ניתוח של CNBC, מסתבר כי מתחת לעליות החדות הסתתר נתון חריג, שמושך את תשומת־לבם של סוחרים ואסטרטגים.
● כל הנורות האדומות נדלקות - אבל וול סטריט עדיין לא נבהלת
● וורן באפט בהודעה דרמטית: פורש מתפקיד יו"ר ברקשייר - "הזמן תמיד מנצח"
במהלך המסחר אתמול, 30 מניות מתוך מדד S&P 500 ירדו לשפל חדש של 52 שבועות, לעומת שבע מניות בלבד שרשמו שיא חדש.
כלומר, בעוד שהמדד עצמו מתקרב לשיא, מספר המניות שנחלשות לרמת התחתית השנתית גדול פי יותר מארבעה ממספר המניות שמושכות לשיאים חדשים.
החריגות של הנתון מתחדדת כשמסתכלים על ההיסטוריה. לפי ג’ייסון גופפרט, מייסד SentimenTrader ויועץ ב־NextGen News, הפעם האחרונה שבה מדד S&P 500 עלה ביותר מ־1%, נסחר בתוך 1% משיא חדש, ובמקביל מספר המניות שרשמו שפל שנתי היה גדול ממספר המניות שרשמו שיא - הייתה 21 בדצמבר 1999.
מדובר בפרק זמן מוכר היטב בהיסטוריה של השווקים: כמה חודשים לאחריו הגיעה פסגת בועת הדוט.קום.
הפעם הקודמת שבה חל שילוב נתונים דומה: יולי 1929
גופפרט ציין כי לפני 1999, הפעם הקודמת שבה התקיים שילוב דומה הייתה ביולי 1929, חודשים ספורים לפני קריסת הבורסה באותה שנה.
אבל הנתון אינו אומר שהשוק נמצא בהכרח לפני קריסה. המשמעות היא שהעלייה במדדים אינה מתחלקת באופן שווה בין המניות. חלק מהמניות הגדולות והחזקות מצליחות להרים את המדדים, בעוד שמניות אחרות כבר נמצאות עמוק יותר בתהליך של היחלשות.
הפער הזה הוא אחת הסיבות לכך שמעקב אחר "רוחב השוק" הפך חשוב במיוחד בתקופות שבהן המדדים שוברים שיאים. מדד יכול להמשיך לעלות גם כאשר מספר הולך וגדל של מניות מתחת לפני השטח מתקשה לעמוד בקצב.
הסיפור של יום המסחר האחרון אינו בהכרח "1999 חוזרת". הוא פשוט מציב סימן שאלה מעל העליות: כשהמדדים מתקרבים לשיא, האם יותר ויותר מניות באמת משתתפות בחגיגה, או שהשוק נעשה צר יותר מתחת לפני השטח?
