יש משהו כמעט אכזרי בירידה אל הכנרת באחד הימים הלוהטים של השנה, כשאישון עינה התכולה מפתה, אבל אסור לטבול בה בגלל אמבה מסתורית שהתגלתה במים. הבטנו, התגעגענו, הזענו והמשכנו הלאה.
● הטרנד החדש של הקיבוצים שיהפוך את ימי החג להרבה יותר מעניינים
● על חוף הים בהרצליה מצאנו מנה שסיפקה לנו את אחד הביסים הטובים של הקיץ
את מסלול סובב כנרת עשיתי בהדרכתה של חברה, כנרתית מבטן ומלידה. כנרתים, למי שאינו בקי בדקויות ז'רגון עמק הירדן, הם בני קבוצת כנרת (לא המושבה), ולהלן קווים לדמותם: הם מכירים חופים סודיים שאינם מופיעים בגוגל, יודעים לפחות אקורד אחד יותר מכם בכל שיר של נעמי שמר, ולכולם, כמעט בלי יוצא מן הכלל, יש קשר כלשהו אליה. האחד נשא פעם את קלידיה, אחר היה איש סודה ויש אפילו מי שגילם סנאי במחזה הראשון בקיבוץ שהיא הלחינה.
הכול נאמר בצניעות כנרתית כמובן, אבל ככל שהיום התקדם הבנתי שאין כמעט דקל, שביל או בית שאין מאחוריהם סיפור, ורצוי גם שיר.
9:00 | משהו לשתות: קפה שצופה לכנרת
עוד לפני לגימת הקפה אל מול תכול הכנרת ערכנו סיבוב ממצה וחשוב בחצר כנרת, מערשי ההתיישבות העובדת בארץ, המקום שממנו יצאו רעיונות, אנשים ותנועות שעיצבו חלק גדול מהסיפור הישראלי. כאן פעלה גם חוות העלמות, שבה הוכשרו נשים לעבודה חקלאית, ולכאן הגיעה רחל המשוררת ללמוד חקלאות.
מפיה של הכנרתית הופקו סיפורים ומרגליות בקצב שקשה לעמוד בו. כל אבן מקבלת ביוגרפיה, כל דקל זיכרון, כל שביל שיר. חלק מהסיפורים כבר התערבבו במשך השנים באגדות מקומיות, אבל נדמה שגם זה חלק מקסמו של המקום.
ארתור קפה, הקרוי על שמו של ארתור רופין, היא עגלת קפה הצופה אל הכנרת. יש סביבה כמה פינות ישיבה פשוטות ועל הספסלים צבועים משפטים משיריה של נעמי שמר. עוד לא הגענו לבית שבו נולדה וכבר היא נוכחת, כאילו מישהו פיזר לאורך היום פירורי לחם מוזיקליים שיובילו אותנו בעקבותיה.
על מגש הפוך נכתב בחינניות "ספיישל סלט ביצים", ומחלון העגלה מוגשים כריכים משובחים, סלטים שופעים, בורקס שזקני העמק נשבעים בטעמו ועוגת גזר לחה וטעימה. אבל אנחנו, יש להודות, התקשינו להתרכז באוכל. לקחנו קפה קר והתיישבנו מול הנוף.
ומנעמי לרחל המרחק כאן הוא לפעמים כמה צעדים בלבד. סמוך לעגלה נחבאות המדרגות שמהן, כך מספרים, ירדה רחל אל הכנרת עם האווזים שאותם רעתה. סביב סיפורה נשזרו במשך השנים לא מעט אגדות, כולל על יופייה ועל נשות הקבוצה, אלה שלא בדיוק מיהרו לקבל את האישה הצעירה והיפה אל חיקן. מה אמת ומה מעשייה קשה לדעת.
מעלינו חלף לפתע מטס יפהפה של ציפורים במבנה שחור ומדויק, מבשר את תחילתה של עונת הנדידה. מתחת לעגלה עגנו היאכטות, חוף שלדג הציץ מעבר לעצים.
ארתור קפה
10:00 משהו לנשמה: ללכת בעקבות נעמי שמר
אם חצר כנרת היא ערש הסיפור, הגבעה של קבוצת כנרת היא הפסקול שלו. איריס מורן, כנרתית ובעצמה נצר למשפחת שמר, עורכת בקיבוץ סיור בעקבות חייה של המשוררת האגדית.
אנחנו מתחילות לנוע לצלילי "אנשים טובים באמצע הדרך". שתי הכנרתיות שלצדי מצטרפות באותו רגע ובאותו מקצב, כאילו ינקו את המילים עם החלב, או לפחות עם השוקו שהגישה המטפלת בבית הילדים. תחת הצל הבא מחכה שיר אחר, וב"חורשת האיקליפטוס" כבר אי־אפשר להפריד בין המילים לנוף.
שירים ששמענו כל חיינו מקבלים לפתע שכבה נוספת כשמבינים איפה נכתבו. מורן מצביעה על הבית הדרומי, אחד משלושת הבתים הראשונים שנבנו על הגבעה. כאן נולדה נעמי שמר ב־1930, וכאן גדלה עם הוריה בקומה השנייה.
ובהיסטוריה מסתתר גם רגע קטן שממרחק השנים נשמע כמעט בלתי נתפס. כשהנערה נעמי ביקשה לצאת ללימודי מוזיקה, היו בקבוצה מי שהתנגדו. איזה מזל שלבסוף זה קרה. שמר יצאה ללימודים בתל אביב ובהמשך בירושלים, וחזרה לכנרת כמורה למוזיקה.
מול הבית הדרומי ניצב בית שפרירי, שנבנה ב־1935 בידי סבה וסבתה. בני הזוג ביקשו לגור ליד ילדיהם ונכדיהם, וכשלא נמצאה עבורם דירה בקבוצה, בנו את הבית בכספם הפרטי והתחייבו שלאחר מותם הוא יעבור לרשות הקיבוץ. לימים עברו להתגורר בו גם הוריה של שמר.
היום הוא משמש כבית מבקרים ומעין מוזיאון זמני לפועלה, ובתוכו הפסנתר, חפצים ומזכרות מחייה. בצוואתה ביקשה אמה, רבקה, שהבית יהיה לבית מוזיקה, מקום שיישמעו בו קולות וצלילים. בכניסה משהו קורה לנו, מבלי שליטה הדמעות, מעורבבות באגלי הזיעה, זולגות כמעט מעצמן.
ישבנו שם זמן רב, יונקות עוד סיפור, דולות ממורן עוד פרט ביוגרפי שלא ידענו. לכל קבוצה היא מתאימה את הפעילות. "כנרת היא רחם של סיפורים", אומרת חברתי.
איריס מורן, סיור נופי ילדותה של נעמי שמר
12:00 | משהו לקנות: תמרים, רבותיי, תמרים
בדרך לחנות הדגל של הקבוצה, תנובת כנרת, אי־אפשר שלא להביט לצדדים. התמזל מזלנו והגענו בעונת הגדיד, עת עצי התמר עמוסים אשכולות שצבעם אדמדם, ודווקא כאן למדנו עוד פרט קטן ששיבש משהו שחשבנו שאנחנו יודעות - רגע לפני שהתמר מצהיב, הוא בכלל אדום.
האשכולות נוטפים מן העצים כמו אבני חן אדומות, ובחנות של הקבוצה אנחנו מתפעלים ממיצג שהוא כמעט מוזיאון קטן, כלים מראשית הקיבוץ ומכונת הלחם הישנה. מאז ימי הלחם האחיד התרחבה התנובה, איך לומר, קמעה. המדפים מציעים את השפע המוכר של ימינו עם שלל ממרחים, כלים ומעדנים. אבל אנחנו באנו בשביל התמרים.
סלסלות ענק של תמר ברהי שזה עתה הגיע מהגדיד ניצבות בכניסה, ומאחוריהן סיפור גדול בהרבה מפרי מתוק. תמרים היו כאן כמעט מאז ומתמיד, אבל חברתי מספרת על בן ציון ישראלי, מאנשי הקיבוץ, שיצא בשנות השלושים למסע לעיראק כדי להביא חוטרי תמרים איכותיים לארץ. המבצע ההרפתקני הזה היה אחד המהלכים שסייעו להחזיר אותם לאזור.
במקררי החנות שלל זנים, מרקמים ודרגות הבשלה שונות ממטעי הקיבוץ. אבל אנחנו חמדנו את המג'הול הלח והעסיסי, שיש להגיע עד לכאן כדי ליהנות ממתיקותו.
חנות תנובת כנרת
13:00 | משהו לאכול: נאמס, שירת העשבים
בשלב הזה השמש כבר נטתה לקפוח ואנחנו נמלטנו אל המזגן של SANA, המסעדה האסייתית בדגניה ב', שנפתחה במבנה תעשייתי ישן ששופץ ועוצב מחדש.
קצת מצחיק לחשוב מה היו אומרים שקולניק (לוי אשכול, ממייסדי דגניה ב') ורעיו אילו היו יודעים שבמרחק קצר מחצר כנרת נאכל יום אחד רול סושי במקום אורז בן גוריון.
התפריט של SANA מזפזפ בחופשיות בין יפן, וייטנאם, תאילנד והודו. גלגלנו נאמס של ירקות ונבטים בתוך עלי חסה אייסברג, עשבים מכל עבר, כאילו מישהו בעמק החליט שגם להם מגיעה שירה משלהם, המשכנו לסושי עם כמהין ולקארי חריף־מתוק. האוכל הוגש בשפע ובנדיבות.
לקינוח הגיע מרנג לימון נהדר מעוטר באננס, ואחריו יצאנו לסיבוב קטן בדגניה ב'. גילינו עוד עסקים קטנים בכניסה לקיבוץ.
SANA, דגניה ב'
15:00 | משהו לעשות: שיט בניחוח של חו"ל
משם סרנו לרוב רוי, אתר השיט הוותיק על הירדן, מטופח, נקי ומצוחצח, כזה שלא היה מבייש אתר טבע בחו"ל. שורת סירות הקאנו האדומות על ערוץ הירדן עמדו בשורה ישרה בתוך הירוק הצפוף.
בימי שישי אחר הצהריים (מלבד בימי החג) מתקיים כאן ג'אם סשן, אליו מגיעים מרחבי העמק ועוד יודעי ח"ן. מתחת לסוכות נגנים מהאזור לוגמים בירה צוננת ומתחילים לג'מגם.
אתר השיט רוב רוי
16:00 | עוד משהו לנשמה: לצעוד לצד הירדן
את היום סיימנו בצעדה עם כמיהה לטבילה. גן מורד הירדן והטיילת החדשה שלאורכו הם מסלול ארוך שמתפתל לאורך הירדן. עת נוטה השמש לשקוע זהו מסלול יפהפה, החולף בין אשלים, קנה צפוף ופסקול של חורשת איקליפטוסים, על ציר שממשיך דרומה לכיוון בית זרע וסכר אלומות.
הירדן מלווה את דרכו בנאמנות, פעם גלוי ופעם מציץ מהסבך הירוק. לאורך המסלול מופיעים חבלים וטרזנים מאולתרים, אופניים ועגלות חולפים על השביל, ובכמה נקודות המים נראים קרובים וצלולים כל כך, שכל מה שהתחשק לנו היה ליפול ישר לתוכם.
אחרי יום לוהט שבו הכנרת עצמה הייתה אסורה עלינו, המים הצוננים של הירדן נראו כמו פיתוי כמעט בלתי הוגן.
גן מורד הירדן הדרומי
