מסוף חודש אוגוסט, אצות מיקרוסקופיות שהגיעו מהנילוס סותמות את מתקני ההתפלה בישראל, שמספקים כמעט 80% מהצריכה הביתית והעירונית בישראל והובילו להשבתה זמנית של 5 מתוך 6 מתקני ההתפלה של ישראל. בזמן שמתקני ההתפלה לא פעלו, הפרשי המים נשאבו במלואם ממי התהום של ישראל ומהכנרת, ששניהם נמצאים במצב בעייתי במיוחד.
● דרישה מחברת החשמל: שלמי על עיכוב בתחנות כוח בלי לגלגל לצרכן
● הנשיא ההודי של נמל חיפה: "יכולות לעבור בישראל פי מיליון סחורות"
כעת מסתמן שעכירות האצות מתחילה לרדת באופן טבעי ולפחות חלק ממתקני ההתפלה יוכלו לחזור לפעול בתפוקה מלאה. אך בעקבות התקלה נחשף מצב המים הבעייתי של ישראל. שני החורפים האחרונים היו בעייתיים במיוחד מבחינת משק המים בישראל. גם החורף האחרון, שלכאורה לא היה שחון במיוחד, לא הביא לירידת גשם מספקת מעל הכנרת ובאגן הניקוז שלה, מה שהוביל לירידת מפלס הכנרת למינוס 213.5 מטר, מתחת ל"קו האדום", הנקודה הנמוכה ביותר שנמדדה בכנרת מאז שנת 2018.
גם רמת המים במי התהום בישראל נמצאת בנקודה נמוכה במיוחד: כ־1.9 מטרים מעל הקו האדום, לעומת כ־5.3 מטרים מעליו ב־2024. בין 2024 ל־2025 גובה מי התהום ירד בקצב הגבוה ביותר ב־25 השנים האחרונות לפחות, עם כמעט 2.5 מטרים שנמחקו בשנה אחת בלבד. מתחת לקו האדום מתחילה סכנה לשינוי כימי של הרכב המים, כך שמושקעים מאמצים רבים כדי לא להגיע לשם. אם החורף הקרוב לא יהיה מספיק גשום, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בבעיה.
המבקר התריע
הכנרת ומי התהום של ישראל הם למעשה "החיסכון" של משק המים בישראל כשבשנים האחרונות, הרוב הגדול של המים לשימוש ביתי ועירוני מגיעים בשוטף מהתפלת מים. המים לחקלאות מגיעים ברובם ממי ביוב מושבים, מי קולחין. זאת כמסקנה משנות בצורת ומחסור במים בעבר, שהזכורות ביותר הן 2009־2010, שהובילו לקמפיין "ישראל מתייבשת".
אך למרות כל המאמצים, נרשמו עיכובים דרמטיים בהקמה של מתקני התפלה חדשים: מתקן ההתפלה הגדול "שורק 2" זכה במכרז ב־2020 ואירועים כמו הקורונה והמלחמה הביאו לעיכוב שלו בכשנתיים וחצי. כל מ"ק שלא מותפל בשגרה נשאב ממאגרי המים של ישראל במי התהום ובכנרת וכשההתפלה קורסת בשל מקרה כמו האצות ־ מאגרים אלו מתגלים במצב מדולדל מאוד.
בעוד שנכון למועד כתיבת שורות אלה מסתמן שהעכירות הנובעת מהתפשטות האצות בים התיכון מתחילה לסגת, טרם ברור כמה זמן ייקח עד שכל מתקני ההתפלה ישובו לתפוקה מלאה. מבקר המדינה התריע כבר ב־2024 ש"נמצא כי משרד הבריאות טרם ביצע את הסקר שנדרש לדעתו לעשות בעניין רעלני אצות ורעלנים אחרים המופרשים למים על ידי מינים פולשים נוכח משבר האקלים". ואכן, התרחיש הזה התממש כעת.
ב־24 השעות הראשונות היו עיכובים באספקת מים (בעיקר לחקלאות, מה שהוביל דרישות לפיצויים), אך לאחר מכן, כל המים זרמו כהלכה ואיש לא גילה שהברז שלו לא מוציא מים.
החקלאים ישלמו מחיר?
חברת מקורות, האחראית על התפעול השוטף של משק המים, כבר תרגלה תרחיש כזה במקרה של מתקפת סייבר שמשביתה 5 מתוך 6 מתקני התפלה. וזה אכן בדיוק מה שקרה אם כי הפוגע היה בסופו של דבר אצות מיקרוסקופיות ללא שאיפות גיאופוליטיות.
הבעיה הגדולה יותר היא בטווח הארוך: הצורך לשאוב במקרי חירום ממי התהום והכנרת מוצא אותם במצב בעייתי במיוחד. גורמי המקצוע במשק המים מקווים לחורף גשום עם פיזור משקעים, שיאפשר להם לחלחל ולמלא מחדש את מאגרי מי התהום, אך דבר זה כמובן אינו מובטח. קמפיין לעידוד חיסכון במים צפוי לצאת בקרוב. אם שני הדברים לא יעבדו, הרי ש"קו ההגנה השלישי" של משק המים בישראל הוא צריכת המים לחקלאות.
צריכת המים לחקלאות מרכיבה את רוב צריכת המים בישראל (כ־1.4 מתוך כ־2.4 מיליארד מ"ק בשנה), אך היא נחשבת יעילה יחסית, משום שרובה מגיע לא ממים שפירים ניתנים לשתייה, אלא ממי ביוב מטוהרים ומושבים. אך התשתיות לאספקת מים אלה (שנמכרים במחיר זול במיוחד) לא מגיעה לכל החקלאים וחלקם ממשיכים לקנות מים שפירים ניתנים לשתייה. ברשות המים דוחפים לאחרונה להגדלת ההשקעות בצנרת שתוביל את מי הביוב המטוהרים לאזורים נוספים בארץ, מה שיאפשר להם להתנתק מאספקת המים השפירים שמגיעים לבתים.
בכל מקרה, זה מוביל למחלוקת סביב המחיר הנמוך יחסית שחקלאים קונים מים, בהפרש ששווה ערך לסבסוד של 300־350 מיליון שקל בשנה ביחס לתעריף המים לצרכנים הביתיים. במקרה של חורף שחון נוסף ובעיות כלשהן בהתפלת המים, החקלאים עלולים לסבול מקיצוץ בסבסוד זה והקטנת "מכסות המים" המוזלות.
