הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה
הסיקור התקשורתי של מאבק הגירושים בין שני משתתפי ריאליטי מוכרים הציף לאחרונה מחדש את הדיון הציבורי בסוגיית "גירושי אשמה", החלה על זוגות שנישאו כדת משה וישראל. בשונה מנישואים אזרחיים, בנישואים לפי ההלכה עצם הרצון לסיים את הקשר אינו תמיד מספיק, ובן זוג המבקש להביא את הנישואים לסיומם ללא הסכמת הצד השני נדרש להוכיח בבית הדין הרבני כי האחריות לפירוק הקשר מוטלת על הצד שכנגד. לקביעה זו עשויה להיות השפעה גם על זכאות האישה לקבלת דמי הכתובה.
● למי קראת "בוגד": תביעה חדשה נגד האיש שהציף את הארץ בשלטים
● האם האישה חייבת במחצית מהחוב של בעלה? בית המשפט הכריע
מטבע הדברים, לכל אחד מבני הזוג עשויות להיות טענות שונות ואף סותרות ביחס למתרחש במערכת היחסים האינטימית ביניהם, ובית הדין הרבני נדרש להתמודד עם הקושי המעשי הנובע מהיעדר ראיות ישירות בנושא זה. חוק הגנת הפרטיות והפסיקה המחמירה של בית המשפט העליון בתחום זה הוסיפו מורכבות נוספת.
הבעל בחר לעבור פוליגרף
בשנה שעברה דן בית הדין הרבני הגדול בשאלת טיב הראיות הנדרשות לצורך בירור האחריות לפירוק הנישואים, לאחר שורת ערעורים ואף עתירה לבג"ץ בנושא. באותו מקרה הגיש הבעל תביעת גירושים, בעוד האישה דרשה לקבל את דמי הכתובה בסך 185 אלף שקל. בית הדין האזורי קבע כי האישה היא שגרמה לפירוד, בין היתר בשל סירובה להתגורר עם הבעל, וכן דחה את תביעתה לכתובה, מאחר שלא הוכיחה את טענותיה בדבר אלימות פיזית, מילולית ומינית מצד בעלה, לרבות טענות לכפיית יחסי אישות בעת נידתה.
האישה הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר מתח ביקורת על ההנחה של בית הדין האזורי, שלפיה היעדר ראיות לאירועים המתרחשים בפרטיות, משמעו כי הטענות אינן נכונות. נקבע כי אין לדחות טענות בדבר התרחשויות בחדרי חדרים, שקשה להוכיחן מעצם טבען, רק בשל היעדר ראיות ישירות. בהתאם לכך הוצע מתווה, שלפיו הבעל ישלם 60 אלף שקל במסגרת פשרה, או לחלופין יעבור בדיקת פוליגרף. אם יימצא דובר אמת בהכחשת כפיית היחסים, יהיה פטור מתשלום הכתובה, ואם יימצא דובר שקר, יחויב במלוא סכום הכתובה.
הבעל בחר לעבור בדיקת פוליגרף, ונמצא דובר אמת בהכחשת כפיית יחסי אישות בעת נידה ובכלל. עם זאת, בשיחת ההכנה לבדיקה ציין הבעל כי היו מקרים שבהם ניסה לשכנע את האישה לקיים יחסים בתקופת הנידה ללא כפייה. מאחר שמדובר בבני זוג המנהלים אורח חיים דתי, בית הדין ראה גם בהתנהלות שבה הודה הבעל, נסיבה המחזקת את טענות האישה, שכן הופעל עליה לחץ לפעול בניגוד לחוקי הדת, באופן שפגע באמון ובבסיס הדתי שעליו התבססו הנישואים. מנגד, בית הדין הרבני מצא עצמו מחויב למתווה שהציע, שלפיו אם הבעל יימצא דובר אמת, לא יחויב בתשלום הכתובה.
כתוצאה מכך נחלקו שלושת חברי ההרכב של בית הדין הרבני הגדול באשר לתוצאת פסק הדין. דיין אחד סבר כי יש לחייב את הבעל במלוא הכתובה, שכן די בהתנהלות בה הודה כדי להצדיק את סירובה לחיות עמו. דיין שני קבע כי הודאת הבעל מצביעה על בסיס ממשי לטענות האישה, אך בהיעדר ראיות חד-משמעיות יש להעמיד את החיוב על סכום פשרה של שליש מהכתובה, ודיין שלישי פסק כי יש להותיר את המתווה המקורי ללא שינוי. במקרים של מחלוקת בבית הדין הרבני מתקבלת עמדת הביניים, ולכן נפסק במקרה זה כי הבעל ישלם לאישה 60 אלף שקל.
בהיעדר אפשרות מסתברת להביא ראיות חיצוניות בנוגע לטענות על התנהגות בלתי נאותה במסגרת היחסים האינטימיים, השימוש בפוליגרף שכיח ונפוץ בבית הדין הרבני. עם זאת, כפי שמוכיח המקרה הזה, יש להקפיד מראש על ניסוח נכון של השאלות ועל הגדרת העובדות שאותן מבקשים לברר באמצעות הבדיקה.
