בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אישר לנהל תביעה ייצוגית נגד חברת התעופה אייר אינדיה, בטענה להפרת חוק שירותי תעופה במהלך מתקפת הטילים והכטב"מים הראשונה מאיראן על ישראל באפריל 2024 ("ליל הכטב"מים"). במרכז הבקשה עומדת הטענה כי החברה לא סיפקה לנוסעים את שירותי הסיוע הנדרשים לפי חוק לאחר ביטול הטיסות, ולא הציעה להם כרטיס טיסה חלופי או השבת תמורה.
● הפעם זה יחזיק? אייר אינדיה חוזרת לישראל
● אושר ניהול ייצוגית נגד הבנקים: לא שילמו ריבית על יתרות זכות בעו"ש
אייר אינדיה, חברת התעופה הלאומית של הודו, מפעילה קו טיסות סדיר בין דלהי לתל אביב ובחזרה. לפי בקשת האישור, לאחר מתקפת הטילים מאיראן ביום 14.4.24 הודיעה החברה על ביטול כל טיסותיה מישראל ואליה, והן חודשו רק ביום 16.5.24.
המבקשים טענו כי בתקופה זו אייר אינדיה לא קיימה את החובות המוטלות עליה כלפי הנוסעים מכוח חוק שירותי תעופה. בין היתר נטען כי החברה לא סיפקה שירותי סיוע והטבות כגון מזון ומשקאות, אירוח בבית מלון, שירותי הסעה ושירותי טלפון.
עוד נטען כי החברה לא הציעה לנוסעים טיסות חלופיות במועד המוקדם ביותר האפשרי, לרבות באמצעות חברות תעופה אחרות, והתנערה מאחריותה לספק את השירותים הללו בטענה ל"כוח עליון" שאינה פוטרת אותה מקיום הוראות החוק.
מנגד, אייר אינדיה הסבירה שמדובר בחברת תעופה זרה שמקום מושבה וניהול עסקיה בהודו, וכי היא השעתה את כל טיסותיה לישראל וממנה בעקבות אירועי מלחמת "חרבות ברזל". בהמשך, לטענתה, השיבה החברה את נציגיה להודו. החברה טענה כי החלטות אלה התקבלו משיקולי בטיחות והיו תוצאה ישירה של מתקפת הטילים, שאותה הגדירה כאירוע היסטורי וחסר תקדים המצדיק את דחיית התביעה ואף מחייב אותה.
עוד נטען כי הליך תובענה ייצוגית אינו מכשיר מתאים לבירור טענות להפרות ספורדיות שאינן עולות כדי מדיניות מפרה מצד החברה.
באשר לחובה לספק כרטיס טיסה חלופי, טענה אייר אינדיה כי אין חובה לספק כרטיס כזה בכל תנאי ובכל מחיר, אלא בהתאם למה שמתאפשר בנסיבות. לטענתה, מדובר בכרטיס לטיסה חלופית של אותה חברת תעופה, ששוויו יהיה זהה לשווי כרטיס הטיסה המקורי שנרכש, ובכפוף לזמינות הטיסות ולמקומות פנויים בהן.
לא עדכנה את הנוסעים
בית המשפט, כאמור, אישר את ניהול התובענה הייצוגית. בהחלטתו נקבע כי "עולה לכאורה כי המשיבה לא פעלה כמתחייב ממנה על מנת לספק כרטיס טיסה חלופי בהתאם להוראות החוק".
השופטים עומדים על המסגרת הנורמטיבית לפיה, סעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה קובע כי במקרה של טיסה שבוטלה, נדרשת חברת התעופה לספק לנוסע "השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע", כאשר כרטיס הטיסה החלופי צריך להיות "בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי כרטיס הטיסה המקורי שהונפק לו ובמועד המוקדם ביותר שניתן, או במועד מאוחר יותר בתיאום עם הנוסע, ובכפוף לקיומם של מקומות פנויים בטיסה".
בנוסף, נקבע כי על מפעיל הטיסה ליידע את הנוסע בדבר ההטבות שלהן הוא זכאי בהתאם להוראות החוק.
ביחס לשירותי הסיוע, בית המשפט קבע כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לשלב זה כדי לשכנע במידה הנדרשת כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע שאייר אינדיה לא עמדה בחובתה לספק שירותי סיוע לנוסעים שטיסותיהם בוטלו בתקופה הרלוונטית.
בשולי הדיון בית המשפט התייחס לשאלה מעניינת לא פחות: האם ובאילו נסיבות תהיה חברת תעופה חייבת לספק כרטיס טיסה חלופי שלא במסגרת טיסותיה שלה אלא באמצעות חברת תעופה אחרת, מתי ייחשב סירוב לעשות כן כהפרה של החובה לספק כרטיס טיסה חלופי בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה?
בית המשפט השיב שמדובר בשאלה שהתשובה לה תהיה תלויה בנסיבות העניין, בשים לב למועדי הטיסות (של החברה הנדונה ושל החברות האחרות), לזמינותן, ולעלות הכרוכה בכך וכי טרם נפסקה הלכה בסוגיה זו. אמנם מדובר בשלב מקדמי, ועוד נדרש ניהול הליך ארוך עד לפסק דין (שגם יכול להגיע למסקנה שונה) אך כבר עתה בית המשפט מסביר כי הוכח ברמה לכאורית לשלב זה כי הופרו חובות מול נוסעי החברה.
