כשהייתה ילדה בחיפה, שירית בלפר שורצבלט נהגה לפרק קלטות עם מברג. כשהסליל היה נשחק או נקרע, היא הייתה פותחת את הקלטת, מנסה להבין איך היא בנויה ואיך אפשר לתקן אותה. "תמיד התחברתי מאוד לאיך דברים בנויים, להרכיב דברים וללגו. דברים טכנולוגיים ריגשו אותי ועניינו אותי", היא מספרת.
הסקרנות הזו הפכה בהמשך לקריירה בעולם השבבים. כיום, בלפר שורצבלט היא דירקטורית בכירה באנבידיה ישראל ומנהלת קבוצה של כ־160 עובדים בתחום האימות הפורמלי - תחום קריטי שנועד לוודא ששבבים מורכבים יעבדו כמתוכנן עוד לפני שהם נשלחים לייצור.
● טריליון שקל: פאלו אלטו קבעה שיא חדש בבורסה בת"א
● עמק הסיליקון: הישראלי שמאשים את החברה הלוהטת בריגול עסקי
אמה הייתה מורה למדעים בחטיבת ביניים ובתיכון ואביה מהנדס אווירונאוטיקה בעל תואר שני מהטכניון, שעבד בין היתר ברפאל ובחברת החשמל. "גדלתי במשפחה מאוד תומכת ועוטפת, שמאוד עודדה השכלה. גדלתי בבית שבו ידע זה כוח", היא אומרת.
אחרי שירות צבאי כמדריכת הנדסה קרבית וטיול אחרי צבא, היא חזרה לישראל והתחילה לבדוק מה ללמוד. "הדרך להנדסה הייתה מאוד טבעית לי", היא נזכרת. "בתור חיפאית גאה ידעתי שאני רוצה את הטכניון וזה גם דיבר אליי בתור הבת של אבא שלי".
אביה המליץ על הנדסת חשמל, בין היתר בגלל מגוון התחומים, שאליהם התואר יכול להוביל. וכך, מי שהייתה רגילה להצטיין בלימודים הגיעה לפקולטה, שבה גילתה מהר מאוד שהכללים השתנו.
"למדתי וקיבלתי 20"
את היום הראשון בטכניון היא זוכרת היטב. "הדיקן כינס את כולם באודיטוריום ואמר: 'כולכם הגעתם מאוד מוכשרים, עם ציונים מאוד גבוהים וחשוב לי להגיד לכם: תתחילו להתרגל להיכשל'", משחזרת בלפר שורצבלט. "הבוחן הראשון הגיע. בפיזיקה למדתי ולמדתי וקיבלתי 20. הייתי בהלם. ראיתי שהשמיים לא נופלים, הפשלתי שרוולים והמשכתי ללמוד. בבוחן השני בחדו"א קיבלתי 31. הייתי מזועזעת".
בסוף השנה השנייה בטכניון החליטה בלפר שורצבלט להתחיל לעבוד במקביל ללימודים ולצבור ניסיון מעשי. היא הגיעה ליריד התעסוקה עם קורות חיים ועברה בין הדוכנים. אחת החברות באותו יריד בשנת 2005 הייתה מלאנוקס, אז חברה צעירה ולא מוכרת במיוחד. היא עברה ראיון טכני ראשון, זומנה לראיון נוסף ובמקביל המשיכה להתראיין בחברות אחרות.
במלאנוקס, לדבריה, לא רצו להסתכן בכך שתבחר בהצעה אחרת: "בערב הם התקשרו ואמרו שהם רוצים אותי ושמבחינתם ההצעה תקפה לעכשיו. הגעתי בבוקר למחרת וחתמתי על חוזה".
מלאנוקס העסיקה אז כ־150 עובדים ובלפר שורצבלט הצטרפה אליה כסטודנטית בקבוצת תכנון השבבים. יותר משני עשורים לאחר מכן היא עדיין זוכרת את המהירות שבה פעלה החברה כדי לגייס אותה.
בעיניה, העיקרון שמאחורי אותה החלטה רלוונטי גם היום: בתעשיית הטכנולוגיה, שבה חברות מתחרות על מהנדסים מבוקשים, היכולת לזהות את האנשים המתאימים ולגייס אותם בזמן היא קריטית. "בסוף, ההתנהלות הזאת של לבוא ולהביא את הטאלנט היא משהו שלא השתנה לדעתי עד היום", היא מדגישה.
רק שכיום היא נמצאת בצד שמגייס. כמנהלת בכירה באנבידיה, היא מגדירה את איתור העובדים ושימורם כאחת המשימות המרכזיות שלה. "אחד התפקידים הכי משמעותיים שלי הוא לזהות את ההון האנושי המתאים ביותר והמוצלח ביותר ואז גם לדעת לשמר אותו. ההון האנושי הוא מה שעושה את ההבדל וזה הנכס הכי גדול שלנו כחברה".
לדבריה, החשיבות של העובדים מקבלת משנה תוקף דווקא עכשיו, כשאנבידיה נמצאת בלב תנופת הבינה המלאכותית. "בסוף, כל אחד ואחת מהמהנדסים שלנו משפיעים על מהפכת הבינה המלאכותית", היא מציינת ומוסיפה כי החלטות שהם מקבלים במשרד ביומיום, בסופו של דבר, מעצבות את תמונת המהפכה הטכנולוגית העולמית.
בלפר שורצבלט משווה את פיתוח השבב לתכנון עיר. "יש תשתיות, חשמל, מים, תחבורה. את הכול מתכננים מראש ואז באיזשהו שלב מדליקים את השלטר והכול צריך לעבוד", היא מסבירה. המחיר של טעות, לדבריה, גבוה במיוחד. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שיהיו באגים כי בסוף את מייצרת את השבב והעלות מאוד יקרה".
במסגרת האימות הפורמלי משתמשים בכלים מתמטיים כדי לבדוק את התכנון עוד לפני הייצור. "אנחנו לוקחים מודל לוגי מאוד גדול, מפרקים אותו לבעיות קטנות ונותנים הוכחה מתמטית שהשבב עובד", כך לדבריה.
הרכישה של מלאנוקס בידי אנבידיה חיברה את פעילות התקשורת שפותחה בישראל ישירות לתשתיות שעליהן נשענות מערכות AI. בלפר שורצבלט מדמה את המעבדים ל"מוחות שחושבים במקביל" ואת שבבי התקשורת למערכת שמאפשרת להם לעבוד יחד. "יכול להיות לך המוח הכי חכם, אבל אם יהיה לך עורק צר שמונע מהמידע לעבור, מחשב העל לא יעבוד מספיק טוב".
לדבריה, הניסיון שהצטבר בישראל בפיתוח שבבים ובתקשורת הפך את הפעילות המקומית למשמעותית עבור אנבידיה. מאז רכישת מלאנוקס, היא אומרת, החברה גייסה בישראל יותר מאלף עובדים, פי 3 מלפני כן.
כוח העל של ה־AI
אותה מהפכה שמגדילה את הביקוש לשבבים משנה גם את עבודתם של מי שמפתחים אותם. בלפר שורצבלט אומרת כי כלי AI כבר משולבים בתהליכי הפיתוח באנבידיה, אך אינה רואה בכך סימן לכך שהצורך במהנדסים נעלם אלא להיפך: "מספר הפרויקטים גדל, מספר המערכות גדל והדרישה גדלה", היא מסבירה ומציינת שמה שכן משתנה הוא תפקידו של המהנדס. "צריך להסתכל על בינה מלאכותית בתור כוח על שיש למהנדס ולמהנדסת. אני צריכה לדעת איך לנהל את כוח העל הזה".
לדבריה, לצד היכולת להפעיל כלי AI וסוכנים, המהנדסים נדרשים לדעת להגדיר את הבעיה ולהיות ביקורתיים כלפי התוצאה. "בסופו של דבר, יש לי כמהנדסת אחריות יותר גדולה. קטונתי מלהגיד מה יהיה עוד עשר שנים".
הקשר בין אמהות לניהול
בתחילת דרכה, כמו נשים רבות אחרות בעולם הטכנולוגיה, בלפר שורצבלט הייתה אחת הנשים הבודדות בתחום. עם זאת, זה לא העסיק אותה. "בצ'יפ דיזיין היינו מיעוט נשי וגם בפקולטה הייתי מיעוט נשי. בהתחלה זה לא הפריע לי בכלל". עם השנים, ובמיוחד כשהפכה לאם, התחושה השתנתה. "הסתכלתי ימינה ושמאלה ולא ראיתי המון דוגמאות כאלה".
לפני כחמש שנים היא התבקשה להוביל את פעילות הנשים הטכנולוגיות באנבידיה ישראל. היא מסבירה שהמוטיבציה מבחינתה אינה רק חברתית אלא גם עסקית. "בתור מנהלת מגייסת, התפקיד שלי הוא להביא את ההון האנושי המוצלח ביותר. אם 50% מהאוכלוסייה לא מיוצגים מספיק, זה גם הפסד לחברה", היא מסבירה. הפעילות נעה מחשיפת תלמידות למקצועות טכנולוגיים, דרך מפגשים עם סטודנטיות ועד מנטורינג לנשים שכבר עובדות בתעשייה.
בלפר שורצבלט, אם לארבעה, אומרת שגם האמהות השפיעה על הדרך שבה היא מנהלת. "אמהות הפכה אותי למנהלת טובה יותר והעובדה שאני מנהלת הפכה אותי לאמא טובה יותר", היא מצהירה. לצד זאת, היא מדגישה את חשיבות השותפות בבית: "קריירה זה עשרות שנים. היו פעמים שבעלי לקח צעד אחורה ואני השקעתי יותר בקריירה ולפעמים אני לקחתי צעד אחורה".
כשהיא נשאלת כיצד משמרים עובדים בתקופה שבה חברות מתחרות על מהנדסים מבוקשים, בלפר שורצבלט אינה מתעלמת מהתגמול. "אני שמחה שהעובדים נהנים מההצלחה של אנבידיה. העובדים צריכים ליהנות מההצלחה של החברה", היא אומרת אבל מדגישה: "מקום עבודה הוא הרבה יותר ממה שנכנס לי לבנק. אנבידיה יודעת לייצר חזון ותשוקה מאוד גדולה לעשייה".
ומה היא רוצה לראות בהמשך? לצד התקווה ש־AI ישפר תחומים כמו רפואה וחינוך, יש לה גם יעד קרוב יותר לתעשייה שבה צמחה: "אני מאוד רוצה שחמש שנים מהיום נראה הרבה יותר נשים במוקדי קבלת החלטות. בגדול אני אופטימית".
