שבועיים לפני שעלה לישראל מבריטניה, לפני כמעט 50 שנה, ישב פרופ' מוסא יודעים במשרדו והכין לעצמו תוכנית ביטוח. "אמרתי לעצמי, אני מוותר כאן על הכול והולך להתחיל מחדש, בארץ מלאה במלחמות ובצרות. אבל יש לי את התרופה הזאת לפרקינסון. אני אהפוך אותה למסחרית, וכך אקנה לי מעמד במדינה החדשה".
● בגיל 96, זלמן שובל רוצה להציל את מערכת הבריאות בישראל. ויש לו תוכנית
● שני הפרופסורים הישראלים למתמטיקה שזכו בפרס היוקרתי
● גולה מאיראן: "הכלכלה לא תקרוס מפצצות, אלא מהשוד של השלטון"
אותה מולקולה תוביל אותו אל טבע ותזכה אותו גם בפרס ישראל. כעת, בגיל 86, הוא מנסה לחזור על ההצלחה עם דור חדש של תרופות למחלות ניווניות של המוח. בראיון עמו, הוא מספר על הדרך שעשה מאיראן לאוקספורד ומשם לישראל, והדרך לא תמיד הייתה קלה.
העלייה לישראל
"חשבתי שהפרופסורה שלי בסיכון"
יודעים, יליד איראן, נשלח כבר בגיל 12 ללמוד בפנימייה באנגליה, וממנה המשיך ללימודי רפואה, ביוכימיה ופסיכיאטריה. לאחר מכן נשאר בבריטניה כחוקר באוניברסיטת אוקספורד. ב־1977 עלה לישראל והתמקם בחיפה כדי להקים את המחלקה לפרמקולוגיה בטכניון.
מה בעצם הביא אותך לישראל?
"הייתי אז חוקר במחלקה לפרמקולוגיה קלינית בפקולטה לרפואה באוקספורד, במעבדה שבה התגלה הפניצילין. עשינו שם מחקר נפלא. ב־1975 ביקרתי בחיפה, וחבר שלי הראה לי את בית הספר לרפואה של רמב"ם והטכניון, שהיה אז יחסית עלוב. הפגישו אותי עם הדקאן, דוד ארליך, הרופא הראשון שהשתיל כליה בישראל. ניהלנו מו"מ של כמה שנים".
באותן שנים בבריטניה, מרגרט תאצ'ר איימה על תקציבי המדע. "חשבתי שהפרופסורה שלי בסיכון", אומר יודעים. "למרות שקיבלתי מענקים רבים מארה"ב, העדפתי את ישראל, אך בפועל התקופה שלאחר העלייה הייתה מהקשות בחיי".
למה?
"ישראלים מבטיחים הרבה, ולא את הכול נותנים. זה קרה לא רק לי, וישנם חוקרים מעולים שעלו ואז עזבו את הארץ בגלל זה. לא נתנו לי את התקציבים שהובטחו לי, אבל גרוע מכך, לאשתי עשו בעיות עם הגיור. באותה תקופה הייתי שותה אולי בקבוק וודקה ביום.
"כחוקר בריטי קיבלתי בזמנו מענקים רבים מקרן Welcome, וכשהגעתי לישראל, ביקשתי מהם להמשיך לתמוך במעבדה שלי, והם אמרו: אנחנו תורמים רק למדינות מתפתחות. אמרתי להם, לא תאמינו כמה לא מפותח כאן. הם השתכנעו ונתנו לי את המימון.
"בסוף אמרתי לטכניון, אם אתם לא מקיימים את מה שהבטחתם לי, אני הולך לעיתון. ואז גם מצאו את התקציב הדרוש כדי שאוכל לעשות את העבודה שלי, וגם סוף סוף מצאו איזו דרך סיבובית לגייר את אשתי".
תרופת המיליארדים
"פניתי לטבע פעמיים לפני שעבדנו בשיתוף פעולה"
מרגע שההבטחות מומשו, החוויה של יודעים בישראל השתנתה מקצה אל קצה. "מאותו רגע היה מדהים", הוא אומר. "הקמנו מרכז מצוינות למחלות ניווניות של המוח, והעמותה לפרקינסון בארה"ב נתנה לנו מענק. עם שני מקורות התמיכה האלה עשינו דברים שאף אחד לא היה יכול לעשות. בדיעבד, לא בטוח שבארה"ב היינו יכולים להגיע לאן שהגענו כאן בזכות המוח היהודי".
ההצלחה הזאת עיצבה גם את תפיסתו בנוגע לחובתם של בוגרים מצליחים כלפי המוסדות שבהם למדו. "בארה"ב ובבריטניה האוניברסיטאות חיות על תרומות הבוגרים, שמרגישים שהם חייבים את ההצלחה שלהם גם למוסד הלימוד", הוא אומר ושולח מסר לבוגרים ישראלים, שלא עושים זאת מספיק לדעתו. יודעים עצמו תרם בין היתר את "פרס משפחת יודעים למצוינות בחקר הסרטן", פרס שנתי בהיקף של 20 אלף דולר לחוקר מבטיח בתחום הסרטן, הניתן על ידי בית החולים רמב"ם.
התרופה לפרקינסון שקנתה ליודעים את מעמדו בישראל היא רסג'לין, המוכרת כאזיליקט. היא הייתה לאחת מתרופות המקור הראשונות של טבע אחרי הקופקסון. היא הניבה לחברה 2.5 מיליארד דולר לפחות, ויודעים והטכניון קיבלו עליה תמלוגים. במסגרת מחלוקת בין יודעים לרשות המסים, נחשף בעבר שהוא עצמו הרוויח ממנה לפחות 10 מיליון דולר. אבל הדרך למסחור המולקולה שהגיע איתה מאוקספורד לא הייתה מהירה.
"בשנות ה־80 פניתי לטבע פעמיים, והם לא התעניינו. רק בשנת 1986 החליט אלי הורביץ, אז מנכ"ל טבע, שהחברה אכן צריכה לפתח מוצרים שאינם גנריים. בפגישה איתו הוא היה מאוד נחמד אליי, הוא אהב אותי, והחלטנו לעבוד יחד בשיתוף פעולה.
"טבע היא חברה מורכבת מאוד. היו לה כמה מנכ"לים גרועים והם איבדו המון כסף במיזוג המזעזע שלהם עם אלרגן, אבל אחר כך הגיעו שני מנכ"לים טובים (קאר שולץ וריצ'רד פרנסיס - ג"ו) שהעמידו אותה על הרגליים. כיום הם זהירים ומבצעים רכישות קטנות, וזו כנראה הדרך הנכונה. הלוואי שהם היו פעילים יותר בשיתופי פעולה וברכישות בישראל.
"אני אסיר תודה לטכניון על כל מה שעשינו יחד, ומאוד מתגעגע לעבודה שם", אומר היום יודעים. "היה לי צוות של כ־15 חוקרים, פרסמנו 900 מאמרים עם 80 אלף ציטוטים וזכינו בפרסים, אבל הם החליטו שמדען צריך לפרוש. היום יש לי חברה קטנה, ומה שאני עושה בה נהדר גם כן. הפעילות משאירה אותי מלא תקווה ושמח".
החברה היא "יודעים פארמה", בעבר חממה טכנולוגית לפיתוח תרופות בתמיכת רשות החדשנות שעיקר המימון המשלים שלה הגיע מכיסו של יודעים. היום זו חברת השקעות פרטית המשלבת בין פיתוח תרופות למכשור רפואי ומנוהלת על ידי טל, בנו של יודעים (ראו מסגרת). במסגרת החממה מפתח יודעים גם את הדור הבא של התרופות שלו למחלות ניווניות של המוח. אולי אחת מהן תהיה האזילקט הבאה.
מחקר האלצהיימר
"נאיבי לחשוב שיש תרופה אחת"
"פרקינסון ואלצהיימר הן מחלות מאוד דומות זו לזו ושתיהן משולבות גם בדיכאון", אומר יודעים. "אנחנו מאמינים שפרקינסון מתחילה איפשהו במעי ועולה לכיוון הלב וחוש הריח, אל גזע המוח, מייצרת תחילה דיכאון, ואז מגיעה אל האזור המוטורי ואל הקורטקס הפרונטלי של המוח (האחראי על הקוגניציה הגבוהה).
"שתי המחלות הללו מורכבות מאוד. הן יוצרות רצף של תופעות. זו נאיביות, שגם אני לקיתי בה בעבר, לחשוב שאפשר לטפל בכל אחת מהן באמצעות תרופה אחת. דרושה תרופה שעושה כמה פעולות".
אחד הכיוונים שיודעים בוחן, יחד עם פרופ' קלאודיו קואלו מאוניברסיטת מקגיל שבקנדה, הוא שימוש בליתיום, שניתן כיום כתרופה למאניה דיפרסיה, גם לטיפול באלצהיימר.
מה גיליתם על ליתיום?
"ראינו שליתיום יכול להשפיע על החלבונים בטא עמילואיד וטאו, שמקושרים עם היווצרות האלצהיימר. אנחנו מקווים להיכנס לניסויים בעוד כמה חודשים", הוא אומר ומוסיף: "לפני ארבעה חודשים פורסם מאמר של ה־NIH על 'מוח אלצהיימר', והוא הראה שלחולים יש מחסור בליתיום במוח. כמעט התעלפנו כשראינו את המאמר הזה ב־Nature. כאילו אלוהים שלח אותו לתמוך בעבודה שלנו".
בגלגול הראשון של החממה, יודעים פיתח את M30, תרופה הפועלת על כמה מטרות. "כמו תמנון רב־זרועות, אנחנו מחברים כמה תרופות וכל אחת מהן משתחררת במקום ובזמן הנכון. היו לנו שיחות עם טבע, אחרי שראינו שהתרופה יכולה להגן על תאי עצב. היו לנו שיחות מאוד פורות עם ג'רמי לוין (שכיהן כמנכ"ל טבע בשנים 2012־2013), אבל אז היו בעיות בין ג'רמי לדירקטוריון של טבע ולא הצלחנו לקדם את המוצר איתם. אבל פרסמנו מאמרים טובים, ואנחנו יודעים את המנגנון".
תרופה נוספת - אקסג'ילן - שילבה בין המנגנונים של אקסלון, שפותחה על ידי פרופ' מרתה ויינשטוק לטיפול בתסמיני אלצהיימר, לאזילקט שאותה מכר יודעים לטבע. לאקסג'ילן יש גם השפעה נוגדת דיכאון. היא פועלת על קולטן MOA, שאחראי לסילוק דופמין מהמוח וחסימתו מעוררת דופמין.
"הקולטן הזה ידוע כמתאים לטיפול תרופתי, אבל כשמדכאים אותו באופן בלתי הפיך, נוצר מה שנקרא 'אפקט הגבינה', כלומר, התרופה מאוד מסוכנת כשצורכים אותה יחד עם חומרים מסוימים שנמצאים בין היתר בגבינה. אנחנו פיתחנו מדכא MAO-A שהוא הפיך, ולא נוצר אפקט הגבינה". לדבריו, החממה נמצאת כעת בשיחות עם חברה גדולה סביב פיתוח התרופה.
תרופה נוספת ששילבה בין מולקולות שפיתחו יודעים וויינשטוק נקראה לדוסטיג'ל. היא עברה להמשך הפיתוח בטבע, אך החברה החזירה אותה לממציאים, שמסחרו אותה שוב לחברת אברהם פארמה אך היא לא הצליחה שם. "אני חושב שהם בחנו מינון נמוך מדי של התרופה", אומר יודעים. "אבל ממילא האקסג'ילן טובה יותר".
עד שתהיה תרופה, מה אתה ממליץ לעשות כדי לשמור על הקוגניציה?
"יש היגיון רפואי ברור בכל ההמלצות המקובלות: טיפול בסוכרת ובהשמנה, תזונה ים תיכונית והימנעות ממזון מעובד, מניעת דיכאון ובדידות, התעמלות. אני הולך כל יום 60 דקות או לפחות 15 אלף צעדים. אם אני לא עושה את זה, אני מרגיש לא טוב. ההליכה על שתיים היא פעילות די ייחודית לבני האדם ומאמר אחרי מאמר מראה שהיא כל כך חשובה. אנשים שהולכים מהר יותר הם במצב קוגניטיבי טוב יותר, אבל גם הליכה לא מהירה מועילה".
