ממוצע יצוא הנפט מהמזרח התיכון, עולה לראשונה על הממוצע של טרום המלחמה, כך מדווחת חברת המחקר Kpler. בממוצע שבעת הימים שלפני תחילת חודש אוקטובר, יצאו 18.5 מיליון חביות נפט ביום דרך מצר הורמוז, לעומת ממוצע שנתי של 18 מיליון חביות בשנה שלפני פרוץ המלחמה ב-28 בפברואר. בשבוע האחרון של ספטמבר נרשם ממוצע גבוה עוד יותר, זאת למרות מתקפות מתמשכות של איראן נגד מיכליות נפט שעוברות במצר. זאת בשל עליה דרמטית במחיר של מעבר בהורמוז, שמובילה לכך שחברות ספנות מסכימות לקחת את הסיכון. אך ספינות ממשיכות להיפגע במעבר, ומחיר הנפט נותר גבוה.
● נבחרו על פני יתר המתחרים: הרובים הישראליים נכנסו לצבא ארגנטינה
● טיל כתף ישראלי בדרך לכוחות אמריקאים
בימים מסוימים בשבוע האחרון של ספטמבר, יצאו מהמזה"ת בין 19.5 ל-22 מיליון חביות ביום, רמה שעולה על יצוא הנפט לפני המלחמה. רוב הנפט שיוצא מהאזור מוכרח לעבור דרך מצר הורמוז, שמחבר בין המפרץ הפרסי לאוקיינוס ההודי, משם ניתן לקחת אותו בבטחה ללקוחות ברחבי העולם ובייחוד באסיה. המצר, שבנקודה הצרה ביותר בו רוחבו 33 קילומטר בלבד, עובר בין איראן בצפון לבין עומאן בדרום. עם פתיחת המלחמה, איראן החלה למנוע מכלי שיט לצאת מהמצר ובכך חנקה כלכלית את יריבותיה הערביות בצד השני של המפרץ, המארחות בסיסים אמריקאים וחלקן גם חתמו הסכמי נורמליזציה עם ישראל.
גם לאחר שארה"ב השמידה את רובו הגדול של חיל הים האיראני, עדיין היה ניתן לפגוע לעיתים בספינות שעוברות בעזרת שיגור טילים מהחוף או בעזרת כטב"מים, טקטיקה שנוסתה בהצלחה גם על ידי החות'ים במצר באב אל מנדב המחבר בין הים האדום לאוקיינוס ההודי. היכולת לפגוע רחוקה ממושלמת, אך עד כה עצם הסיכון לפגיעה הרחיק ספינות סוחר מלנסות לשוט במים המסוכנים.
המחיר הגבוה מפצה על הסיכון הגבוה
אך בזמן האחרון, דברים החלו להתהפך: האמריקאים יצאו למבצע ייעודי בתחילת ספטמבר נגד יכולות הגילוי, המעקב והאש של איראן במטרה להפחית את הסיכון. אך עוד יותר מכך, התמריצים הכלכליים החלו לעבוד: בחודשיים האחרונים, יצואני הנפט שילשו את המחיר שהם מוכנים להציע על מעבר בהורמוז, לרמה של מעל 1.2 מיליון דולר ליום שיט. לפני המלחמה, יום שיט כזה נשא תג מחיר של עשרות אלפי דולרים בודדים.
מחיר כל כך גבוה הפך למפתה במיוחד, וישנן חברות שמוכנות לקחת את הסיכון: חברת ספנות כזאת היא "סינוקור" הקוריאנית. בסינוקור החלו להעביר נפט מחוץ למפרץ עם משדרים ואורות כבויים, להטעין ספינה-לספינה את הנפט מחוץ להורמוז, ואז חזרו פנימה לסיבוב נוסף. ב-30 באוגוסט, ספינה שלהם אף נפגעה מירי איראני. ב-1 בספטמבר ארה"ב תקפה מכ"מים ומערכות גילוי וירי איראניות, מה שאפשר לסינוקור להמשיך ולשוט באותו נתיב, עם כמות הולכת וגדלה של מכליות.
"האסטרטגיה הזו נקראת 'העברה ספינה לספינה'. האוניות מעמיסות בתוך המפרץ, יוצאות מהורמוז עם מערכות ניווט מכובות, ואז מתחברות למכליות שנמצאות במפרץ עומאן מחוץ למצר", אמר לגלובס פרופ' יהושע קרסנה, לשעבר בכיר באחד מארגוני המודיעין ומנהל הפורום לשיתוף-פעולה אזורי במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב.
המחיר הגבוה מפצה על הסיכון הגבוה, אך לא מעלים אותו: מספר ספינות נפגעו במעבר בהורמוז, סביר להניח מירי איראני, ולאורך המלחמה 25 מלחים מצאו את מותם במצר. חברות הספנות מספקות בונוסים דולריים גבוהים במיוחד למלחים ממדינות עולם שלישי שמשכנעים אותם לקחת את הסיכון, וכך הנפט יוצא למרות הכל. אך בשל העלויות הגבוהות שנלוות לכך, מחיר הנפט נותר גבוה, ומחיר הנפט מהמזרח התיכון (Murban) עדיין מקבל פרמיה של כ-9 דולר מעל המחיר הסטנדרטי של נפט מסוג ברנט.
