יצוא הנפט מהמזרח התיכון רשם התאוששות דרמטית ועלה לרמה הגבוהה ביותר מאז פרוץ המלחמה, כאשר בספטמבר יצאו מהאזור 16.5 מיליון חביות נפט ביום - מעל לממוצע של 16 מיליון חביות ביום בשנה שקדמה לפרוץ המלחמה. בימים מסוימים בשבוע האחרון של ספטמבר, אף יצאו מהאזור בין 19.5 ל־22 מיליון חביות ביום, רמה שעולה על היצוא שלפני המלחמה, כך מדווחת חברת המחקר הבינלאומית קפלר (Kpler).
● הבסיס שישראל אולי כבר מחזיקה מול חופי תימן
● מהמר על מחאת הדיור: ראש ממשלת ספרד הכריז על בחירות בזק
רוב הנפט שיוצא מהאזור מוכרח לעבור דרך מצר הורמוז, שמחבר בין המפרץ הפרסי לאוקיינוס ההודי. משם ניתן להוביל אותו ללקוחות ברחבי העולם, ובייחוד באסיה. המצר, שבנקודה הצרה ביותר בו רוחבו 33 קילומטר בלבד, עובר בין איראן בצפון לבין עומאן בדרום.
עם זאת, מחיר חבית נפט מסוג ברנט עדיין נע סביב 100 דולר ויותר - עשרות אחוזים יותר מערב המלחמה באיראן. מה עומד מאחורי הפער בנתונים?
הניסיון לחנוק את איראן כלכלית צלח חלקית
עם פרוץ המלחמה בסוף פברואר, איראן החלה למנוע מכלי שייט לצאת מהמצר ובכך חנקה כלכלית את יריבותיה הערביות בצד השני של המפרץ, המארחות בסיסים אמריקאים וחלקן גם חתמו הסכמי נורמליזציה עם ישראל.
גם לאחר שארה"ב השמידה את רובו הגדול של חיל הים האיראני, עדיין היה ניתן לפגוע לעיתים בספינות שעוברות בעזרת שיגור טילים מהחוש או בעזרת כטב"מים, טקטיקה שנוסתה בהצלחה גם על ידי החות'ים במצר באב אל־מנדב המחבר בין הים האדום לאוקיינוס ההודי. היכולת לפגוע רחוקה ממושלמת, אך עד כה עצם הסיכון לפגיעה הרחיק ספינות סוחר מלנסות לשוט במים המסוכנים.
בחודשים האחרונים החלו הדברים להשתנות. ב־1 בספטמבר יצאו האמריקאים למבצע ייעודי נגד יכולות הגילוי, המעקב והאש של איראן, במטרה להפחית את הסיכון לשיט במצר. במקביל, החלו לפעול גם התמריצים הכלכליים: בחודשיים האחרונים זינק המחיר שיצואני הנפט מוכנים להציע על מעבר בהורמוז והוא עומד כעת על יותר מ־1.2 מיליון דולר ליום שיט. לפני המלחמה עלה יום שיט כזה עשרות אלפי דולרים בלבד.
מחיר כל כך גבוה הפך למפתה במיוחד וישנן חברות שמוכנות לקחת את הסיכון. כך לדוגמה, חברת הספנות סינוקור הקוריאנית החלה להעביר נפט מחוץ למפרץ עם משדרים ואורות כבויים, להטעין ספינה־לספינה את הנפט מחוץ להורמוז ואז לחזור לסיבוב נוסף.
כפי שאמר לגלובס פרופ' יהושע קרסנה, לשעבר בכיר בארגוני מודיעין ומנהל הפורום לשיתוף־פעולה אזורי במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב: "אסטרטגיה הזו נקראת 'העברה ספינה לספינה'. האוניות מעמיסות בתוך המפרץ, יוצאות מהורמוז עם מערכות ניווט מכובות, ואז מתחברות למכליות שנמצאות במפרץ עומאן מחוץ למצר".
מחיר המעבר המסוכן במצר הורמוז
המחיר הגבוה מפצה על הסיכון הגבוה, אך לא מעלים אותו: מספר ספינות נפגעו במעבר בהורמוז, סביר להניח מירי איראני, ולאורך המלחמה 17 מלחים מצאו את מותם במצר. חברות הספנות מספקות בונוסים דולריים גבוהים במיוחד למלחים ממדינות עולם שלישי שמשכנעים אותם לקחת את הסיכון, וכך הנפט יוצא למרות הכול.
בהתאם, בין היתר, בעקבות העלויות הלוגיסטיות הגבוהות והמחיר בחיי אדם, מחיר הנפט נותר גבוה. "יותר חביות מגיעות לשוק אבל במחיר לוגיסטי חריג", אומר ד"ר יוסי מן, מומחה לערב הסעודית ולכלכלת המזרח התיכון מאוניברסיטת בר אילן. "למשל בספטמבר היצוא הסעודי דרך ההורמוז עלה מכיליון חביות ביום באוגוסט לכ־3.6 מיליון בספטמבר. אבל כדי לעשות זאת נדרשים לפי הדיווחים עוד 36־40 מכליות ענק מסוג VLCC, שעלות השכרתן לאסיה זינקה לכ־1.2־1.27 מיליון דולר ליום לעומת פחות מ־50 אלף דולר בשגרה. זאת, לעומת עשרות אלפי דולרים בתנאים רגילים".
מן מוסיף כי פרמיית הסיכון לא נעלמה - חברות הספנות דורשות פיצוי גבוה, הביטוחים התייקרו במאות אחוזים, והמעבר נשען בחלקו על ליווי צבאי ועל מערך מורכב. "העובדה שמכלית הצליחה לעבור היום אינה אומרת שהיא תוכל לעבור מחר. רויטרס דיווחו למשל על לפחות שבעה אירועי פגיעה במכליות התרחשו בתחילת אוקטובר".
כל זאת, לדברי מומחים, לצד חוסר אמון מתמשך בהמשכיות האספקה ומלאים מסחריים שחוקים ומאגרי חירום אסטרטגיים מרוקנים, שמותירים את השוק ללא כריות ביטחון.
"המשבר הנוכחי הוביל לשחיקה ברמת המלאים הגלובליים, זאת, על מנת לפצות על ההיצע האבוד בחודשים הקודמים", אומר אור אזרן, כלכלן מחקר באגף הכלכלה של בנק לאומי. "כיום, גם כאשר היצע הנפט מתאושש, הצורך בבנייה מחודשת של המלאים מוסיף ביקושים לשוק. לשם ההמחשה, מלאי הנפט האסטרטגי של ארצות הברית נמוך כיום בכ־30% ביחס לטרום המשבר הנוכחי".
מחסור משמעותי בעולם של דיזל ובנזין
אך זו לא הסיבה היחידה לפער בשבין חזרת היקפי היצוא לבין מחירי האנרגיה הגבוהים. לדברי ד"ר אילן גילדין, מנהל קרן גידור ושותף בקרני פמילי אופיס, מוקד המשבר האמיתי כיום נמצא בתזקיקים - בדגש על דיזל ובנזין - ולא רק בנפט הגולמי.
"גם כאשר נפט זורם מהמפרץ, בתי הזיקוק בעולם ובפרט באירופה עדיין מתמודדים עם מחסור מתמשך, פגיעות בתשתיות והשבתות, מה שמזניק את מרווחי הזיקוק ומייקר ישירות את המוצרים הסופיים", הוא אומר.
"מצב זה מקבל גיבוי מנתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) המצביעים על כך שהפגיעה בכושר הזיקוק וביצוא התזקיקים מהמזרח התיכון, לצד פגיעה בבתי זיקוק ברוסיה והגבלת יצוא הסולר הרוסי (שירד באוגוסט בכ־75% לעומת אשתקד, ע"א ות"ש), צמצמו משמעותית את ההיצע באירופה ובאגן הים התיכון ודחפו את המחירים כלפי מעלה".
זאת, לצד העובדה שהכלכלה העולמית פועלת תחת מלאים מסחריים שחוקים ומאגרי חירום אסטרטגיים (SPR) מרוקנים במידה רבה, לאחר שאיבות מסיביות בשנים האחרונות. "בהיעדר כריות ביטחון של מלאי זמין, כל חבית פיזית בשוק זוכה לתמחור יתר כהגנה מפני זעזועי אספקה עתידיים", אומר גילדין.
בינתיים, גם המלאים מתרוקנים
את תמונת המאקרו משלים ליאור שמואלי, יועץ כלכלי למכון הישראלי לאנרגיה וסביבה, שמציין כי המחיר מושפע גם מכך שסין צמצמה בעבר ביקוש וכעת החלה לקנות שוב, ומכך שהמדינות המתועשות נדרשות כעת להחזיר מלאים לרזרבות האסטרטגיות שרוקנו. מעבר לעלויות התובלה והביטוח הגבוהות שמגולמות במחיר החבית, שמואלי מציין כי קיימת גם "עלות סיכון" גיאופוליטית הנובעת מחוסר הוודאות לגבי המשך המצב וההשפעות המדיניות אל מול גורמים כמו איראן וממשל טראמפ.
"העובדה שהיצוא חזר לרמות טרום המלחמה במזרח התיכון נתפסת כסטטוס קוו שברירי ביותר התלוי במאזן מתוח מול איראן, כאשר כל אירוע ביטחוני נקודתי נוסף עלול לשבש מחדש את נתיבי השיט בן לילה", הוא אומר.
