"לוס טאקוס" היא טאקרייה מקסיקנית כשרה שנפתחה לפני כמה חודשים ברחוב השוק ההיסטורי במרכז רעננה, שנקרא על שם השוק שפעל בו בעבר ובשנים האחרונות הפך למדרחוב אוכל ובילוי. את הטאקרייה פתחו בני הזוג שרה ויוני אובסיוביץ', עולים ממקסיקו, במטרה "להביא לישראל את המטבח המקסיקני כפי שהוא באמת, בלי להתאים את הטעמים לחך הישראלי", אומרת אובסיוביץ'. "מעבר לאוכל, החלום שלנו היה ליצור מקום שמח שבו אנשים נפגשים, אוכלים, שותים וצוחקים יחד. רצינו להביא לכאן את התחושה של מקסיקו". עיצוב החלל תומך באג'נדה: קטן, צבעוני ולא פורמלי, עם עיטורים מקסיקניים וצלחות פלסטיק צבעוניות.
● בדרך לכנרת? יש מסעדה אחת שאסור לכם לפספס
● יוצאים מהסרט, פותחים שולחן: תחנות החובה הטעימות ביותר בחיפה
למה בחרנו בה
לוס טאקוס החביבה היא לא מסעדה שמתיישבים בה לארוחה שלמה עם שירות וכל הטקס, אלא מזללת אוכל רחוב פר אקסלנס: מזמינים טאקוס בדלפק, אוכלים בידיים, מתלכלכים, שותים משהו קר וממשיכים הלאה. בני הזוג אובסיוביץ' בחרו בתפריט קטן וממוקד, בניסיון להיצמד ככל האפשר לאוכל הרחוב שהם מכירים ואוהבים ממקסיקו סיטי, בלי להתאים אותו לחך המקומי (מלבד התאמות הכשרות המתבקשות) ובלי להעמיס עליו פרשנות של שף.
הם מצליחים לעשות זאת, בין השאר בזכות ההחלטה לייבא חומרי גלם רבים מארץ המקור, למשל: גרעיני תירס לטורטיות, תבלינים, נופאל (קקטוס), חלפיניו ומזקל. לא הייתי במקסיקו - ואין לי באמת דרך לשפוט עד כמה הטאקוס כאן "אותנטיים", כפי שבעלי הבית מצהירים - אבל אולי גם אין צורך: הם טעימים, ישירים ולא מתחכמים, ובעיקר מרגישים כמו אוכל רחוב שנעשה מתוך היכרות עמוקה ואהבה לדבר עצמו. בהמשך מתכננים בני הזוג להגדיל את שטח המסעדה ולהוסיף גם טאקו דגים ועוף (מתבקש), קינוחים וארוחות בוקר מקסיקניות, אבל כרגע נדמה שהמינימליזם דווקא עובד לטובתם: מעט מנות, זהות ברורה ובערב - צהלה ושמחה.
ביו בעלים
בני הזוג שרה ויוני אובסיוביץ' (46 ו־56 בהתאמה) נולדו במקסיקו סיטי. הם עלו לישראל לפני שמונה שנים עם ארבעת ילדיהם והתיישבו ברעננה. בשנות העשרים לחייהם החלו בתהליך של חזרה בתשובה, שהתחזק, לדבריהם, בישראל. יוני הוא אדריכל; שרה היא יזמית ובעלת חברת קוסמטיקה גדולה במקסיקו, שבעבר הקימה עסק למשלוחי אלכוהול למסיבות, שצמח לרשת גדולה ולבסוף נמכר. "עשיתי אקזיט קטן", היא מספרת. החיבור שלה לאוכל התחיל "מאהבה לבישול. למדתי בישול, אבל אף פעם לא עסקתי באוכל בצורה מקצועית. בישלתי כי אני אוהבת לבשל לילדים ולבית".
הרעיון לפתוח טאקרייה נולד כשהחליטו לצמצם את הנסיעות התכופות למקסיקו ולהשתקע בישראל. "עשינו את זה בהנדסה לאחור", משחזרת אובסיוביץ', "שאלנו את עצמו מה אנחנו יכולים להוסיף לארץ, מה חסר פה? התשובה הייתה אוכל מקסיקני אותנטי. אמרנו: 'יאללה, נפתח מסעדה'; לא ידעתי למה אני נכנסת. מכל העסקים שלי - זה העסק הקשה ביותר", היא צוחקת. בתחילה חשבו לפתוח בתל אביב, אבל בעצת היועץ העסקי שלהם הם החליטו להישאר קרוב לבית ולילדים, ברעננה. אובסיוביץ' אחראית על בניית הטאקוס ודיוק הטעמים. השף-יועץ, אייל פרץ, מטמיע את הידע אצל הטבחים, ובראשם סופיה מרמל.
מנת הדגל
● טאקוס
במרכז המזללה עומדות הטורטיות, רכות וחמימות. הן יוצאות טריות ללא הפסקה ממכונה שניצבת בחלל וחשופה לקהל - גאוות המקום. התפריט כאמור מפוקס טאקו. כל טאקו מגיע על שתי טורטיות (שנושאות היטב את הקונסטרוקציה השופעת שבאה עליהן), בצל וכוסברה, סלט צנונית ומלפפון, סלסת גוואקמולי נוזלית וסלסה ורדה. המילויים בשריים ברובם, מבוססים על מנות אוכל רחוב מקסיקניות שבני הזוג אוהבים, וכוללים לנגווא (Lengua) - לשון בבישול ארוך (תבשיל רך ועסיסי); סוואדרו (Suadero) - נתח בקר בבישול ממושך; אל פסטור (Al Pastor) - הגרסה המקסיקנית לשווארמה שנצלית על שיפוד ומוגשת עם אננס; קמפצ'אנו (Campechano) - שילוב של סוואדרו ונקניקייה (המוצלח מבין הארבעה לטעמי); וטאקו פטריות טבעוני (16/22 שקל לטאקו בודד). אפשר לחזק כל טאקו באחת מהסלסות הפיקנטיות שמכינים במקום: רוחה (אדומה), הבנרו, צ'יפוטלה וטחינה מקסיקנית חריפה.
מנת האינסטגרם
● סלט נופאל
לצד הטאקו מוגשות תוספות כמו אורז אדום, פריחולס (שעועית בסגנון מקסיקני) ונופאל (Nopal) - הכפות הצעירות והבשרניות של הקקטוס; חומר גלם בסיסי ונפוץ במטבח המקסיקני, שם אוכלים אותו טרי, מבושל, צלוי או כבוש, אבל בישראל הוא עדיין אורח נדיר למדי. טעמו ירוק, רענן ומעט חמצמץ, והמרקם בשרני ומעט חלקלק. מכינים ממנו פה סלט מרענן ומוצלח עם עגבנייה, בצל, חלפיניו, כוסברה, אורגנו ואבוקדו. אפשר לקבל את הסלט כטאקו צמחוני/טבעוני, או כתוספת בצלחת לצד אורז, שעועית ובשר, ולאכול אותו כמו שאובסיוביץ' אוהבת: "לערבב את הכול יחד בצלחת ולנגב עם טורטייה טרייה".
תפריט השתייה והקוקטיילים
"אגואה פרסקה" (Agua fresca) היא קטגוריה של משקאות מקסיקניים קרים ולא־אלכוהוליים, שמכינים ממים ופירות, פרחים, זרעים או דגנים, בדרך כלל בתוספת סוכר. "במקסיקו יש הרבה טעמים", אומרת אובסיוביץ'. בלוס טאקוס היא בחרה למזוג הורצ'טה - משקה מתוק ומרענן על בסיס אורז וקינמון, בעל מרקם חלבי (מזכיר בטעמו קינוח ארוז קון לאצ'ה, אף שהוא פרווה ותהליך ההכנה שלו שונה מזה של הקינוח); וחמייקה (Jamaica) - חליטת פרחי היביסקוס קרה, חמצמצה־מתוקה, בעלת צבע אדום עמוק.
באגף האלכוהולי יש קוקטיילים טובים: מרגריטה תמרינד חמצמצה, מזקליטה (מזקל והיביסקוס - מעושן קלות), פינה קולדה, מיצ'לדה (קוקטייל על בסיס בירה, המוגש עם קרח, לימון, פלפל ורטבים) מוחיטו, צ'ארו נגרו (טקילה עם קולה) וכן צ'ייסרים של מזקל עם תפוז וטריו של טקילה ובנדריטה (דרינק בצבעי דגל מקסיקו: טקילה, מיץ עגבניות ומיץ לימון (18/20 שקל לאגואה פרסקה; 40-36 שקל לקוקטייל).
מה אכלנו
דיל של 3 טאקוס בשרי + אגואה פרסקה - 72 שקל
דיל של 3 טאקוס צמחוני + אגואה פרסקה - 72 שקל
סה"כ ל־2 סועדים (כולל שתייה): 144 שקל
