זו השנה השנייה ברציפות ששם אחד בולט מעל כולם בבורסת ההימורים על זוכי פרס נובל בכלכלה: פרופ' אריאל פייקס (Ariel Pakes) מהרווארד. בפלטפורמת ההימורים והחיזוי פולימרקט, נותנים לו סיכוי של 19% לזכות, ורק לשם השוואה, למועמד הבא אחריו נותנים 10% סיכוי ולשאר הכלכלנים ששמותיהם עלו - 7% ומטה. לא רק בפולימרקט הוא שם מוביל. בפלטפורמת הקריפטו Coinbase נותנים לו סיכוי של 23%.
● החוקר שמחפש תרופה לסרטן וזה שמלמד AI לא לשקר: הספר שילהיב ילדים על מדע
● האנליסט הבכיר שמסביר איך מזהים חברת לונג'ביטי מוצלחת להשקעה
נאמר מראש: שוקי ההימורים על זוכי נובל בכלכלה אינם תוססים במיוחד. ההימור מגלגל בכל אחד מהאתרים הללו עשרות אלפי דולרים בלבד, בין היתר בגלל העובדה הפשוטה שבעבר הימורים על הנובל, גם של מומחים, לא קלעו בדרך כלל לבחירה בפועל. בין שפייקס יזכה ובין שלא, אפשר ללמוד מההימורים על הבאז סביב עבודתו.
פייקס התגורר בארץ בתחילת שנות ה־70, עשה תארים ראשון ושני באוניברסיטה העברית וחזר אליה כמרצה וכחוקר. הוא אינו היחיד עם קשר ישראלי שמוזכר כמועמד, אף שהוא מוביל בפער. הלכנו בעקבות החוקרים הללו כדי לגלות מדוע עבודותיהם נחשבות פורצות דרך. האם הם ייכנסו לרשימת זוכי הנובל בכלכלה עם זיקה ישראלית, לצד דניאל כהנמן, רוברט ישראל אומן, יואל מוקיר וג'ושוע אנגריסט.
החוקר שחיבר מודלים כלכליים למידע אמיתי
פייקס, שכונה בעבר "כלכלן של כלכלנים", פרץ דרך בכלכלה בזכות מודל המכונה בחיבה "BLP" על שם כותביו, סטיבן ברי, ג'יימס לבינסון ופייקס. המודל ניסה להבין איך נוצר ביקוש משתנה למותגים עם הבדלים ביניהם. משוואת הביקוש וההיצע שנלמדת בתואר הראשון בכלכלה נהדרת כל עוד יודעים בדיוק מה הביקוש וההיצע לכל מוצר, אולם בפועל כל קטגוריה של מוצרים כוללת מגוון הצעות מבודלות זו מזו.
לדוגמה, אם טויוטה מעלה את המחיר של קורולה, הצרכנים שהיא איבדה אינם עוברים לקנות כל רכב אחר באופן אקראי. אז איזה מבין 200 דגמים אחרים הם יבחרו? אם ננסה למדל את התועלת לכל צרכן מכל אחד מבין מאות רכבים אפשריים בשוק, נקבל משוואה עם עשרות אלפי משתנים. המודל שפייקס היה שותף בכתיבתו מבקש לפשט זאת.
החוקרים הסיקו מנתונים אמיתיים בשוק אילו תכונות צרכנים ככלל אוהבים במוצרים באותה קטגוריה. האם הם מעדיפים רכבים מהירים? תאי אחסון גדולים? צריכת דלק נמוכה? המודל מניח שלקבוצות צרכנים יש העדפות שונות, ושואל בשיטה מתמטית שפיתחו החוקרים איזה תמהיל של העדפות יוביל למכירות כפי שאנחנו רואים אותן בשוק בפועל. ואם שני רכבים עם אותה צריכת דלק נמכרים בכמויות שונות, המודל מכוון אותנו לחפש מה עוד מבדל ביניהם.
כעת אפשר להתחיל לשחק עם המודל ולשאול: אם מכונית מסוימת תיעלם, מה יעדיפו הצרכנים? אם יהיה מיזוג בין שני יצרנים, איזה נתח שוק תקבל החברה הממוזגת, והאם יעלו המחירים? מה יקרה אם נטיל מכסים על דגמים מסוימים? זה, אגב, היה אחד השימושים הפרקטיים הראשונים של המודל - הערכת ההשפעה של הגבלת יבוא רכבים מיפן על הכלכלה האמריקאית. בהמשך המודל הזה הפך משמעותי מאוד בהחלטות הגבלים עסקיים. היום המודל משמש כלכלנים בשאלות רבות.
פייקס היה שותף בפיתוח מודלים שימושיים נוספים. לדוגמה, הוא פיתח עם פרופ' ג'יי סטיבן אולי (G. Steven Olley) מודל שמגלה מה מידת היעילות של חברה. הנחת העבודה שלהם הייתה שאם נשקיע אותו סכום בחברות שונות, נקבל תוצאות שונות כי יש בין החברות הבדלי יעילות. המשקיע לא תמיד יודע מה רמת היעילות של החברה, אבל אפשר להסיק לגביה מעצם הפעולות שהיא מבצעת. חברה שיודעת שהיא יעילה תבצע יותר השקעות (למשל, לחברה שיודעת שהיא תצליח לייצר 50 עוגיות מכל תנור, יהיה תמריץ גדול יותר לקנות עוד תנור מאשר לחברה שמייצרת שתי עוגיות מכל תנור).
החוקרים מסיקים לגבי היעילות, המשתנה הסודי שהחברה יודעת והמשקיעים לא, לפי היקף השקעותיה. המודל מביא בחשבון גם חברות שהפסיקו או התחילו לפעול בתקופה הנבחנת, ומאפשר לבדוק אם שינויים רגולטוריים יכולים להוביל להתייעלות. במחקר נוסף הוא מצא שבדיקה באילו תחומים חברות מחדשות פטנטים חושפת היכן השוק מאמין שיכולה להתווסף יעילות.
כיום פייקס מפתח מודלים כלכליים חדשים עם יישומים פרקטיים. בראיון לאתר הבנק המרכזי של מיניאפוליס הוא נשמע נלהב מהאופן שבו מאגרי מידע ענקיים והיכולות החישוביות עשויים לקרב את הניבויים שלו עוד יותר לעולם האמיתי. לאחרונה הוא כתב מאמר על השפעת השיווק הישיר של תרופות לצרכן - פרקטיקה שבעולם המפותח חוקית רק בארה"ב ובניו זילנד. פייקס ממדל כלכלה אמריקאית חלופית שבה השיווק לצרכן אסור, ומראה כי הגבלת הפרסום למטופל, שבדרך כלל מסתיים ב"שאל את הרופא שלך", יכולה להוריד את התמריץ להעביר מידע גם לרופא.
פייקס, בן להורים שהיגרו לארה"ב מאירופה בשנות ה־30 של המאה הקודמת, סיפר בעבר בראיון לפודקאסט The Mixtape with Scott, שבו הכלכלן סקוט קאנינגהם מראיין כלכלנים מובילים, כי בהשפעת אמו הציונית היה חבר בתיכון ב"תנועה סוציאליסטית ציונית". לישראל הגיע בגיל 17, תחילה התכוון להישאר שנה אך נשאר בפועל חמש שנים. הוא התחיל ללמוד פילוסופיה, אחר כך פילוסופיה של המדע, אך באוניברסיטה העברית שבה תמיד הייתה פקולטה מפוארת לכלכלה, הוא השתכנע לתת צ'אנס גם לתחום הזה ונכבש. אם פייקס יזכה בנובל, זה יהיה בהמשך למגמה של השנים האחרונות, להעניק את הפרס לחוקרים שעוסקים בפן האמפירי של הכלכלה ומחברים את המודלים התיאורטיים הבסיסיים חזק יותר למציאות. התחום שמחקריו של פייקס עומדים בבסיסו נקרא "ארגון תעשייתי אמפירי".
גישה פרובוקטיבית לכלכלה
הכלכלן ריצ'רד טול, שבנה מודל לניבוי זכייה בפרסי הנובל, העריך שהתחומים בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר להניב פרס נובל השנה הם כלכלת מידע, תורת המשחקים או ההתפתחות הכלכלית של מדינות.
המודל של טול מניב גם הימורים על שמות ספציפיים, ביניהם ישראלי אחד: פרופ' אריאל רובינשטיין, פרופ' אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב והיום מרצה באוניברסיטת ניו יורק.
רובינשטיין עוסק בתחום שכלכלנים ישראלים נחשבים חזקים בו: קבלת החלטות, מחקרים אמפיריים בהתנהגות צרכנים ומגבלות על רציונליות. הוא חבר באקדמיה הלאומית למדעים וזכה בפרס ישראל, בין פרסים רבים ובינלאומיים אחרים.
מאמרו המפורסם ביותר מתחום תורת המשחקים עוסק במיקוח בין שני שחקנים. הוא הרחיב את מודל המיקוח של נאש (Nash Bargaining Solution), שהראה כיצד שני שחקנים שצריכים להסכים על חלוקה של תמורה ביניהם יגיעו בדרך כלל להסכמה קרובה ל־50/50. רובינשטיין הראה את האופן שבו המו"מ מתקיים בפועל, כתלות במי מציע ראשון, כמה זמן עובר בין הצעות, מי יותר חסר סבלנות לקבל את התמורה ועוד. בין היתר הראה כי למציע הראשון יש יתרון, וכי לשחקן חסר סבלנות יש נחיתות במשחק.
במודל אחר, שבמסגרתו שיתף רובינשטיין פעולה בין היתר עם זוכה פרס הנובל הישראלי רוברט ישראל אומן, הראו החוקרים שכאשר אינטראקציות חוזרות בין שני שחקנים כוללות אפשרות לשכר ועונש, יכול להיווצר שיתוף פעולה ארוך טווח גם בין שחקנים ששניהם אנוכיים. במיוחד היה מעניין הממצא שלפיו יכולים להיווצר כמה סוגים של שיתופי פעולה וכולם יציבים. לדוגמה: שני השחקנים מחלקים את העוגה שווה בשווה בכל יום, או שהיום רק אחד זוכה ולמחרת השני, או שאחד זוכה ומפצה באופן מסוים את האחר.
מודל מעניין וקצת שונה שפיתח רובינשטיין הראה את ההבדל בין שוק שיש בו 100% ודאות לכזה שיש בו ודאות כמעט מושלמת, אבל לא מושלמת. נניח שני שחקנים צריכים לצאת למשימה שתצליח רק אם בוודאות שניהם ייקחו סיכון, אך תיכשל קשות אם אחד מהם ייסוג ברגע האחרון. הם יכולים להחליף גם 100 אימיילים, מראה רובינשטיין במודל שלו, מבלי שהם יודעים במאה אחוז שהצד השני יודע שהם אכן הסכימו על אופן הפעולה. חסור הוודאות הקטן יכול ליצור שינוי גדול בהתנהגותם.
המודלים הללו מניחים אדם רציונלי, אך רובינשטיין היה חלוץ בהדגמה כיצד הרצון של אדם לפשט לעצמו את האסטרטגיה יכול לשמש גם הוא כמשתנה בדרך להשגת שיווי המשקל. מדובר בממצא מתחום הרציונליות המוגבלת (Bounded rationality), שנועד לתאר איך שחקנים כלכליים חושבים באמת, ולא רק בתיאוריה. רובינשטיין גם הראה כיצד מתכנן משחק שמנסה להשיג תוצאה מסוימת יכול לנצל את המגבלות הללו של השחקנים. בנוסף, הוא בחן מקרים שבהם לשחקנים יש רציונליות, אבל דווקא הזיכרון שלהם אינו מושלם.
ב־2024 פרסם יחד עם מייקל ריכטר את הספר No Prices No Games! Four Economic Models, שבו הציע עוד ארבעה כוחות שמשפיעים על ההגעה לשיוויי משקל בשוק, מלבד החלטות של שחקנים עם רציונליות מלאה או מוגבלת: יחסי כוח בין השחקנים שבמסגרתם השחקן החזק פשוט כופה תוצאה על השחקן החלש יותר; מקרים שבהם שניהם פועלים לפי נורמות חברתיות; מקרים בשהם חלופה אחת נחשבת לבעלת יוקרה חברתית גבוהה יותר מאחרת ומקרים שבהם לאדם יש הטיות מובנות המשפיעות על הבחירות שלו.
כמו פייקס, רובינשטיין למד באוניברסיטה העברית, פחות או יותר באותן שנים, ושילב מתמטיקה עם כלכלה. הוא הצטרף לאוניברסיטה כחוקר וב־1990 עבר לאוניברסיטת תל אביב ושימש כחוקר במשרה חלקית בפרינסטון.
במקביל לעבודתו המחקרית, רובינשטיין הוא גם פעיל פוליטי וחברתי. הוא היה חתום על "מכתב הקצינים" שהיה הבסיס להקמת "שלום עכשיו" והתבטא נגד הקמת התנחלויות ולאחרונה גם נגד המלחמה בעזה. באוניברסיטת תל אביב הוא עמד בראש קבוצת מרצים שהתנגדו להעסקה לא הוגנת של עובדי קבלן והשיגו שיפור בתנאי העסקתם.
יש לו גם גישה פרובוקטיבית יחסית לתחום הכלכלה, ומעניין יהיה לראות אם ועדת הפרס תוכל להתגבר עליה. בספרו "אגדות הכלכלה", שילוב בין ממואר לספר מדע פופולרי על עקרונות הכלכלה, הוא משבח את המודלים הכלכליים ככלים שעוז רים לחשוב על סיטואציות חברתיות, אבל מביע ביקורת על יישומם בקבלת החלטות. "הכלכלה יכולה לאפשר חשיבה שיטתית על בעיות חברתיות וכלכליות, אבל לא לספק לנו פתרונות", כתב. ההחלטות הכלכליות, הוא אומר, הן לעתים קרובות שאלות מוסריות, ולא אמפיריות.
הסיבה שמדינות סוחרות זו עם זו
שם נוסף שעלה בבורסת ההימורים, וגם במודל של טול, הוא פרופ' אלחנן הלפמן, גם הוא פרופ' אמריטוס מתל אביב והיום מרצה באוניברסיטת הרווארד.
המחקר של הלפמן עוסק בסחר בינלאומי. בתחילת הקריירה שלו הוא ערער על תפיסות שהיו מקובלות אז לגבי הסיבות שבגללן מדינות סוחרות זו עם זו. ההנחה הייתה שכל מדינה מספקת לאחרת יכולות שחסרות לה. לדוגמה, במדינה אחת יש טכנולוגיה מתקדמת יותר ובאחרת כוח אדם זול יותר, גורמי ייצור או הון.
הלפמן הראה שלפעמים מדינות עם יכולות דומות סוחרות זו עם זו. מדוע? בין היתר כי אנשים פשוט אוהבים גיוון. סיבה אחרת היא כי החברות משתי המדינות מכוונות לשוק הבינלאומי כדי להשיג יתרונות לגודל. מחקר מאוחר יותר הראה שכאשר סוחרים עם מדינה שמשקיעה הרבה במחקר ובפיתוח, גם המדינה שסוחרת איתה מרוויחה מההשקעה הזאת וצומחת.
בהמשך הראה הלפמן שלחברות שונות יש תמריצים שונים לצאת לשוק הבינלאומי. לחברה עם פריון נמוך כדאי אולי להתמקד בשוק המקומי, כי ההתרחבות עלולה לעלות יותר מהרווח הפוטנציאלי. לעומת זאת, חברה יעילה יותר יכולה להרוויח משילוח לחו"ל וחברה יעילה במיוחד יכולה להצדיק הקמה של סניף או מפעל בחו"ל.
השורה התחתונה היא שגלובליזציה לא משפיעה על כל החברות או על כל הסקטורים באותו אופן. בהמשך הראה הלפמן שהגלובליזציה אינה משפיעה על כל סוגי העובדים באותו אופן והציף מקרים שבהם היא יכולה להשתלם לכלכלה של מדינה אך עדיין לפגוע בסקטורים מסוימים בה.
מחקר נוסף שלו הראה שגם בכלכלות שבהן יש לצרכנים הרבה מה להרוויח מסחר בינלאומי חופשי, הלובי של היצרנים על הממשלה חזק מהלובי של הצרכנים. לכל צרכן יש מעט מה להרוויח מהפחתת המגבלות והמכסים, ואילו לכל יצרן יש המון מה להפסיד. לכן הם נלחמים חזק יותר. כך לפעמים נמנעת קבלת החלטה המיטיבה עם כלל הכלכלה של אותה מדינה.
הלפמן, שנולד בקירגיזסטן ב־1946, עלה עם משפחתו לישראל ב־1957. הוא סיפר בעבר שהתכוון בכלל ללמוד הנדסה, אבל כשהשאיל מחבר ספר לימוד בכלכלה, לא הצליח להפסיק לקרוא ומיד החליט שהוא רוצה להיות כלכלן. הוא השלים תואר ראשון ושני בכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ודוקטורט בהרווארד.
בניגוד לרובינשטיין, ובדומה לפייקס, הלפמן מאמין ביישומיות של הכלכלה. הוא עצמו היה חבר בוועדה המייעצת של בנק ישראל, במועצה הארצית לתכנון ובנייה וכיהן כדירקטור בבנק הפועלים.
קליקה סגורה של כלכלנים
שמות החוקרים הללו מסתובבים באותם מעגלים, וזה נכון לא רק לישראלים שבהם. למעשה, זו טענה שנשמעת לעתים קרובות לגבי הנובל בכלכלה, שהוא מייצג קליקה סגורה יחסית של כלכלנים. לפי מחקר של חוקרים מרווארד ומישיגן בארה"ב ומאוניברסיטת צינגחוואה בסין, בעוד שהזוכים בקטגוריות אחרות נעשו מגוונים יותר עם השנים, בכלכלה התרחשה מגמה הפוכה - הריכוזיות התגברה. ב־30 השנים האחרונות 50% מהזוכים הגיעו משמונה אוניברסיטאות בלבד. הרווארד, MIT ואוניברסיטת שיקגו היו הדומיננטיות ביותר, ואחריהן סטנפורד, פרינסטון, ייל, ברקלי וקולומביה.
הפרס כלל לא נכלל בצוואה המקורית של אלפרד נובל ונוסד רק ב־1968 על ידי הבנק המרכזי של שבדיה. בספר שיצא לאור ב־2016, The Nobel Factor, טענו המחברים (ביניהם הישראלי פרופ' אבנר עופר מאוקספורד) שהפרס נולד מלכתחילה כדי "ליידד" את השבדים הסוציאליסטים עם רעיון הכלכלה החופשית. הדומיננטיות האמריקאית בקרב הזוכים מרמזת שהפרס מכיר בשוק חופשי ובקפיטליזם כצורת הכלכלה הנכונה היחידה. בשנים האחרונות נעשה ניסיון לתת מקום לסוגיות סוציאליות יותר, ומעניין יהיה לראות איזו גישה תודגש השנה, בתקופה שבה מעמדה של ארה"ב אינו כפי שהיה, ועם זאת הקפיטליזם נראה דומיננטי מתמיד.
