בית המשפט העליון קיבל היום (א') ערעור שהגישה אלמנה שנושלה מחלקה בצוואת בעלה, איש עסקים בעל נכסים רבים, לאחר שהגישה תביעה נגד העיזבון בטענה כי היא בעלת זכויות ברכוש הנכלל בו. האלמנה נושלה לאחר שהמנוח קבע בצוואתו תנאי המכונה "תניית סילוקין", שלפיו יורש שינסה להתנגד לצוואה, מכל סיבה שהיא, יהיה זכאי לקבל שקל אחד בלבד. תניה כזו נועדה להרתיע יורשים מהגשת התנגדויות לצוואה.
● המחיר על ביזיון בית משפט: קנס של 4,000 שקל. ליום
● נעצרו 4 חשודים בעבירות פליליות הקשורות לקבוצת כדורגל בליגת העל
השופטים אלכס שטיין, דוד מינץ ויעל וילנר קבעו כי לא בכל מקרה ניתן לשלול מיורש את חלקו בירושה בשל הגשת תביעה נגד העיזבון, גם אם הצוואה כוללת הוראה מפורשת בעניין. התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לבחינה מחודשת.
לצד זאת, השופטים קבעו כללים חדשים להבחנה בין מקרים שבהם המצווה ביקש במודע למנוע תביעות נגד העיזבון - לבין מקרים שבהם קיים ספק באשר לכוונתו.
זכאית ל-20 מיליון שקל, אך איבדה את חלקה בצוואה
במרכז הפרשה עומד סכסוך ירושה בין אלמנתו של איש עסקים שנפטר בשנת 2018 לבין שני ילדיו מנישואיו הקודמים. בני הזוג חיו יחד כידועים בציבור משנת 1995, ונישאו בשנת 2015, לאחר שהמנוח הסדיר את גירושיו מאשתו הקודמת.
בשנת 1998 ערך המנוח צוואה שבה חילק את רכושו בין בת זוגו לילדיו. הוא הוריש לילדיו את מניותיו בחברה, ואילו לבת זוגו הוריש חפצי אמנות וזכויות מסוימות בחברות שונות. הצוואה כללה הוראה שלפיה כל אדם שיתנגד לה, מכל סיבה שהיא, יהיה זכאי לקבל מהעיזבון שקל אחד בלבד.
לאחר פטירתו הגישה האלמנה תביעה לקבלת מחצית מההשבחה בשווי החברה שנצברה במהלך חייה המשותפים עם המנוח. היא ביקשה להכיר בזכויותיה ברכוש שלטענתה היה שייך גם לה עוד בחיי בעלה.
ילדי המנוח טענו כי הגשת התביעה נועדה לגרוע נכסים מהעיזבון שאביהם ביקש להוריש להם, ולכן יש להפעיל את התנאי ולשלול מהאלמנה את הרכוש שהוריש לה.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל את תביעת האלמנה וקבע כי היא זכאית ל-32% ממניות החברה, או לתשלום כספי המשקף את שוויין, שהוערך בכ-20 מיליון שקל.
לצד זאת, בית המשפט קיבל את תביעת הילדים וקבע כי יש לשלול מהאלמנה את חלקה בצוואה בשל הגשת התביעה. המשמעות הייתה שהאלמנה זכאית לקבל את חלקה ברכוש המשותף, אך מאבדת את הזכויות שהמנוח העניק לה בצוואתו.
שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המחוזי הפחית את הסכום שנפסק לאלמנה בגין זכויותיה ברכוש המשותף לכ-6 מיליון שקל, והותיר על כנה את ההחלטה לנשל אותה מחלקה בצוואה. האלמנה לא השלימה עם ההחלטה ופנתה לבית המשפט העליון.
העליון: לא כל תביעה מצדיקה נישול מהירושה
בית המשפט העליון קבע כי יש להבחין בין שלושה מצבים עובדתיים.
● המצב הראשון, המכונה "טעות": כאשר ברור שהמנוח טעה בהגדרת היקף העיזבון שיחולק בין יורשיו, אין מקום להפעיל את תניית הסילוקין ולשלול מהיורש את חלקו בצוואה. "יש להימנע ככל שניתן מביטול הצוואה כולה מתוך שאיפה לקיים את רצונו המשוער של המצווה - הרצון שהמצווה היה מגבש אילו ידע על טעותו".
● המצב השני, המכונה "הצעה": כאשר המנוח צפה שהיורש עשוי להגיש תביעה הנוגעת להיקף העיזבון, וביקש למנוע תביעות שעלולות להקטין אותו. נקבע כי כאשר ניתן להוכיח שהמנוח היה מודע לאפשרות שליורש קיימות זכויות בנכסים, ובכל זאת ביקש להעמיד בפניו בחירה בין מימוש זכויותיו לבין קבלת חלקו בצוואה, יש לכבד את רצונו. במצב כזה, הגשת תביעה עשויה להביא לנישול היורש. "רצונו המוצהר של המצווה למנוע התדיינות בין יורשיו בקשר למסת העיזבון בכל מקרה צריך לקבל מעמד בכורה".
● המצב השלישי, המכונה "ספק הצעה": כאשר לא ברור אם המנוח היה מודע לזכויות האפשריות של היורש בנכסים, או שמא טעה ביחס להיקף הרכוש שהיה בבעלותו. במצב זה אין לשלול מהיורש את חלקו בצוואה באופן אוטומטי, ויש לבחון אם התביעה הייתה סבירה והוגשה בתום-לב. אם שני התנאים מתקיימים, היורש לא יאבד את חלקו בצוואה רק משום שפנה לבית המשפט.
התיק יוחזר לבית המשפט
השופט שטיין הסביר כי יש להיזהר ממצב שבו אדם מנסה לממש זכויות ברכוש השייך לו עצמו, אך מאבד בשל כך את הירושה שהובטחה לו. בפסק הדין הודגש כי אדם אינו יכול להוריש לאחרים רכוש שאינו שייך לו, וכי יש להבחין בין רצון המנוח להציב תנאי לקבלת הירושה לבין טעות שלו בהגדרת נכסי העיזבון. "תביעות רכושיות סבירות נגד מסת העיזבון, אשר הוגשו בתום-לב, לא תפעלנה את תניית הסילוקין נגד הזוכה אשר פנה לערכאות".
נקבע כי התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה כדי לברר מה הייתה מידת מודעותו של המנוח להיקף רכושו ולזכויותיה של האלמנה בו.
עו"ד אבנר זינגר שייצג יחד עם עו"ד יהונתן קניר את האישה מסר: "פסק הדין לא עסק במקרה הספציפי אך לאור הקביעות ההלכתיות שנקבעו ברור לעמדתנו שבמקרה הנדון לא תופעל תניית הסילוקין. תביעת האישה לחלק מהעזבון התקבלה ולכן אין שאלה של חוסר תום לב ומכאן שלא תופעל תניית הסילוקין. כלומר היא תקבל את חלקה בצוואה, בנוסף לחלקה בעזבון".
עו"ד בעז קראוס שייצג את ילדי המנוח יחד עם עו"ד יוסי אשכנזי מסר בתגובה: "משרדנו מברך על פסק דינו החשוב והמנחה של ביהמ"ש העליון, אשר חידד את הקריטריונים להפעלת תניית סילוקין בצוואה. פסק הדין עושה סדר ויוצק ודאות משפטית נדרשת לסוגיה מורכבת זו, במיוחד במקרים שבהם בן זוג דורש לקבל זכויות רכושיות מכוח החיים המשותפים, וזאת בנוסף לחלק שהוענק לו על פי הצוואה. משרדנו זכה בתיק זה במחוזי אשר אימץ את עמדתנו. לאור העובדות הברורות של המקרה, אנו סמוכים ומשוכנעים כי יישום המתווה והמבחנים החדשים שהגדיר בית המשפט העליון, יוביל בהכרח לאשרור זכייתנו בתיק ויבטיח את הגשמת העיקרון החשוב מכל - קיום רצונו האמיתי והמפורש של המצווה".
"לא כפתור אוטומטי לנישול יורש"
לדברי עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, שותפה ומנהלת תחום דיני משפחה במשרד פירון, השאלה אם תניה השוללת את הירושה חלה גם כאשר הזוכה אינו מתנגד לקיום הצוואה, אלא מגיש תביעה הנוגעת להיקף העיזבון, טרם זכתה למענה סדור בפסיקת בית המשפט העליון.
לדבריה, "דוגמה שכיחה לכך היא צוואה שבה הבעל מצווה לאשתו מחצית מרכושו, והאישה מגישה תביעה להכרה בזכותה למחצית מהרכוש מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג או חזקת השיתוף. אם תביעתה תתקבל, ייגרע מהעיזבון החלק שיוכר כשייך לה, והיא תהיה זכאית בנוסף למחצית מיתרת העיזבון מכוח הצוואה. במצב זה יקבלו יתר היורשים רבע מהרכוש שנכלל מלכתחילה בעיזבון, במקום מחציתו".
עו"ד כהן-דמבינסקי מוסיפה כי "החידוש בפסק הדין הוא ההבחנה בין שלושה מצבים אפשריים. שאלת מודעותו של המצווה להיקף רכושו ולזכויותיו של הזוכה ברכוש זה היא שאלה עובדתית הטעונה בירור. לפיכך, הוחזר המקרה שנדון בבית המשפט העליון לבירור עובדתי בבית המשפט לענייני משפחה".
לדברי עו"ד רונן דליהו העוסק בדיני משפחה, "חשיבותו של פסק הדין היא בהבהרה ש'תניית סילוקין בצוואה' אינה כפתור אוטומטי לנישול יורש שפנה לבית המשפט. צריך לברר אם המנוח הבין שלאותו יורש עשויות להיות זכויות עצמאיות ברכוש, ובחר במודע להציב בפניו ברירה: לתבוע את זכויותיו או לקבל את הירושה".
עו"ד דליהו מוסיף כי מדובר ב"הכרעה בעלת חשיבות מיוחדת לבני זוג. אדם יכול להוריש את רכושו - אך לא את רכושו של בן זוגו. המסר למי שעורכים צוואות הוא ברור: ניסוח רחב וגורף אינו תחליף להבהרה מדויקת של הבחירה שהמצווה מבקש להציב".
