לאור מחירי הנפט הגבוהים והגדלת יכולת היצוא, הכנסות הרבעון השלישי של מאגר לוויתן צפויות להיות הטובות ביותר בתולדות מאגר הגז לוויתן. על פי הערכות בשוק, ההכנסות צפויות לעמוד על כ-840 מיליון דולר ברבעון בודד, והמדינה צפויה להכניס לכיסה כ-200 מיליון דולר מכך. גם מאגר תמר הגדיל משמעותית את יכולת ההפקה שלו, ומתגבשת עסקת יצוא בין חלק משותפות תמר לבין מצרים, שתאפשר גם למאגר תמר לייצא יותר ולהנות מהמחיר הגבוה יותר שמצרים מציעה.
● שרת התחבורה מתנגדת לעסקת צים: המתווה לא מגן על האינטרס הלאומי
● המיליארדר ביל אקמן: "ישראל תהיה אחת הכלכלות הטובות בעולם"
מאגר הגז לוויתן הוא הגדול ביותר בישראל, וגם היצואני ביותר. יש לו לקוחות בירדן ולקוחות משמעותיים עוד יותר במצרים. כחלק מיישום העסקה האחרונה למכירת גז למצרים, בת 35 מיליארד דולר, מוקמות בימים אלו מספר תשתיות יצוא שיאפשרו להזרים את הגז הישראלי בצינור ישיר למצרים. אחת מהן הושלמה ביולי האחרון, ומייד הוגדלה כמות הגז המיוצאת בה. בנוסף, גם יכולת הייצור של לוויתן הוגדלה, אך צוואר הבקבוק האמיתי הוא יכולת היצוא. זו הוגדלה בעזרת הרחבת צינור EMG , שהגדיל את יכולת היצוא ב-2 BCM בשנה, כלומר כמעט חצי BCM ברבעון האחרון.
מחירי היצוא נקבעים באמצעות נוסחה (שלא מפורסמת לציבור) המבוססת על מחיר הנפט מסוג ברנט. אך המחיר מבוסס על ממוצע שלושת החודשים לפני כל חודש יצוא, וברבעון השלישי (יולי עד ספטמבר) ממוצע זה היה דומה לזה שנרשם ברבעון השני (אפריל עד יוני), ולכן ניתן לקחת את מחיר הגז שנקבע ברבעון הקודם ולהחיל אותו על הרבעון האחרון (6.55 דולר ליחידת חום, בממוצע של מצרים, ירדן וישראל) ולהכפיל אותם בכמויות השיא שצפויות להימכר (כ-3.5 BCM ברבעון) וכך מגיעים לתוצאה של כ-840 מיליון דולר (כולל מכירת קונדנסנט) ברבעון אחד בלבד.
מדובר בהערכה שמרנית יחסית, שכן הגדלת היצוא למצרים עשויה להעלות במעט את המחיר הממוצע, מכיוון שהמחיר במצרים גבוה בהרבה מהמחיר בישראל. בנוסף, באותה תקופה גם היה גידול מסוים בביקוש המקומי, אך קשה לדעת כמה. מחיר הנפט כרגע עומד על כ-110 דולר לנפט מסוג ברנט, ובהנחה שהמחיר לא יירד בקרוב ולא תתרחש מלחמה שתעצור את היצוא למצרים - גם רבעון 4 עשוי לשבור שיאים.
גם המדינה תרוויח
גם המדינה צפויה להנות מהכנסות השיא: כ-10% מהכנסות "פי הבאר" של המאגר מגיעות היישר למדינה כתמלוגים, תוך התעלמות מהעלויות הנדרשות. בנוסף, הרווח הסופי של כל שותף במאגר ממוסה במס חברות רגיל של 23%. מדובר, ככל הנראה, על סביב 200 מיליון דולר (כ-620 מיליון שקל) של הכנסות ממיסים ברבעון אחד. נכון להיום, מאגר לוויתן טרם משלם את היטל רווחי היתר ("מס ששינסקי") שמשולם ברגע שהמאגר החזיר את מלוא ההשקעה שלו בנוסף לרווח נאה. הוא צפוי להתחיל לשלם אותו ב-2028, וההכנסות יגיעו לקרן לאזרחי ישראל ("קרן העושר"). חלק מהסיבה לדחיית התשלום היא מהלכי ההשקעה שמבצע המאגר, שמוסיפים לו עלויות ובכך מעכבים את ההגעה לסף הרווח הנדרש.
מי שכן כבר התחילו לשלם את מס רווחי היתר הוא מאגר תמר, שגם הוא צפוי להנות מרבעון מוצלח במיוחד: מאגר תמר מוטה יותר לשוק המקומי הזול-יחסית, אך כ-40% מהגז הנמכר מיוצא ומושפע ממחיר הברנט, וכמובן מדובר על שיעור גדול יותר מההכנסות. מאגר תמר גם השלים הרחבה משמעותית, שהגדילה את יכולת ההפקה של המאגר מ-10 BCM בשנה ל-16, מעט יותר גם ממאגר לוויתן הגדול יותר.
שותפי מאגר תמר מנהלים כעת מו"מ בינם לבין עצמם על הצטרפות לעסקת יצוא מול מצרים, שמובלת בידי השותפות ישראמקו ומובאדלה. אם כלל השותפים ייכנסו לעסקה, שווי העסקה יגיע לכ-20 מיליארד דולר. בנוסף, ישנן מספר תשתיות יצוא כמו צינור ניצנה ופרויקט FAJR שיגדילו משמעותית את יכולת הייצוא של מאגרי הגז בישראל. אלו צפויות להגדיל משמעותית את יכולת הייצוא של כלל מאגרי הגז.
מהצד השני, גם השוק הישראלי צפוי לדרוש כמויות גז נרחבות, בשל ההתרחבות המשמעותית של חוות השרתים שצפויות בשיא להגיע לכ-20% מכלל צריכת החשמל בישראל. חוות שרתים נמשכות לישראל בשל מחיר החשמל הזול שנובע ברובו ממחיר גז זול. אך מהצד השני, זה מביא להתרוקנות מהירה יותר של מאגרי הגז. הצפי הנוכחי הוא שאלא אם יהיה זינוק אדיר באנרגיה המתחדשת או גילוי של מאגרי גז נוספים. ב-2048 נצטרך להתחיל לייבא גז מחו"ל (במחיר גבוה בהרבה) כדי לעמוד בצרכי החשמל של ישראל.
משותפות לוויתן לא נמסרה תגובה.
