פרשת הצוללות: יועץ התקשורת יצחק ליבר הורשע בתיווך לשוחד, הלבנת הון, עבירות מס וסיוע להכנת פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים.
● בשל מצבו הרפואי: נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס פורש מוועדת החקירה בפרשת הצוללות
● ועדת החקירה בפרשת הצוללות: ליקויים ברכש במיליארדים והחלטות שסיכנו את ביטחון המדינה
חמש שנים לאחר הגשת כתב האישום, בית המשפט במחוזי בתל אביב הרשיע את ליבר בכך שקיבל כספים בהיקף של כ-94 אלף שקל מנציג תאגיד טיסנקרופ בישראל, מיקי גנור, והעבירם לראש הסגל במשרד ראש הממשלה, דוד שרן, לשם "קידום" רכישת הצוללות מהתאגיד על-ידי מדינת ישראל.
הכרעת הדין נפרשת על פני 96 עמודים. מי שכתב את הכרעת הדין הוא השופט שמואל מלמד, לאחר שהתיק הועבר אליו בעקבות מותו הטרגי של השופט בני שגיא ז"ל ששמע את העדויות בתיק.
בחקירתו בבית המשפט, כפר ליבר לחלוטין באשמת התיווך לשוחד. הוא טען כי הכספים שקיבל מגנור שולמו לו תמורת עבודת אמת ושירותים לגיטימיים שביצע עבורו. הוא פירט כי הקשר עם גנור החל סביב מכרז האמוניה והתפתח לפרויקטים שונים, וכי התשלומים התקבלו בחברות נ.צ.ת ונס מור לפי החלטה מקצועית של שותפו, נתי מור. הוא הכחיש בתוקף כי פעל כצינור להעברת מידע או כספי שוחד בין השניים.
שימש כ"צינור כסף"
בית המשפט קבע כי לצורך הסוואת העברת הכספים נעשה שימוש בחברות ובחשבוניות פיקטיביות, שהציגו את התשלומים כתמורה עבור שירותי ייעוץ שלא ניתנו בפועל. בית המשפט דחה את טענות ליבר כי מדובר בתשלומים לגיטימיים עבור שירותי ייעוץ, וקבע כי הודאותיו במשטרה נתמכות באמרותיו של גנור במשטרה ובראיות פיננסיות נוספות, המבססות את מנגנון העברת כספי השוחד והסוואתם.
ההרשעה מבוססת על ראיות בנקאיות ומסמכים חשבונאיים, המעידים על שתי העברות כספיות. בנוסף מבוססת ההרשעה על גרסתו של עד המדינה מיקי גנור במשטרה, שעל-פי פסק הדין מסר באופן מפורש ונחרץ כי התשלומים נעשו למראית עין עבור "ייעוץ תקשורת". בפועל, קבע בית המשפט, ליבר וחברותיו לא סיפקו לגנור כל שירות אמיתי מכל סוג שהוא, והתשלומים יועדו כולם לעבור לשרן.
ליבר עצמו אישר בחקירתו כי הנפקת החשבוניות נועדה לטשטש את נתיב הכסף ולאפשר לגנור לרשום זאת כהוצאה מוכרת, והודה כי "אחרת הם לא היו צריכים אותי".
ליבר הודה במשטרה כי שימש כ"צינור כסף" להעברת הכספים מגנור לשרן. הוא אישר כי ידע כבר בפגישתו הראשונה עם גנור כי תפקידו הוא להעביר את הכספים, משום ששרן היה מנוע מלקבלם ישירות. ליבר הודה כי שימש כגורם המעביר מידע ובקשות בין גנור לשרן בנוגע לצוללות, בין היתר במהלך משחקי טניס שקיים עמו בימי שישי.
"מודעותו ומניעיו של ליבר נתמכו גם ביחסי ה'תן וקח' שקיים עם שרן, מתוך הבנה כי יוכל להסתייע במעמדו הציבורי הבכיר של שרן כדי לקדם אינטרסים של לקוחותיו, כפי שאירע בפועל בקידום היתר השליטה של בזן.
"סוג של כלי במשחק"
בסופו של דבר, ליבר הסביר את החלטתו להודות בכך שהבין שהיה "סוג של כלי במשחק", ואמר כי "אינו מוכן עוד לשאת בעול ההגנה על שרן, אשר הביא אותו לסיטואציה קשה זו".
בית המשפט דחה את טענותיו של ליבר לפסילת הודאותיו בשל התנהלות צוות החקירה במשטרה. נקבע כי ליבר שמר על קור-רוח, הפגין שליטה בדבריו ופעל באופן מחושב במהלך חקירותיו, וכי הודאותיו ניתנו באופן חופשי ומרצון.
השופט מלמד תיאר כי ליבר נשאל מדוע הסכים להעביר כספים עבור דוד שרן, וזו הייתה תשובתו: "אני מסכים לזה, ותכתבו לפרוטוקול כי ברוב טיפשותי, בתחושת הרגע, רציתי לסייע לחבר טוב שביקש בקשה. לא ראיתי את הדברים בצורה הזו, רציתי לסייע. אני גם חייב להגיד שהעניין נבנה על-ידי מיקי (גנור) בצורה מסוימת, שבהתחלה באמת אני הבנתי שאני אמור להיות סוג של צינור כסף, ולאט-לאט מיקי התחיל לבוא בשאלות כאלה ואחרות".
כתב האישום בפרשה, העוסקת בשחיתות הנוגעת לרכישת כלי שיט וצוללות, הוגש בשנת 2021, ארבע שנים לאחר תחילת החקירה. ההליך העיקרי בתיק - שבו מיקי גנור, דוד שרן ואבריאל בר-יוסף עומדים לדין באשמת שוחד ועבירות נוספות - מתנהל בפני שופטת אחרת - טלי חיימוביץ' מבית המשפט המחוזי תל אביב.
התיק נוהל על-ידי עורכי הדין ירון גולומב, טל תבור, עידו נולמן, גבי פריאל וטלי הדווט מפרקליטות מיסוי וכלכלה. את ליבר מייצג עו"ד לירן זילברמן, שמסר: "קיבלנו את הכרעת הדין, נלמד אותה ונשקול את צעדינו".
