אישי: בן 47, נשוי + 4, גר בירושלים
מקצועי: מנכ"ל החברה הממשלתית לתיירות
ילדות: נולדתי וגדלתי ברובע היהודי בירושלים, ילד רביעי בין חמישה ילדים במשפחה דתית. זה היה כמו קיבוץ, היינו מטיילים יחפים ברובע המוסלמי והנוצרי והיו לי גם חברים ערבים. העבודה הראשונה שלי הייתה יוזמה ביחד עם חבר לאסוף סוכריות שזרקו בבר מצוות בכותל ולמכור לתיירים.
● הפך הפסד לרווח של יותר מ-100 מיליון שקל. עכשיו הוא מוביל מהפך בחברה חדשה
● שיקם טייסת אחרי אסון, עשה אקזיט לאמריקאים - ועכשיו מדפיס מנועים לטילים
פוסט טראומה: אבי הוכר כבעל נכות נפשית ממלחמת ששת הימים. הוא היה מ"פ בצנחנים וחיילים נהרגו לו בידיים. אבא לא חי חיים נורמליים וגם אנחנו. בתוך כל זה, אמי הפסיכולוגית תפקדה כלביאה אמיתית גם בתור אמא וגם כבת זוג.
הישיבה: למדתי בישיבה תיכונית ולא התחברתי ללימודי הקודש. הגעתי אחרי התפילה ורוב הזמן הייתי במגרשי הספורט, ניגנתי, או התאגרפתי. מתישהו העבירו אותי לתיכון הרטמן שאז לא דרש הרבה מהתלמידים ובסוף לא ניגשתי לבגרות.
מהפך בצבא: התגייסתי ושרתתי כלוחם במערך הפטריוט. בפעם הראשונה התמודדתי עם הקשיים, עשיתי מסלול מהיר לפיקוד והשתנתי: התחלתי לקחת אחריות על הלוחמים וההחלטות שלי.
בגרות מאוחרת: אחרי הצבא הייתי צריך להשלים בגרויות. מצאתי את עצמי נבחן עם ילדים בכיתה י"א וזה היה מביך. השלמתי בגרות ואחרי שלוש שנים התקבלתי לאוניברסיטה העברית, למדתי תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות ושני במינהל עסקים. במבחן בראיית חשבון קיבלתי ציון בין עשרת הגבוהים בארץ.
בסמסטר הראשון ללימודים המרצה דיבר איתי חמש דקות בהפסקה, וסגר לי התמחות לסוף שנה ד' במשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן PWC. הייתי שם שש שנים והבנתי שאני רוצה להיות בשוק הפרטי.
יהלומים: עבדתי כסמנכ"ל כספים במספר חברות. התחלתי בחברת היהלומים D.N Diamonds והייתי אחראי על פתיחת הסניף בהונג קונג, אבל זה היה בעיקר לקנות ולמכור וחיפשתי ממש להיות עם הידיים בשטח ולבנות תוכניות. אז עברתי לאקסטל, חברה שמייצרת בשנה 12 אלף טונות אלומיניום - מאוד נהניתי, אבל אחרי ארבע שנים רציתי להתקדם. המשכתי לחברת המעבדות בקטוכם - שבודקת מאוכל, דרך מים ועד קנאביס. ואז נולד בני השלישי והכל השתנה.
שינוי בבית: בני מיכאל נולד עם שיתוק מוחין. בהתחלה לא ידעתי איך לעכל את זה, אבל מהר מאוד נכנסתי למוד קרב של התאמות. במקביל יש לנו עוד שלושה ילדים. עד אז הייתי יוצא לעבודה בשש וחצי וחוזר בחצות ואשתי הלכה לכל הרופאים לבד. המצב החדש גרם לי לחפש משהו אחר.
התו השמיני: אני חולה על מוזיקה ישראלית ומנגן בכינור, אז מצאתי עבודה קרוב לבית בחברת התקליטים התו השמיני, כסמנכ"ל כספים ומשאבי אנוש. הפקנו אלבומים למאות אומנים, בהם הדג נחש, מוש בן ארי והתקווה 6. אבל בסוף זו הייתה אותה עבודה - דוחות כספיים ותקציבים.
החברה הממשלתית לתיירות: ב-2020 החלטתי לגשת למכרז לתפקיד סמנכ"ל כספים בחברה הממשלתית לתיירות, שהיא זרוע הביצוע של משרד התיירות. זו חברה שמתכננת ומפתחת פרויקטים של מצפורים, טיילות, מוזיאונים, שבילים ועוד - באלפי אתרי תיירות. לא הייתי איזה טייל גדול, אבל רציתי לעשות דברים בשביל הציבור. לקחתי בחשבון שבמגזר הציבורי השכר ייפגע, והוא אכן ירד ב-40%.
אחרי שלוש שנים התמנתי למנכ"ל ועם הזמן הובלתי גידול של יותר מ-250% בכמות הפרויקטים. היום אנחנו עושים הרבה מעבר לתשתיות. למשל, אחרי 7 באוקטובר יחד עם מינהלת תקומה, שיקמנו את חוף זיקים ואספנו את הרכבים השרופים מהנגב. עשינו מגרש של יותר מאלף רכבים ליד מושב תקומה וקיבלנו 40 מיליון שקל כדי להפוך את זה לאתר לאומי.
נגישות: יש ילדים בכיסאות גלגלים שבחיים לא הרגישו את הים, אז בכל אתר תיירות אני חושב אם הבן שלי יוכל להגיע אליו. בזכותו אנחנו היום גם חברת הנגשה. אנחנו מטפלים ביותר מאלף אתרי תיירות שנבנו לפני שנכנסה לתוקף חובת הנגישות. עכשיו משרד החינוך פונה שנעשה הנגשה בבתי ספר, ובמשרד הביטחון רוצים שננגיש בסיסים צבאיים.
מיזוג: בתחילת דרכי עבדנו עם תקציב של כ־800 מיליון שקל, היום אנחנו עם 2.6 מיליארד. בגלל שהפכנו לחברה גדולה, שר התיירות חיים כץ החליט למזג אלינו את החברה לפיתוח עכו העתיקה ונצרת, ואת החברה לפיתוח ים המלח. עד 1 בינואר כבר נהיה חברה ממוזגת - מספר העובדים יגדל מכ-30 לכ-100 וכך גם היקף הפעילות. התקציב צפוי לגדול בכ-800 מיליון שקל בשנה.
חזרה בשאלה: התחתנתי כאדם דתי, ואני מאוד מאמין באלוהים, אבל כיום אני לא מאמין בדת. אשתי והילדים עדיין דתיים - וזה עובד. הם גם בחינוך דתי ואני תומך בזה. אני בעד שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה.
