שיקם טייסת אחרי אסון, עשה אקזיט לאמריקאים - ועכשיו עומד להדפיס מנועים לטילים

אישי: בן 63, אלמן + 3, גר ברעות
מקצועי: יו"ר מאסיבית, חברת הדפסת תלת-ממד לתעשיות הביטחוניות

ילדות ומשפחה: נולדתי וגדלתי בגן שמואל, אח לאחות ושני אחים, בהם רן שחור, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל. אבי היה רפתן וגזבר, ואמי, שמשפחתה נרצחה בשואה, עבדה במתפרה. כילד הייתי שחיין מצטיין והתחריתי בארץ ובעולם. אני לא מהמוכשרים ביותר, אבל מהמתמידים. במקביל, התעקשתי לגשת לבגרויות, דבר שלא היה מקובל בקיבוץ, וסיימתי בהצלחה עם דגש על מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים.

● ב-7 באוקטובר הוא פגש את הגיהנום. אחרי שנתיים כבר הקים סטארט-אפ שמכניס מיליוני דולרים
● מייסד קרן הדיפנס מספר על ההשקעה שהסתבכה והעסקה הגדולה בגרמניה

מות אבי: הייתי בן 8 כשאבא נפטר מהתקף לב. חזרנו מבית הילדים ולקחו אותו לבית החולים. כשאמא חזרה משם, היא אמרה: "ילדים, אבא מת - אבל נתגבר". היא הייתה אישה מפלדה, שהובילה אותנו קדימה בזכות כוח רצון ואופטימיות.

צל"ש: התגייסתי ב־1981 לקורס טיס וסיימתי בהצטיינות. כילד לא חלמתי להיות טייס, דווקא רציתי ללכת אחרי אחי למטכ"ל, אבל כשעבדתי בפלחה בקיבוץ, ראיתי את התמרונים של מטוסי הריסוס - ואמרתי לעצמי: ננסה. השירות הסדיר היה תקופה אינטנסיבית של גיחות מבצעיות, בלבנון שלאחר המלחמה. ב-1987 השתתפתי בחילוץ של כוח גבעתי באזור רכס הכריסטופני - וקיבלתי צל"ש.

אפאצ'ים: בסוף שנות ה-80 הייתי חלק מהצוות שנשלח לארצות הברית לקלוט את מסוקי האפאצ'י, שנרכשו לראשונה עבור חיל האוויר. הייתי כבר נשוי ואבא לילדה קטנה. זו הייתה קפיצה טכנולוגית אדירה עבור ישראל. האפאצ'י היה מתקדם בשלושה עשורים ביחס למסוקי הקוברה שהפעלנו עד אז. במלחמת המפרץ הוא היה אמור להיות המענה לאיום הטילים מעיראק, אך בסופו של דבר ראש הממשלה יצחק שמיר החליט שישראל תישאר מחוץ ללחימה.

אסון המסוקים: ב־1996 מוניתי למפקד טייסת 160, בתקופה עמוסה בלבנון ולראשונה בהיסטוריה גם ירי מבצעי של מסוקים בשטחים. בפברואר 97' אירע אסון המסוקים בטייסת 118. בעקבות המלצת ועדת עברי להביא מפקד מחוץ למערך היסעור, נקראתי לפקד על הטייסת. נכנסתי לסיטואציה לא פשוטה של מורל שפוף, אך החזרה המהירה לפעילות מבצעית עמוסה הייתה המרפא הטוב ביותר עבור האנשים.

לימודים: בשנת 2000 יצאתי ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, אך הלימודים נקטעו מפני שמפקד חיל האוויר רצה אותי לתפקיד ראש מחלקת תכנון וארגון בלהק אוויר. זו מחלקה שאחראית על בניין הכוח של חיל האוויר ותכנון העתיד 20 שנה קדימה. בתפקיד הזה למדתי להכיר כל פינה בחיל. לבסוף, חזרתי לסיים את התואר.

º מפקד בסיס: ב־2005 מוניתי למפקד בסיס פלמחים הגדול והמורכב. חצי שנה לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון השנייה, שלווותה בפעילות מבצעית רבה בלבנון וברצועת עזה. כדי להכיר מקרוב את המערך, הייתי מפקד הבסיס הראשון שעשה קורס הסבה מלא לזיק ולכלים לא־מאוישים נוספים, שנחשפו במלוא עוצמתם באותה מלחמה.

סקיי סאפיאנס: ב-2009 השתחררתי בדרגת תת־אלוף ובחרתי להיות יזם הבית בקרן פיטנגו, שזה בעצם מישהו שהקרן מקווה שיקים מיזם להשקעה. ב-2010 שי כהן ורונן קדר הציעו לפיטנגו להשקיע ברחפן המחובר לכבל שמעביר אנרגיה וסיבים אופטיים, ויכול לשהות באוויר משך זמן בלתי מוגבל. הקרן הפנתה אותם אליי, וכך הפכתי למנכ"ל סקיי סאפיאנס. הלקוח הראשון שלנו היה משרד ההגנה האמריקאי - לקוח תובעני שנתן לנו דחיפה אדירה. ב-2021 החברה האמריקאית COMSovereign קנתה אותנו (תמורת 12.7 מיליון דולר - ד"א). המשכתי שם עוד שנה, עד שפרשתי למיזם סייבר.

אובדן: ב־2023 אשתי חלתה בסרטן. החלטתי לעזוב את המיזם ולהיות איתה. לצערי, היא נפטרה כעבור שמונה חודשים. זו הייתה תקופה קשה מאוד.

מאסיבית: אחרי מות אשתי עבדתי בקרנות הון־סיכון בדיפנס־טק ובדיפ־טק. ב־2025 פנו אליי מחברת מדפסות התלת-ממד מאסיבית, שעשתה פיבוט והחלה להדפיס חלקים לתעשיות הביטחוניות. הצטרפתי למועצה המייעצת, ולפני כחודש וחצי מוניתי ליו"ר.

מאסיבית ניצבת בפני הזדמנות כי המלחמות השתנו: בלחימה מול כלים קטנים ובלתי מאוישים חייבים להחזיק מסת כלים תוקפים. האתגר הביטחוני כיום הוא לא הפיתוח אלא קצב הייצור: הלקוחות במלחמה חייבים לחדש מלאי עכשיו וטכנולוגיית ההדפסה שלנו מקצרת משלושה חודשים ליומיים בלבד. אנחנו גם בדרך לרכוש יכולת להדפיס מנוע רקטי של טיל. החברה מעסיקה עשרות עובדים, ומאז הקמתה רשמה מכירות בהיקף של כמעט 100 מיליון דולר.

ירידה במניה? ככה זה בפיבוט (מאסיבית ירדה בכ־30% השנה - ד"א). עד לפני עשרה חודשים עוד הדפסנו בובות דונלד דאק.