נשיאת הבנק המרכזי האירופי כריסטין לגארד הודיעה היום על פרישתה מהתפקיד כבר בפברואר הקרוב, תשעה חודשים לפני המועד המתוכנן. לגארד צפויה להתמנות ליושבת הראש של הפורום הכלכלי העולמי, שאחראי לכינוס השנתי בדאבוס. לפי הערכות היא פרשה מתפקידה מוקדם מהצפוי כדי להעניק לנשיא צרפת, עמנואל מקרון, את היכולת להשפיע על זהות המחליף שלה, עוד לפני שמרין לה פן, המועמדת המובילה לתפקיד נשיאת צרפת הבאה, תחל בכהונה.
● לא ראויה לכהן? הפדיחה של ראשת העיר החדשה של ברלין
● סקר חדש: האם הציבור האמריקאי בכלל יודע שבישראל היו בחירות?
לגארד הודיעה על הפרישה, מהלך שהודלף כאפשרי בחודשים האחרונים, בתזמון רגיש מאוד מבחינת הבנק המרכזי האירופי. הוא נדרש כעת להתמודד עם העובדה שאג"ח צרפתי ממשלתי לעשר שנים נסחר בתשואה חריגה של יותר מ-5%, על רקע הצרות הכלכליות של צרפת וסיכון לגבי משבר חוב של הכלכלה השנייה בגודלה באירופה. הבנק יכול לנסות למתן את התשואה על ידי רכש מסיווי של אג"ח צרפתי, כפי שעשה בעבר עם אג"ח ספרדי ואיטלקי.
לגארד צפויה לכהן כיושבת הראש של הפורום הכלכלי העולמי, שהמייסד שלו קלאוס שוואב פרש ממנו אחרי שערוריות רבות והאשמות בשחיתות. הפורום אחראי בין היתר לכינוס השנתי בדאבוס בינואר. שני מועמדים מובילים להחליפה, נגיד הבנק המרכזי ההולנדי לשעבר קלאס קנוט ונגיד הבנק המרכזי הספרדי לשעבר, פבלו הרננדז דה קוס. השניים מייצגים שני מחנות שונות בגוש האירו: הולנד היא חלק מהמדינות ה"חסכניות" יחסית שבהן מדיניות פיסקלית מחמירה אחראית לחוב נמוך ובר-קיימא. ספרד היא חלק מממדינות דרום ומרכז אירופה שבהן שיעורי החוב טיפסו מעבר למותר באמנת מסטריכט, ושנדרשות לסיוע מהבנק המרכזי האירופי.
הגורמים שיקבעו את זהות המחליף
שני הגורמים המשמעותיים ביותר שיחליטו על זהות נשיא הבנק הבא הן גרמניה וצרפת. בעוד מקרון מנסה לקבע את המינוי עוד לפני שלה-פן האירו-סקפטית עולה לשלטון, קנצלר גרמניה פרידריך מרץ צפוי לתמוך במועמד ההולנדי. אין מועמד גרמני, בין היתר בשל הרצון "לפזר" את התפקידים הבכירים בין המדינות הגדולות, והעובדה שנשיאת הנציבות האירופית היא גרמניה. בעקבות הצרות של צרפת גוש האירו כולו חווה היחלשות של המטבע המשותף מול הדולר ומטבעות אחרים בחודשים האחרונים. הליך הבחירה במחליף של לגארד יחל כבר היום, לפני בכירי האיחוד האירופי.
לגארד נכנסה לתפקידה ב-2019, והיא צפויה לפרוש ב-7 בפברואר 2027. היא אינה כלכלנית. היא נכנסה לנעליו הגדולות של מריו דראגי, שמול משבר החוב של מדינות דרום אירופה אמר ב-2012 כי הבנק יעשה "כל מה שדרוש" כדי למנוע חדלות פירעון מאחת מחברות הגוש, ונחשב למי ש"הציל" בכך את האירו.
