אחת הקריאות שנשמעות כלפי הגוש שמוביל יו"ר מפלגת ישר, גדי איזנקוט, עוד לפני שינסה להקים ממשלה (אם יקבל את ההזדמנות), היא לחבור למפלגות הערביות כדי להחליף את יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, שמתוקף חוק יסוד: הכנסת, ימשיך בתפקידו עד אשר ייבחר מישהו במקומו. אבל מה בדיוק מהלך כזה ישרת בשטח? בדקנו.
● על רקע פניית סולברג לזיני: האם אפשר לבטל את תוצאות הבחירות?
● איך קרה שדווקא נתניהו נהנה מההצבעה המאסיבית בתל אביב?
מה עושה יו"ר הכנסת?
אתר הכנסת מגדיר את תפקיד יו"ר הכנסת כך: "יושב־ראש הכנסת הוא העומד בראש הכנסת, מנהל את ענייניה, מופקד על שמירת כבודה, על הסדר בישיבותיה ועל קיום תקנונה. הוא המייצג את הכנסת כלפי גופים חיצוניים. יושב־ראש הכנסת אחראי גם למינהל הכנסת, וכן להכנתו ולביצועו של תקציב הכנסת". על פניו, זהו תפקיד ניהולי־טקסי בעיקרו. אז מה בדיוק יצא לאופוזיציה אם היא תצליח להחליף אותו?
"יו"ר הכנסת אחראי על סדר היום במליאה ובכך יש לו חשיבות מאוד גדולה", מסביר ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. בהתאם, זה מאוד לא נהוג שיש יו"ר לעומתי לממשלה כי הוא יכול להקשות עליה במצב כזה".
ואכן, בכל תולדות המדינה היו רק ארבעה יושבי ראש שלא השתייכו למפלגת השלטון: נחום ניר (נבחר לתפקיד ב־1959), שלמה הלל (במחצית השנייה של ממשלת הרוטציה של פרס ושמיר), אברהם בורג (לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב־2001, שלא החליפו את הכנסת אך כן את מפלגת השלטון) ובני גנץ לתקופת הבנייה של ממשלת החילופים שלו ושל נתניהו. בכל המקרים המפלגה שלהם השתייכה לקואליציה, כך שהם לא היו לעומתיים לממשלה.
חקיקה כשהדדליין דוחק
"אחד הדברים שהיו"ר יכול לעשות זה לדחות דיונים", ממשיך שפירא. "כשהכנסת פועלת בשגרה זה משהו אחד, אבל כשהיא רק מוקמת יש הרבה החלטות. צריך להקים ועדה מסדרת, ובשביל זה צריך להגיש הצעה לוועדה מסדרת, ואחר כך היא מביאה הצעות להקמת ועדות וכך הלאה. הוא לא יכול לעכב את זה בחודשים, אבל הוא יכול לעכב את זה.
"זה יותר קריטי לסצנריו בו האופוזיציה תרצה לקדם חקיקה בכנסת, ובשביל זה צריך שיו"ר הכנסת יקדם את זה - הנחה של הצעת חוק דורשת את אישור נשיאות הכנסת, שהוא עומד בראשה, והוא יכול לשחק במועד האישור וגם במועד הקריאות. כשהדדליין דוחק ככה זה קריטי. זו למשל הייתה הסיבה שאחרי הבחירות הקודמות מיהרו להחליף את מיקי לוי ביריב לוין, כי כחלק מהקמת הממשלה קדמה לה חקיקה של הרבה חוקים, כמו פקודת המשטרה בשביל בן גביר, חוק הכשירות של שרים בשביל דרעי, האפשרות לשר נוסף במשרד בשביל סמוטריץ' ועוד. אם עכשיו ירצו לבטל את חוק היועמ"שית, השינוי בוועדה לבחירת שופטים וכו', יהיה צורך ביו"ר שיאפשר את זה".
על כך ניתן להוסיף עניין שייחודי לסיטואציה הנוכחית: בקיץ התקיימו הבחירות למבקר המדינה, ולאור צילומים של חלק מחברי הכנסת את הצבעתם בקלפי, אף שהבחירה אמורה להיות חשאית, בג"ץ הורה על קיום בחירות חוזרות. אמיר אוחנה סירב לקיים את הפסיקה, בטענה ש"הכנסת אמרה את דברה".
מאז, אין לישראל מבקר מדינה. בחירת יו"ר חדש, שיאות לקיים את הפסיקה, תאפשר לקיים את הבחירות החוזרות, ובהתאם למבנה הכנסת החדש גם יספק הזדמנות לאופוזיציה להסכים על מועמד מטעמה (אם כי הבחירות חשאיות, כך שהניצחון לא מובטח).
ולא הכול זה רק פרקטיקה. "אני חושב שיש פה היבט סמלי מאוד גדול", אומר שפירא. "זו תהיה הצהרה שהציבור מעוניין להחליף את השלטון ושהאופוזיציה מייצגת את העם. זו גם תהיה הוכחה שהיא מסוגלת לשתף פעולה, ואני מניח שבעניין הזה יהיה לליברמן יותר קל להסתמך על הערבים מאשר בהקמת ממשלה".
איך יתנהל הליך ההדחה?
אז אחרי שהבנו מה הרווח המעשי עבור האופוזיציה בהחלפתו של אוחנה, איך זה בדיוק אמור לעבוד? סעיף 2(ב) לתקנון הכנסת קובע: "יושב ראש הכנסת ייבחר לא יאוחר מהמועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה [...] נקבעה בחירת יושב ראש הכנסת לאותו מועד שבו נקבעה ישיבה לצורך כינון הממשלה, ייבחר תחילה יושב ראש הכנסת". כלומר, על פניו, ניתן למשוך את הבחירה עד שתושבע ממשלה, מה שלא יאפשר לבצע את כל המהלכים שצוינו לעיל. אבל זה לא אומר שכך יקרה.
"מה שעלה בבג"ץ אדלשטיין מ־2020 זה שאם אין ממשלה אבל יש 61 שדורשים לבחור יו"ר חדש", מסביר ד"ר שפירא, "אז היו"ר היוצא חייב לכנס את הכנסת לצורך קיום ההליך של בחירות יו"ר קבוע. הרציונל הוא שהתפקיד נמצא אצלו כפיקדון זמני בלבד, ואם הוא לא יכנס את הישיבה הוא יפגע ברצון הכנסת וברצון העם. זה יכול להיעשות ממש עם כינוס הכנסת, וכך קרה בהרבה כנסות קודמות".
הנה כמה דוגמאות, בהן התמקדנו בחילופי שלטון: יצחק שמיר נבחר ליו"ר הכנסת הראשון מטעם הליכוד ביום שבו הושבעה הכנסת התשיעית, של מהפך 1977 המפורסם. ב־1988, לאחר סיום דרכה של ממשלת הרוטציה, דב שילנסקי מהליכוד הושבע גם הוא ביום ההשבעה. כך גם שבח וייס מהעבודה לאחר הניצחון של יצחק רבין ב־1992.
לאחר הניצחון של נתניהו ב־1996, לדן תיכון מהליכוד לקח מעט יותר זמן - שבוע - להיבחר לתפקיד. לאחר הבחירות של 2003 - שלא החליפו את מפלגת השלטון אבל כן את המפלגה ממנה הגיעה יו"ר הכנסת - ראובן ריבלין נבחר לתפקיד בפעם הראשונה יומיים לאחר השבעת הכנסת. האחרון שנכנס לתפקיד מיד ביום השבעת הכנסת היה יולי אדלשטיין - בכנסות ה־20 וה־21 (אך אז לא התקיימו חילופי שלטון).
ואיך יתנהל הליך הבחירה? תקנון הכנסת רק מציין שהבחירות יהיו גלויות, אך לא מעבר לזה. פירוש הדבר הוא שהבחירות נעשות במסגרת רוב פשוט, כך שמספיק לקבל יותר קולות מכל מועמד אחר כדי לנצח, או יותר תומכים ממתנגדים במקרה של מועמד אחד. אין שום צורך ברוב מיוחד או שום דבר אחר. משמע, אפילו אין צורך שהאופוזיציה כולה תתאחד סביב מועמד כלשהו, ומספיק שיהיו לו יותר תומכים מאשר מתנגדים או תומכים למועמד אחר.
מה קורה אחרי הבחירה?
אבל בעוד הזזת היו"ר הזמני מתפקידו ובחירת המחליף היא פשוטה יחסית, הזזתו מתפקיד תהיה כמעט בלתי אפשרית. סעיף 8 לחוק הכנסת מספק את הדרך להדחה: תחילה, יש צורך שוועדת האתיקה של הכנסת תקבע שהיו"ר נהג באופן שלא הולם את מעמדו. לאחר מכן, 61 חברי כנסת צריכים להגיש לוועדת הכנסת קובלנה.
אם בעקבותיה שלושה רבעים מחברי הוועדה ממליצים להדיח את היו"ר, הדבר עובר למליאה, וגם שם על שלושה רבעים מחברי הכנסת (תשעים ח"כים) להצביע בעד ההדחה. כלומר, אם ניקח תרחיש דמיוני בו פלוני מישר נבחר לתפקיד, ולאחר מכן תוקם ממשלה בלעדיה, הממשלה החדשה לא תוכל לעקור את היו"ר ממקומו בלי שיתוף פעולה מהאופוזיציה. נסייג, כמובן, שהחוק לא משוריין, כך שהוא ניתן לשינוי בקלות יחסית.
