"המדינה ביקשה מהקיבוצים לגדול, להצטופף ולהתגוון, ואנחנו הסכמנו ונערכנו, אך נראה כי המדינה בעצמה נבהלה מההחלטה שלה, ובאמצעות האותיות הקטנות, מטרפדת את התוכנית של עצמה", כך אמר היום עו"ד מיכי דרורי, מנהל מח' משפטית בתנועה הקיבוצית בכנס צמיחת הקיבוצים של גלובס, בשיתוף בנק דיסקונט והתנועה הקיבוצית.
הדברים נאמרו בפאנל בהנחייתו של דרור מרמור, סגן עורכת גלובס, בנושא תיקון 5 לתמ"א 35, המאפשר את ביטול מגבלת יחידות הדיור בקיבוצים ומאפשר את הגדלת הצפיפות. אך האם זו בשורה או אתגר שמאיים על הקיבוצים? על השאלות הללו דנו בפאנל. בנוסף למיכי דרורי, לקחו חלק בפאנל גם רפי אלמליח, מנכ"ל מינהל התכנון, ד"ר עידית שכנאי רן, אדריכלית ומרצה בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ותומר גרינשפון, מנהל אגף משכנתאות בחטיבה הבנקאית, דיסקונט.
● כנס צמיחת הקיבוצים | ראש החטיבה הבנקאית בדיסקונט: "רואים בפתרונות לקיבוצים משימה"
● כנס צמיחת הקיבוצים | ראש אגף כלכלה בתנועה הקיבוצית: "נמצאים בכל מקום שיש בו צורך לאומי"
"התיקון הפך מברכה לקללה"
דרורי קבל על כך שהתוכניות קשיחות מידי, ואינן מאפשרות לכל קיבוץ לקבל החלטות לגבי אופיו בתוך המטרה הכוללת של גידול וצפיפות. אלמליח ענה כי התוכנית מקדמת את המטרות הללו, אך אינה יכולה בשום אופן לאפשר לכל קיבוץ או מושב ליצור תוכנית פרטנית. "אין לנו את הפריבילגיה כמדינה לאפשר לכל אחד לייצר את סביבת המגורים שלו, גם בערים, אנחנו כל הזמן במו"מ הזה כמה אפשר לצופף כדי לאפשר את הביטחון בחקלאות ובטבע. אז אי אפשר לתכנן מלמעלה עבור למגזר אחד, ולא ליישובים הכפריים".
הדעה של דרורי היום רווחת בתנועת הקיבוצים, שתחילה חיבקה את התיקון לתמ"א. מרמור ציטט מכתב מליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית ושרה עברון מנכ"לית הקיבוץ הדתי, לפיו: "תיקון 5 החל כמהלך ראוי לפיתוח מושכל של היישובים הכפריים אך הפך כלי עויין, נוקשה, עמוס בירוקרטיה שיקפיא את פיתוח הקיבוצים והיכולת לאשר תוכניות מתאר. התיקון הפך מברכה לקללה".
התוכנית נמצאת בימים אלה בשלב ההתנגדויות. דרורי: "בהתחלה בירכנו על התיקון. הקיבוצים רוצים לגדול וגם להעלות את מספר היחידות. להגדיל את הצפיפות - המדינה ראתה בכך מחיר שאנחנו משלמים עבור גידול בשטח, אבל בעינינו זה לא מחיר אלא דווקא דבר חיובי.
"אבל עם הזמן הם התחילו לכרסם בתוכנית. אולי חשבו שהם מיטיבים איתנו מידי. אמרו למשל: ניתן לגדול ב-20 דונם במרכז ו-40 בפריפריה. אבל אתם לא יודעים את הצרכים של כל ישוב, ולא מבדילים בין קיבוץ, מושב, יישוב ערבי.
"קבעו תקרה למספר היחידות, אחר כך הקטינו את התקרה. ספרו באותה צורה גם יחידות קטנות למרות שהסברנו כמה הן נחוצות. בסופו של דבר מטרת התמ"א סוכלה. היום התמ"א לא ניתנת ליישום. עדיף להישאר במצב הקיים. שם לפחות יש פתרונות".
דירה גדולה למשפחה גדולה - דירה קטנה למשפחה קטנה
אלמליח עודד את הקיבוצים לבנות דיוריות - יחידות דיור לצד הבתים הקיימים. "הדיוריות נמצאות בשטח ואנחנו מכשירים אותם ולא סופרים אותם. זה מוצר חובה להורים או ילדים מצטרפים או לקליניקות טיפוליות. זה נמצא בערים וחייב להיות בסביבה הכפרית". דרורי ענה כי בקיבוצים המודל הוא אחר: דרורי: "אין בתוך הקיבוץ את המחלה של היחידה הגדולה שיושבת עליה משפחה אחת. יש לנו דירה גדולה למשפחה גדולה, דירה קטנה למשפחה קטנה. ונראה היה שהתוכנית תאפשר אותה. אבל אומרים לנו שצריך קודם כל מגוון, אבל אנחנו אומרים אל תעשו בכח, תנו לנו לנהל את התמהיל כמו שזה קיים כבר דורות".
הדיון הוא ערכי קיבוצי ולא של מוסדות התכנון
האדריכלית שכנאי-רן הביעה תקווה לגבי האמון, אך הדגישה כמו דרורי את הצורך להתחשב בצרכים של כל קיבוץ: "אני דווקא מאלה שרואים בכך סיכוי והזדמנות להתחדשות. ברמת החזון - הקיבוץ מעוניין במגוון והתיקון עוסק בכך. ובפן האדריכלי, אם נחזור 100 שנה אחורה הקיבוצים הוקמו כמודל חדש גם חברתי וגם אדריכלי עם דיאלוג ביניהם. זו הייתה לא עיר ולא כפר אלא צורה חדשה. ובעשורים האחרונים התייחסו אליה כאל כפר וזה פגע באופי של הקיבוץ, כי נוצר צורך בציפוף. יש שינוי במודל החברתי והמודל התכנוני ממשיך כמו בעבר, למשל בחלוקה לפרצלציות ויישובים קהילתיים. ציפוף מאפשר להביא חשיבה על סוגי מגורים חדשים.
אך היא הדגישה כי: "החברה הקיבוצית, או כל קיבוץ בנפרד, צריך להחליט איזה גודל הוא רוצה להיות. זו לא החלטה טכנית אלא חברתית, ערכית וגם כלכלית. לכך יש השלכות אדריכליות. אנחנו היום במצב שכל קיבוץ הוא משהו אחר, והדיון צריך להיות לא של מוסדות התכנון אלא ערכי של הקיבוץ עצמו".
עלייה לגובה? "אנחנו לא בעולם של נוח אלא בעולם של פתרונות"
מרמור שאל האם עלייה לגובה, כמו שנעשה כבר בקיבוץ מעגן מיכאל, עלולה לפורר את המודל החברתי של הקיבוץ. לכך הביאה שכנאי-רן ציטוט מיצחק טבנקין, מאבות התנועה הקיבוצית, שנכתב בשנת 1951: "ארצנו קטנה, שטחיה מעטים. אין אפשרות לבזבז את הקרקע....קומה שנייה אינה מרחיקה מהטבע, היא מקטינה את המרחקים ומשאירה יותר שטח לקרקע", כתב.
לבנק יותר נוח לתת מימון ליחידה אחת צמודת קרקע? שאל מרמור את גרינשפון, שענה: "אנחנו לא בעולם של נוח אלא בעולם של פתרונות. אנחנו חושבים איך לעשות ולא להערים קשיים. ואנחנו בדיסקונט השותפים הכי גדולים למימון בנייה בקיבוצים. למרות חוסר הוודאות שיש בנושא מ-2010, ולא משתנה עם התיקון לתמ"א אלא רק גובר, אנחנו יודעים לתת מימון גם בתנאים כאלה. נעשה כל מה שצריך כדי שהבניה הזו תקרה. אנחנו לא הבעיה אלא המאפשר".
מרמור: "וכאשר המדינה מתערבת מלמעלה בצורה כזו, יש בכך נחמה שיש במדינה איים של משילות. נקווה שבשנה הבאה נהיה כאן ותלחצו ידיים".
***גילוי מלא: הכנס בשיתוף בנק דיסקונט, דוראל, חברת נדב ב. לוגיסטיקה, התנועה הקיבוצית, איגוד התעשייה הקיבוצית, קרן קמע ובהשתתפות חברת חשמל
