התבוסה המוחצת של הרפובליקנים בבחירות האמצע חוללה השבוע טלטלה בשווקים. ביום שלאחר הבחירות מניות האנרגיה ומחירי הנפט צנחו, מניות מוצרי הצריכה זינקו, והתחזיות הנחרצות הגיעו לשיא של אופטימיות שלא נראה זה שנים: הקיפאון הפוליטי הוא דבר טוב! האנרגיה הירוקה תשוב לפרוח! מניות התעשיות הביטחוניות כבר הגיעו לשיא! כל מה שקשור לאילון מאסק עומד להתרסק!
● WSJ | הקרנות הריכוזיות במיוחד שמציעות יותר מדי מהדבר הטוב
● קרנות הגידור מכרו שבועות לפני כולם? הסימן שהקדים את המפולת בוול סטריט
למחרת, עקב חשש מגל של הגבלות חדשות מצד הדמוקרטים, המשקיעים מיהרו להיפטר מכל מה שקשור לבינה מלאכותית או למרכזי נתונים, ומניות הטכנולוגיה ספגו מפלה קשה. מניות חברות השבבים רשמו את הירידה החדה ביותר שלהן זה יותר משש שנים, ומדד נאסד"ק איבד שווי שוק מוערך של 2.5 טריליון דולר.
השכל הישר אומר לנו "תירגעו". אחד העקרונות החשובים ביותר בהשקעות הוא לתת לכללים שקבעתם לעצמכם, ולא לכותרות החדשות, להכתיב את החלטותיכם.
אחרי פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001, במהלך המשבר הפיננסי בשנים 2008 ו־2009 ובזמן קריסת השווקים בעקבות מגפת הקורונה בשנת 2020, פרשנים פיננסיים הכריזו ששום דבר כבר לא יחזור להיות כפי שהיה. משקיעים שהתעלמו מרעשי הרקע ודבקו באסטרטגיה שלהם הצליחו בהחלט. אבל לא כולם נהגו כך. זה לא קל, בייחוד כשמסתמכים על כוח רצון או על אינטואיציה.
הפסיכולוג זוכה פרס נובל דניאל כהנמן נהג לומר שהמוח האנושי הוא מכונה שממהרת להסיק מסקנות. חדשות דרמטיות הן מוחשיות ומיידיות, ולכן אנחנו נוטים באופן טבעי להשליך מהן על העתיד הרחוק יותר. התרחשותו של אירוע קיצוני גורמת לנו להרגיש שגם תרחישים דרמטיים אחרים נעשו סבירים יותר, בלי קשר להסתברויות ההיסטוריות.
האם זה באמת משנה מי מנצח בבחירות?
משקיעים נוטים להגיב בהגזמה בטווח הקצר, ונעשים אופטימיים מדי לגבי מי שצפויים להרוויח ופסימיים מדי לגבי מי שצפויים להפסיד.
האם חברות הבנייה למגורים באמת נעשו שוות 7% יותר ביום רביעי רק משום שהדמוקרטים ישלטו בקונגרס? האם העולם באמת עומד להתעטף בשמיכה חמימה של שלום, שמצדיקה ירידה של 7% במניית לוקהיד מרטין באותו יום? האם יצרניות שבבים מובילות כמו AMD ומיקרון טכנולוג'י ראויות לאבד יותר משישית משווי השוק שלהן בתוך שעות ספורות, רק משום שקצב הבנייה של מרכזי נתונים עשוי להאט?
אם אתם סוחרים בשוק ההון, זיהוי נכון של השינויים החדים האלה בהלך הרוח של המשקיעים עשוי להניב לכם רווחים גדולים, אך גם להוביל להפסדים כבדים אם תטעו. לעומת זאת, אם אתם משקיעים לטווח ארוך, קבלת החלטות פזיזה כשהשווקים מגיבים בהגזמה היא רעיון גרוע במיוחד.
תיבת הדואר שלי מלאה בעשרות הודעות מיואשות מדמוקרטים שכתבו לי בנובמבר 2024 כי בחירתו של הנשיא טראמפ תגרום נזק בלתי הפיך לשווקים הפיננסיים. ארבע שנים קודם לכן קיבלתי הודעות מיואשות לא פחות מרפובליקנים, שהכריזו כי מדיניותו של ג'ו ביידן תפגע קשות במניות ותמוטט את שוק האג"ח.
כמה מהכותבים האלה הצהירו שהם עומדים להעביר את כל כספם למזומן רק משום שהמפלגה שלהם הפסידה בבחירות. השבוע פניתי אליהם כדי לבדוק אם אכן מימשו את איומיהם, אך איש מהם לא השיב לי. אני מקווה שלא.
בתקופת כהונתו של ביידן, מדד S&P 500 עלה בשיעור שנתי ממוצע של 13.4%. עד כה, גם במהלך כהונתו השנייה של טראמפ, המדד עלה בשיעור שנתי ממוצע של 13.4%. שיעורי התשואה הכמעט זהים האלה גבוהים בהרבה מהתשואה השנתית הממוצעת לטווח ארוך של שוק המניות האמריקאי, העומדת על כ־10%. (כל הנתונים כוללים השקעה מחדש של הדיבידנדים).
האינטואיציה לא עומדת במבחן המציאות
לתוצאות הבחירות, שעדיין טריות ומעוררות תגובות עזות, יש השפעה חמקמקה נוספת: הן גורמות לנו לחוש ביטחון בטענות שאולי אינן מבוססות כלל.
קחו למשל את הטענה ש"קיפאון פוליטי טוב לשווקים". לכאורה, כאשר הבית הלבן והקונגרס נמצאים בשליטת מפלגות שונות, הסיכויים לפשרות גדלים והאיום של שינויים מרחיקי לכת פוחת. הדבר אמור להפוך את המדיניות לצפויה יותר ואת הכלכלה ליציבה יותר. אלא שההיגיון האינטואיטיבי הזה אינו עומד במבחן המציאות.
מאז שמדד דאו ג'ונס פורסם לראשונה בשנת 1896, לפני 130 שנה, שרר קיפאון פוליטי בארה"ב במשך 35 שנים בלבד. במהלך 22 מהן נשיא רפובליקני כיהן כשבית הנבחרים והסנאט היו בשליטת הדמוקרטים, וב־13 השנים האחרות נשיא דמוקרטי כיהן כשהקונגרס היה בשליטת הרפובליקנים.
לפי נתוני דאו ג'ונס, העלייה השנתית הממוצעת של מדד דאו ג'ונס בשנים של קיפאון פוליטי הייתה 6.6%. מדד S&P 500 עלה באותן שנים בשיעור שנתי ממוצע של 7.4%. שני המדדים רשמו עלייה שנתית ממוצעת של פחות מ־5% כאשר נשיא רפובליקני כיהן בבית הלבן והדמוקרטים שלטו בקונגרס. לעומת זאת, ביצועיהם היו טובים במידה ניכרת כאשר נשיא דמוקרטי כיהן בבית הלבן והרפובליקנים החזיקו ברוב בשני בתי הקונגרס.
התשואות האלה נמוכות מהממוצע ארוך הטווח של שוק המניות האמריקאי, ולא גבוהות ממנו! (הנתונים על שנות הקיפאון הפוליטי אינם כוללים השקעה מחדש של דיבידנדים, אך הדבר אינו משנה את התוצאה הכוללת). למען האמת, אני לא חושב שלמספרים האלה יש משמעות כלשהי. שני אירועים חריגים, קריסות השווקים בשנים 1974 ו־2008, גורמים לתשואה הממוצעת בתקופות שבהן כיהן נשיא רפובליקאי מול קונגרס דמוקרטי להיראות נמוכה מזו שנרשמה במצב ההפוך. חשוב מכול, מספר השנים בהן שרר קיפאון פוליטי קטן מכדי להצדיק שימוש בו ככלי לחיזוי ביצועי השוק.
בעיניי, הטענה ש"קיפאון פוליטי טוב לשווקים" ממחישה את תחושת הוודאות המדומה שפרשני השוק משדרים בתקופות של אי ודאות קיצונית. אמירות כאלה נשמעות הגיוניות, ולכן כמעט אינן זוכות לבחינה ביקורתית. במקום זאת, כדאי לראות בהן נורות אזהרה מפני הסכנות שבקבלת החלטות על סמך ראיות שלא נבדקו כראוי.
זה לא הזמן לאילתורים
במקום לנסות לבצע מהלכים טקטיים לטווח הקצר, דווקא עכשיו זה הזמן המתאים להתמקד עוד יותר באסטרטגיה ארוכת טווח. קבלו את החלטות ההשקעה שלכם על סמך כללים ונהלים שקבעתם מראש, ולא באופן נקודתי ומאולתר.
האם יש לכם מסמך מדיניות השקעות המגדיר את מטרות התיק שלכם וכיצד הנכסים בו אמורים לסייע בהשגתן? האם קבעתם יעדים לאיזון מחדש של התיק כדי לצמצם את הסיכון לקנות ביוקר ולמכור בזול? האם אתם נעזרים ברשימת קריטריונים כדי להחליט מה לקנות או למכור ומתי? האם הגבלתם את המסחר הספקולטיבי לחשבון נפרד ולסכום כסף קבוע? ואם אתם נעזרים ביועץ פיננסי, כיצד אתם משתפים פעולה כדי לצמצם קבלת החלטות פזיזה?
הטלטלה האחרונה בשווקים היא הזדמנות טובה לבדוק אם תיק ההשקעות שלכם ערוך לכל מה שיבוא בהמשך. והיא סיבה טובה עוד יותר לבדוק האם אתם עצמכם ערוכים לכך.
כתבה זו תורגמה על ידי גלובס באופן בלעדי מתוך The Wall Street Journal. לינק לכתבה המקורית באנגלית.
