ימים בודדים אחרי שהרפובליקאים איבדו את השליטה בקונגרס, בחר נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לשלוח מסר ברור בנוגע לאופן שבו הוא מתכוון לנהל את השנתיים האחרונות לכהונתו. במקום למנות לראש סגל הבית הלבן דמות מתונה, שתוכל לשפר את היחסים עם הדמוקרטים, הוא בחר בסטיבן מילר, בן 41, אחד האנשים המזוהים ביותר עם האגף האידיאולוגי של תנועת MAGA, ומי שעומד מאחורי חלק גדול ממדיניות ההגירה של הממשל.
● מדינות המפרץ יוצאות למאבק בריגול האיראני
● אחרי פריצת המיליארדים: סמנכ"ל הכספים של בייננס מתפטר
מילר ייכנס לתפקיד ביום שני הקרוב, ויחליף את סוזי ויילס, שניהלה את הקמפיין המנצח של טראמפ ב-2024, והייתה מאז אחת הדמויות המשפיעות ביותר בבית הלבן. ויילס נחשבה לאישה שהצליחה להכניס מידה של סדר ומשמעת לסביבתו של הנשיא, הידועה בעימותים הפנימיים ובחילופי הבכירים התכופים שלה.
ראש הסגל הוא אחד התפקידים החשובים ביותר בממשל. הוא אחראי לניהול העבודה היומיומית של הבית הלבן, לתיאום בין משרדי הממשלה ולקשר עם הקונגרס. במידה רבה, הוא גם קובע אילו אנשים ורעיונות יגיעו לשולחן הנשיא.
מילר גדל בסנטה מוניקה שבקליפורניה, במשפחה יהודית. ב-2007 עבר לוושינגטון והתחיל לעבוד עבור חברי קונגרס רפובליקאים. התחנה המשמעותית ביותר בקריירה המוקדמת שלו הייתה בלשכת הסנאטור ג'ף סשנס מאלבמה, שנחשב לאחד המתנגדים הבולטים לרפורמות מתונות ביחס למהגרים לא חוקיים.
כשטראמפ הכריז על מועמדותו הראשונה לנשיאות, ב-2015, מילר הצטרף לקמפיין, עזר לגבש את מדיניות ההגירה שלו והפך לאחד מכותבי הנאומים הבולטים שלו.
מאז כמעט לא נפרדו דרכיהם. מילר שירת בבית הלבן במשך כל ארבע שנות כהונתו הראשונה של טראמפ, המשיך לפעול עבורו גם לאחר ההפסד לג'ו ביידן ב-2020, וחזר לממשל השני בתפקיד סגן ראש הסגל לענייני מדיניות ויועץ לביטחון המולדת.
מאבק חריף בהגירה
יותר מהכול, מילר מזוהה עם המאבק בהגירה הלא חוקית. הוא היה מאדריכלי הגבלות הכניסה לארה"ב ממדינות מוסלמיות בכהונתו הראשונה של טראמפ, ופעל לצמצום האפשרויות לקבלת מקלט במדינה.
בכהונתו השנייה של טראמפ ההשפעה שלו גדלה עוד יותר. מילר היה מהכוחות המרכזיים מאחורי תוכנית הגירושים ההמוניים, שהפכה לאחת מהבטחות הבחירות המרכזיות של טראמפ. הוא דחף להרחבת פעולות האכיפה של רשויות ההגירה והציב יעד של אלפי מעצרים ביום.
עם זאת, המאבק החריף הפך למשקולת עבור טראמפ. לפי סקר המצביעים של AP בבחירות האמצע, כשישה מכל עשרה מצביעים סברו שאכיפת חוקי ההגירה של הממשל הלכה רחוק מדי. הבחירה בו עוררה בקרב רפובליקאים רבים שאלות לגבי ההיגיון הפוליטי שמאחורי קידומו של מילר, דווקא לאחר שהציבור הביע הסתייגות מהמדיניות שהוא עומד מאחוריה.
האזהרה של הדמוקרטים
בשנתיים הראשונות של כהונתו השנייה נהנה טראמפ משליטה רפובליקאית בשני בתי הקונגרס. עכשיו, לאחר שהדמוקרטים זכו ברוב בבית הנבחרים ובסנאט, ייאלץ הממשל להתמודד עם אופוזיציה שיכולה לבלום חקיקה, להקשות על אישור תקציבים ולפתוח בחקירות נגד בכירי הממשל.
ראש סגל מתון היה יכול לנסות לבנות מערכת יחסים עם ההנהגה הדמוקרטית, ולחפש פשרות שיאפשרו להעביר לפחות חלק מסדר היום של הנשיא. מילר לא מזוהה עם הגישה הזאת. לאורך הקריירה שלו הוא העדיף מאבקים אידיאולוגיים ברורים, ולא ניסה לרוב להגיע הסכמות רחבות. הוא גם לא היסס להשתמש בשפה בוטה וחריפה כלפי יריביו הפוליטיים.
הדמוקרטים כבר הבהירו שהם מתכוונים לבחון את מעורבותו במדיניות ההגירה של הממשל. חבר הקונגרס רוברט גרסיה מקליפורניה, שצפוי לעמוד בראש ועדת הפיקוח של בית הנבחרים, הזהיר את מילר לאחר ההודעה על מינויו, כי כדאי לו להצטייד בעורכי דין.
למילר יש ניסיון בעבודה מול הקונגרס מתקופתו כעוזר פרלמנטרי, אבל ניהול היחסים עם קונגרס עוין הוא משימה שונה. הוא יידרש להחליט מתי להילחם בדמוקרטים ומתי להגיע איתם להסכמות, במיוחד בנושאים כמו תקציב המדינה, מימון פעילות הממשלה והוצאות הביטחון.
הממשל ינסה לעקוף חלק מהמגבלות על ידי צווים נשיאותיים והחלטות מנהליות, תחום שבו למילר הרבה ניסיון. אלא שגם לסמכויות אלה יש גבולות. בתי המשפט יכולים לפסול צעדים לא חוקיים, והקונגרס מחזיק בסמכות לאשר תקציבים ולפקח על פעילות הממשלה.
למרות שמילר מזוהה בעיקר עם מדיניות פנים, בשנים האחרונות התרחבה השפעתו גם לתחום מדיניות החוץ. הוא היה מעורב בדיונים על פעולות צבאיות אמריקאיות, על ונצואלה ועל השימוש בכוח צבאי לקידום המטרות של טראמפ.
המשמעות לישראל
בכל הנוגע לאיראן, מילר מזוהה עם קו תקיף וברור. זו עמדה מעניינת במיוחד בהתחשב במחלוקת בתוך המפלגה הרפובליקאית על המלחמה באיראן. סגן הנשיא, ג'יי.די ואנס, המזוהה עם האגף המבקש לצמצם את המעורבות הצבאית האמריקאית בעולם, הביע הסתייגות מהתמשכות המלחמה. לאחר התבוסה בבחירות האמצע הוא הציג את המלחמה, ואת היחסים החמים עם ישראל, כסיבות לחוסר שביעות הרצון של הבוחרים.
המשמעות המעשית עבור ישראל עשויה להתבטא בעיקר באופן שבו יתקבלו החלטות בבית הלבן. כראש הסגל, מילר יוכל להשפיע על סדר היום של טראמפ, על הגורמים שישתתפו בדיונים ועל התיאום בין גורמי הביטחון והמדיניות. השאלה תהיה אם הוא ינצל את מעמדו כדי לקדם את המשך הלחץ על איראן, וכיצד יפעל כאשר עמדותיו יתנגשו עם אלה של בכירים אחרים בממשל.
ד"ר שי אטיאס, מרצה באוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים (בס"א), לשעבר ראש מחלקת ההסברה במשרד ראש הממשלה, אומר כי "מינויו של סטיבן מילר לראש סגל הבית הלבן אינו רק חילופי אישים, אלא שינוי אפשרי במנגנון קבלת ההחלטות של המעצמה החשובה בעולם. בניגוד לסוזי ויילס, שזוהתה עם ניהול פוליטי ומשמעת ארגונית, מילר הוא שחקן אידיאולוגי מובהק, מאדריכלי תפיסת America First. עבור ישראל, השאלה אינה אם מילר פרו-ישראלי, אלא כיצד הוא יגדיר את מקומה של ישראל בתוך סדר העדיפויות האמריקאי. ראש הסגל אינו רק שומר הסף של הנשיא; הוא משפיע על סדר היום, על התזמון ועל החלופות המונחות בפניו".
לדבריו, "הפרדוקס הישראלי הוא שמינוי כזה עשוי לחזק את הגיבוי האסטרטגי לישראל בטווח הקצר, אך להעמיק את זיהויה עם המחנה השמרני בארה"ב בטווח הארוך. דווקא לאחר בחירות האמצע, שהמחישו את השינוי במאזן הכוחות בוושינגטון, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להסתפק בקשרים עם הבית הלבן. האתגר האמיתי הוא לשמר את התמיכה הדו-מפלגתית ואת מעמדה כנכס אסטרטגי אמריקאי, ולא כסוגיה המזוהה עם מחנה אחד".
