רשות החברות הממשלתיות, בראשות רועי כחלון, מתכוונת להציג לממשלה החדשה, כשזו תוקם, שורה של רפורמות בחברות הממשלתיות. גולת הכותרת של התוכנית: סגירה, איחוד ופירוק של עשרות חברות ותאגידים ממשלתיים. המהלך צפוי לחסוך לקופת המדינה מיליארדי שקלים.
באמצעות הרשות מחזיקה המדינה כיום בזכויות שונות ב-115 חברות ועמותות, ומתוכן 68 חברות ממשלתיות, 15 חברות מעורבות, 25 חברות בנות, שלוש חברות משותפות למדינה ולרשויות המקומיות וארבע עמותות. כל חברה ממשלתית כזו כפופה לשר האחראי על רשות החברות הממשלתיות (בממשלה הנוכחית דוד אמסלם) ולשר הרלוונטי.
● "צעדים קשים": רשות המסים תעמיק את המהלך שכבר הביא מיליארדים
● "את המבוגרים כבר פספסנו. רצינו לראות אם יש שינוי אצל הצעירים - והמסקנה קשה"
כך למשל, שר האנרגיה אחראי על 27 חברות, התחבורה על 12 חברות והביטחון על עשר חברות. התוכנית החדשה תוביל לצמצום מספר החברות לכ-20-30 בהתאם למדיניות הדרג הפוליטי.
לפי הרשות, על המדינה להחזיק רק בחברות שהן מונופולים טבעיים, כמו למשל נתג"ז, האחראית על הולכת הגז הארצית, חברת החשמל ומקורות. נוסף על כך, המדינה תמשיך להחזיק בזרועות הביצוע של משרדי הממשלה, כמו חברות התחבורה והחברה הממשלתית לתיירות, ובחברות שפועלות לקידום מטרות חברתיות, כמו עמידר, האחראית על שיכון דיירים בדיור הציבורי, וחברת המתנ"סים בתחום החינוך.
הפרטת חברות פיננסיות
מהלך צמצום החברות יבוצע באמצעות כמה אפיקים. האחד הוא הפרטת החברות הפיננסיות, ובראשן בנק יהב, הבנק האחרון שמוחזק על ידי המדינה. ההפרטה תאפשר, להערכת הרשות, הכנסה של מיליארד שקל.
נוסף על כך, 11 קרנות השתלמות מצויות בהחזקה ממשלתית, וההפרטה תאפשר למדינה לצאת מהחזקות בניהול נכסים בהיקף של כ-60 מיליארד שקל. המהלך יבטל, לעמדת הרשות, את הסיכון והחשיפה של קופת המדינה להסתמכות עמיתים על הכיס העמוק של הממשלה בעת משבר פיננסי. ההפרטות הללו יניבו לקופת המדינה כמיליארד שקלים נוספים.
עוד מרכיב בהפרטה הפיננסית הוא חברת קנט - קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, המשותפת למדינה ולארגוני החקלאים. דוח בדיקה שנערך על החברה, ופורסם בגלובס, מצא ניגודי עניינים. כאן הרשות מציעה בעלות ממשלתית מלאה, ובהמשך הפרטה של מרכיבים מסוימים מהחברה לשוק הפרטי.
לדברי נדב צוק, סגן בכיר למנהל רשות החברות הממשלתיות, האחראי על התוכנית, מדובר ב"דוגמה למקרה שבו, כשיש לך אפשרות לניגוד עניינים מובנה, הוא יקרה. ארגוני החקלאים הם גם הבעלים של הקרן וגם מבוטחים בה. זה לא הגיוני, וברור שיש ניגוד אינטרסים כשאתה קובע את גובה הפרמיה וגם משלם את הפרמיה, קובע את גובה הפיצוי וגם משלם את הפיצוי".
מרכיב נוסף נוגע לארבעת כפרי הנוער שבהם מחזיקה המדינה, שלעמדת הרשות, העברתם לגופים פרטיים במגזר השלישי תאפשר קבלת החלטות מהירה ושילוב של גופים בעלי ניסיון וידע מקצועי, שישפרו את רמת הניהול הירודה. במרכיב הזה הרשות כבר החלה בתוכנית עם כפר הנוער בשדה בוקר, והגשת ההצעות מתוכננת לסוף החודש.
מיזוגי חברות
רכיב נוסף הוא מיזוג חברות - שצפוי להניב לקופת המדינה 50 מיליון שקל בשנה. כך מציעים ברשות למזג את החברות ערים ודירה להשכיר, וליצור זרוע ייזום ובנייה אחידה למגורים. כיום ערים אחראית על פיתוח תשתיות וקרקע ודירה להשכיר על איתור מתחמים, תכנון ושיווק פרויקטים.
עוד מוצע למזג את החברה הממשלתית לתיירות עם החברה לפיתוח עכו ונצרת, וכן למזג את החברות אשרא וענבל. ענבל היא חברת ביטוח שמשמשת זרוע ביצוע של משרד האוצר ואילו חברת אשרא מבטחת סיכונים מסחריים ופוליטיים ביצוא.
כפי שנחשף בגלובס, בכוונת הרשות למזג את חברת חוצה ישראל לנתיבי איילון ונתיבי ישראל. ימוזגו גם שתי חברות הפועלות בירושלים, החברה לפיתוח מזרח ירושלים והחברה לפיתוח הרובע היהודי. מיזוג נוסף שמוצע הוא של החברות חלמיש, שקמונה וחלד אל חברת עמידר, שפועלת כחברה משכנת כלל-ארצית.
חברות לא פעילות
החלק האחרון בתוכנית נוגע בפירוקן של 30 חברות לא פעילות, שנשארו בהם כספים או זכויות כלואות לבנייה. כך למשל, עמותת מתימו"פ שהוחלפה במהלך השנים ברשות החדשנות מחזיקה ביתרות של 4 מיליון שקל שניתן להעבירן לפעילות הרשות. בחברות לא פעילות תחת משרד החקלאות "כלואים" כחצי מיליארד שקלים. בעבר גם פעל מכון היין שיש, שברשותו נכס מקרקעין שניתן למכור.
ואולם, בפני התוכנית השאפתנית מהמורות רבות. אחת מהן משמעותית והיא זו הפוליטית. לאורך ההיסטוריה שרים רבים התנגדו לסגירה ואיחוד של חברות שבהן יש שורת מינויים אפשריים בהנהלה ובדירקטוריון. בנוסף, חלק מהשרים ניצלו את ריבוי החברות שתחתם כדי להעביר פרויקטים מאחת לשנייה, ובכך "להעניש" חברה שלא סרה למרותו של השר. התוכנית הנוכחית גם אינה כוללת מהלכים נוספים שניסו לקדם גורמי המקצוע בממשלה, שנתקלו בהתנגדות הדרג הפוליטי ובמחלוקת ציבורית, כמו למשל רפורמה להוצאת קווים של רכבת ישראל לשוק הפרטי, הפרטה של נמל אשדוד והפרטת ההפעלה בנתב"ג.
המחלוקת נוגעת ביתרונות ובחסרונות הפרטת השירותים הללו. התומכים טוענים לשירות טוב יותר והכנסות לקופת המדינה, והמתנגדים חוששים בהרעה בשירות לציבור ובעלות יקרה לטווח ארוך.
המהמורות שבדרך
חשש מהותי נוסף נוגע בהפרטה של שירותים לא "כדאיים" כלכלית, כמו שירותי רווחה דוגמת כפרי הנוער, שם הפרטה עלולה דווקא להרע את המצב. צוק סבור שדווקא יהיה שם שיפור. "אנחנו אחראים על ארבעה כפרי נוער שבהם מחזיקה המדינה באופן ישיר, בניגוד ל-40 כפרי נוער אחרים שבהם מחזיק המגזר השלישי. במקומות האלה אין תרומות, לעיתים אין הנהלה ודירקטוריון ולא תמיד יש פיקוח ובקרה ראויים. מדובר בדיני נפשות ובחינוך, ובחלקם אף נאלצנו לאורך השנים למנות מנהל מיוחד ולבצע פעולות מיידיות".
צוק מצביע על חולשה נוספת: "יש לנו בפורטפוליו עמותה של המדינה, המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים, שמטפלת בין היתר בתשתיות מירון ו-120 אתרים קדושים נוספים ואחראית על קיום הילולות. בעקבות ועדת החקירה המנכ"ל התפטר ומאז לא מונה חדש, והמקום הזה עוד ממשיך ומקיים הילולות. עמדתנו היא כי משרד הדתות צריך לקלוט לתוכו את הפעילות הזאת, כדי שכל שקל יהיה מפוקח על ידי חשב המשרד ויועץ משפטי הכפוף ליועצת המשפטית לממשלה, ולא גוף שאין לו הנהלה ואין לו דירקטוריון כמו היום".
