רעידת האדמה בעוצמה 4.5 שהתרחשה הבוקר (ד') מדרום לאילת הפעילה התרעות באזור הערבה והובילה לפינוי נוסעים ולהפסקה זמנית של הפעילות בנמל התעופה רמון. לאחר בדיקות תשתית חודשה הפעילות כעבור פחות משעה. לא דווח על נפגעים, ולפי דיווחים נגרם נזק קל בשדה התעופה, בעיקר לזכוכיות.
● בישיבת ממשלה אחת: אושרו 3 תחנות כוח ושני שדות סולאריים
● המרות מט"ח והעברות כספים תחילה: רבולוט קיבלה רישיון ומכניסה את המערכת לדריכות
רעידות אדמה אינן קשורות לשינויי האקלים, אך שני סוגי הסיכונים ממחישים את חשיבות ההיערכות המוקדמת: ההחלטות כיצד לחזק תשתיות, להגן על אוכלוסיות ולהבטיח את המשך הפעילות הכלכלית צריכות להתקבל עוד לפני שהאסון מתרחש.
בתחום האקלים, מדינת ישראל כבר מכירה את הסיכונים. ביולי 2018 החליטה הממשלה על הקמת מנהלת שאמורה לתאם את ההיערכות בין משרדי הממשלה. אלא שלפי דוח מבקר המדינה שפורסם ביוני 2026, במנהלת פעלו במועד הביקורת שני תקנים בלבד, אחד מהם מושאל מאגף אחר. לפעילותה בשנת 2026 שוריינו 700 אלף שקל בלבד.
גם סמכויותיה מוגבלות. לפי המבקר, אין למנהלת מנגנון שמחייב את משרדי הממשלה לדווח לה על התקדמותם בהיערכות. המשרד להגנת הסביבה עצמו מסר למבקר ביולי 2025 כי כוח האדם הקיים רחוק מלספק את המינימום הנדרש וכי דרושים עוד חמישה תקנים.
הנזקים כבר כאן, ולא רק בתחזיות
מחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב עבור המשרד להגנת הסביבה, ופורסם ב־2022, בחן שמונה גלי חום שהתרחשו בישראל בשנים 2012-2020. החוקרים מצאו תמותה עודפת של 363 בני אדם בתקופות שנבדקו, בממוצע כ-45 מקרי תמותה עודפת לגל חום. מדובר באומדן סטטיסטי הממחיש את הסיכון הבריאותי, ולא בספירת פטירות שאובחנו ישירות כתוצאה מחום.
גם לנזקי מזג האוויר בחקלאות יש מחיר מדיד. לפי נתוני הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות (קנ"ט), המובאים בדוח המבקר, בין אוקטובר 2023 לספטמבר 2024 שולמו לחקלאים כ־410 מיליון שקל בגין נזקי מזג אוויר קיצוני - סכום שיא לתשע השנים שקדמו לכך. נסייג כי אין בכך כדי לקבוע שכל הנזקים הללו נגרמו ישירות משינויי האקלים.
אחד התחומים שבהם מתגלים פערי ההיערכות הוא הניקוז העירוני. בדוח מעקב מיוני 2026 מצא מבקר המדינה כי תשתיות הניקוז בנהרייה, באשקלון ובג'סר א־זרקא, שנבדקו בביקורת, ישנות ואינן מותאמות לתרחישי הגשם המעודכנים. עוד נמצא כי במועד הביקורת לא הוכנו תוכניות השקעה רב־שנתיות להסדרתן.
אבל הבעיה אינה רק הנדסית. המבקר מצא כי חלוקת האחריות בין הרשויות המקומיות לרשויות הניקוז בתחום העירוני עדיין לא הוסדרה. כך, גם כשקיים צורך בשדרוג התשתיות, נותרות שאלות בסיסיות: מי אחראי לפרויקט, מי יממן אותו ומי יוודא שהוא מתבצע?
השקעה שחוסכת פי שלושה מעלותה
מחקר שפרסם מכון המחקר של מקינזי (MGI) ב־3 בנובמבר מצביע על פרדוקס כלכלי: השקעות בהגנה מפני נזקי אקלים עשויות להשתלם מאוד למשק, ובכל זאת אינן מתבצעות בהיקף הנדרש.
לפי המחקר, התועלת הכלכלית והחברתית של 20 אמצעי הגנה מוכחים מפני חום, בצורת, הצפות ושריפות גבוהה בממוצע פי שלושה מעלותם בתנאי האקלים שנבחנו לשנת 2020. בתרחיש של התחממות עולמית בשתי מעלות ביחס לעידן הטרום־תעשייתי, היחס עשוי להגיע לפי שבעה. אין מדובר בתשואה כספית למשקיע, אלא בשווי הנזקים שהחברה כולה עשויה לחסוך.
למרות זאת, ההוצאה העולמית על אותם אמצעי הגנה נאמדה בכ־190 מיליארד דולר בשנת 2020, לעומת כ־540 מיליארד דולר בשנה שנדרשו אז כדי לספק לכל האוכלוסייה החשופה לסיכונים שנבחנו הגנה בסטנדרטים המקובלים במדינות מפותחות.
למה ההשקעה אינה מתבצעת? לפי מקינזי, אחת הבעיות המרכזיות היא שמי שמשלם אינו בהכרח מי שנהנה מהתועלת.
שדרוג מערכת ניקוז עשוי לחסוך הפסדים לבעלי עסקים, לתושבים ולחברות ביטוח, אבל הרשות המקומית שמממנת את הפרויקט אינה מקבלת בהכרח הכנסות שיאפשרו לה להחזיר את ההשקעה. בניגוד למפעל או לכביש אגרה, מניעת נזק אינה מייצרת בהכרח תזרים מזומנים.
לכך מצטרפים סדרי עדיפויות תקציביים, מחסור בכוח אדם וקושי לתאם בין גופים. מקינזי מדגישה שהחסמים הללו אינם מוגבלים למדינות עניות: גם בכלכלות מפותחות, פרויקטים בעלי כדאיות כלכלית עלולים להתעכב משום שהאחריות, המימון והתמריצים אינם מתואמים.
בישראל: רק שלוש תוכניות ישימות מתוך 28
ממצאי מבקר המדינה מצביעים על קשיים דומים בישראל. לפי נתוני דצמבר 2025, רק שלושה מתוך 28 משרדי הממשלה והגופים הציבוריים שהכנת תוכנית היערכות רלוונטית לתחומי אחריותם הגישו תוכנית שנחשבה ישימה - כלומר, כזו הכוללת הערכה תקציבית, לוחות זמנים ומדדי ביצוע. יתר 25 הגופים, כ־89%, לא עמדו בדרישה. חלקם אמנם הגישו תוכניות, אך אלה לא כללו את כל הרכיבים הנדרשים ליישומן.
גם התיאום בין המשרדים נפגע משינוי שהתרחש השנה. בין מרץ 2022 לאפריל 2026 פעל במטה לביטחון לאומי פורום אקלים וביטחון לאומי, שסייע לתאם פעילות בין עשרות גופים ממשלתיים. באפריל החליט המל"ל להפסיק לעסוק במדיניות האקלים, למעט מצבי חירום אזרחיים.
ברשויות המקומיות המצב אינו מעודד יותר. לפי דוח נפרד של המבקר, נכון לאוקטובר 2025, 154 מתוך 257 רשויות לא הכינו תוכנית היערכות ולא היו בתהליך הכנתה. מבין הרשויות שהשיבו לשאלות על החסמים, 75% ציינו היעדר תקציב ו־70% מחסור בכוח אדם. כך נוצרת בעיה מעגלית: קשה להשיג תקציב ללא תוכנית מסודרת, וקשה להכין תוכנית ולבצע אותה בלי תקציב וכוח אדם.
החשבון שישראל עדיין לא השלימה
הקושי מגיע גם לרמה הלאומית. לפי מבקר המדינה, במועד הביקורת טרם הושלמה בישראל הערכה מקיפה של השלכות ארוכות טווח של שינויי האקלים.
במשרד האוצר החלה עבודה בנושא. באפריל 2026 מסר אגף הכלכלן הראשי למבקר שהוא בונה תשתית מקצועית הכוללת בחינת מודלים כלכליים, איסוף נתונים ושיתופי פעולה מחקריים. ואולם, במועד הביקורת עדיין לא הייתה הערכה לאומית מוגמרת שתאפשר לבחון באופן כולל את עלות ההיערכות מול הנזקים האפשריים.
המבקר מצא גם שלא הוקם מנגנון ממשלתי למעקב תקציבי מתכלל אחר כ־8.8 מיליארד שקל שהוקצו בין 2007 לאוגוסט 2025 בהחלטות ממשלה לטיפול בנושאי אקלים או בנושאים הקשורים אליהם. לא מדובר כולו בתקציבי היערכות לנזקי אקלים, ואין בממצא כדי לקבוע שהכסף לא נוצל. הוא ממחיש את הקושי לקבל תמונה כוללת של ההקצאות והביצוע.
השריפה בהרי ירושלים באפריל 2025 כמו רעידת האדמה שהייתה הבוקר (ד'), ממחישות הבוקר עד כמה מהר אירוע טבע עשוי לשבש פעילות חיונית. בתחום האקלים, שבו קיימות כבר תחזיות ארוכות טווח ומפות סיכונים, השאלה אינה רק מה עלול לקרות - אלא מדוע ההיערכות הממשלתית עדיין מתקשה לעבור משלב התכנון לשלב הביצוע.
מערכת גלובס פנתה למשרד להגנת הסביבה ולמשרד האוצר בבקשה לקבל נתונים עדכניים על תיקון הליקויים שעליהם הצביע מבקר המדינה ועל הצעדים שננקטו מאז פרסום הדוחות. עד למועד סגירת הכתבה לא התקבלו תגובות המשרדים.
