טור אורח של רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו
כמי שעובד מול משרדי הממשלה כבר 27 שנים, אני עד לשפל חסר תקדים באיכות השירות הציבורי - בפרט בכל הנוגע לניהול ולתכנון תחום התחבורה.
אין דוגמה טובה יותר להמחיש זאת מאשר פרויקט הנתיבים המהירים. פתרון קסם הנדסי ומרשים: שני חניוני ענק - האחד בשפיים והשני בדרום ראשל"צ - אלפי מקומות חנייה בחינם, וויפי, בית קפה, עמדות טעינה חשמלית לרכבים ושאטלים ישירים וחינמיים שיסיעו את התושבים אל מרכזי התעסוקה של תל אביב-יפו על גבי נתיב ייעודי.
● תל אביב מוסיפה 7 ק"מ של נתיבי תחבורה ציבורית: אלה הרחובות שצפויים להשתנות
● 6,000 רכבים ביום: כמה חוסכים "הנתיבים המהירים" באיילון?
נשמע טוב? אז זהו, שלא. פרויקט זה פוגע בתחבורה הציבורית, ומעודד ומחייב שימוש ברכב פרטי. במקום להקצות את מלוא המשאבים לפתרונות הסעת המונים עתירי קיבולת, המדינה ממשיכה להשקיע סכומי עתק בפתרונות ביניים יקרים, המיועדים לרכב הפרטי, מתוך ניסיון עקר שלא לפגוע חס וחלילה בנהגים, עד שתקום מערכת הסעת המונים מושלמת. תפיסה זו אינה פותרת את הפקקים אלא מחריפה אותם; מעכבת את הפרויקטים החיוניים באמת; מבזבזת מיליארדי שקלים מכספי המסים; ופוגעת פגיעה אנושה בתחבורה הציבורית.
צמצום זניח בכלי רכב וסבסוד חניונים ריקים
מצדדי הפרויקט יפנו את המבט לחניוני הענק החדשים. יזמי ומתכנני הפרויקט נהגו כבמילותיו של נתן אלתרמן "נלבישך שלמת בטון ומלט", אלא שהנתונים בשטח לגבי השימוש בחניון מספרים סיפור עגום של תת-ניצול כרוני, כך שהבטון והמלט נותרו יתומים. נכון להיום, כ-50% בלבד מהקיבולת בחניון שפיים מתמלאת - כ-3,500 מכוניות בממוצע. זהו שיעור זהה לזה של חניון שפירים הוותיק, שהוכפל לפני מספר שנים ומאז נותר חצי יתום.
להסיע צי ענק של אוטובוסים ריקים כמעט לחלוטין במסלול מעגלי דורש סבסוד ממשלתי מוגזם לכל נוסע. כדי לסבר את האוזן, העלות הממוצעת של נוסע מוערכת בכ-100 שקל - עלות מופרזת בכל קנה מידה ציבורי ותחבורתי. בתרחיש האופטימי ביותר, שבו חניון שפיים יתמלא ב-7,000 מכוניות בכל בוקר, ממוצע הנוסעים בשאטלים צפוי לעמוד על כעשרה נוסעים בלבד לנסיעה לכיוון.
כבר היום זמני הנסיעה בתחבורה ציבורית מערי השרון המרכזיות (באוטובוס על גבי נת"צים קיימים או ברכבת ישראל) תחרותיים לאלו של השאטלים בנתיבים המהירים. פער זה יגדל עם השנים לנוכח התגברות הגודש, ויגרע מהאטרקטיביות של החניון, שימשיך לתפקד כפיל לבן. זה בדיוק מה שקרה בחניון בשפירים. ירידה חדה בביקושים לנוכח עומסי התנועה החריפים בכביש 1 מצד אחד, ושיפור משמעותי של התחבורה הציבורית עם פתיחת קו הרכבת לירושלים מצד שני.
זו אחת הסיבות שלפני כשנתיים נלחמתי יחד עם כל מי שעיניו בראשו ברעיון העוועים להקים חניוני ענק נוספים במחלף מורשה ובמחלף תקווה. אבל מאוחר מדי לפרויקט בשפיים ולפרויקט בראשון לציון, שנפתח ממש בימים אלה.
עבור אלפי כלי רכב מתוך כמעט מיליון רכבים שנוסעים מדי יום באיילון לא מקימים פרויקטים במיליארדים ופוגעים במעט השטחים הפתוחים שלנו על ידי מפגע ענק של בטון. כבר ראיתי בעבר בזבוז אדיר של כספי ציבור, אבל כאן יש גם הוצאה כספית שפוגעת במטרה שלשמה משקיעים, קרי קידום התחבורה הציבורית, כפי שאסביר להלן.
היעדר חיבור לתחב"צ - תמריץ לרכב פרטי
החניונים סובלים מהיעדר מוחלט של אינטגרציה עם רשת התחבורה הציבורית הרחבה. החניונים בשפיים ובראשל"צ תוכננו כקפסולה סגורה ללא קווי הזנה סדירים של אוטובוסים מהערים הסמוכות אל תוך החניונים. מצב דברים זה מוביל למסקנה הברורה הבאה: נוסע שרוצה להשתמש בשאטל מחויב להחזיק ברכב פרטי ולעמוד בפקקים עד החניון. למעשה, הפרויקט מגדיל את הצורך להחזיק רכב ולהשתמש בו מדי יום.
יתרה מכך, נסלל נתיב ייעודי מהחניון בשפיים, והופקע נתיב תחבורה ציבורית ששירת אוטובוסים עד לאחרונה לאורך כביש 20 מכיוון ראשון לציון לתל אביב-יפו, שישמש מעכשיו אך ורק את השאטלים. בשניהם לא השכילו לשלב קווי תחבורה ציבורית. כלומר, לא רק שהפרויקט הזה מחזק את הצורך להחזיק ברכב פרטי, הוא גם מונע מהתחבורה הציבורית להשתמש בתשתיות שלה לטובת כלל הציבור.
במבט-על, משרד התחבורה אולי הבין כי לא ניתן לנהל מטרופולינים במאה ה-21 בהתבסס על רכב פרטי, אלא שיש לקדם מדיניות בת-קיימא מבחינה תחבורתית, המבוססת על מערכות הסעת המונים ותחבורה ציבורית יעילה. עם זאת, בפועל, המדיניות שהוא מקדם היא מדיניות מזגזגת, וזו צפויה לסנדל אותנו לרכב פרטי ולחייב אותנו "לשבת" בפקקים עוד עשרות שנים קדימה.
שאטל של 10 נוסעים מאט אוטובוס של 50
הבעיה מחריפה בכניסה למרחב העירוני של מטרופולין תל אביב. מאות נסיעות שאטלים ביום נכנסים לרחובות תל אביב-יפו החנוקים ונוסעים על אותם נתיבי תחבורה ציבורית, שגדושים ממילא מעבר לקיבולת שלהם. כאן אנחנו מפסידים מכל הכיוונים: שאטל של הפרויקט שמסיע עשרה נוסעים לכל היותר תופס מקום על הנת"צ ומאט קו אוטובוס עירוני סדיר שמסיע 50 נוסעים. וכך, במקום לייצר סנכרון ואופטימיזציה בין מערכות הסעת המונים, יצרנו קניבליזציה של התחבורה הציבורית. הקניבליזציה היא לא רק בנוסעים, אלא גם בתשתית הנתיבים, בתחנות וחשוב מכך - גם תחרות על המשאב היקר ביותר בתחום - נהגי האוטובוס. משרד התחבורה מציין זה שנים כי חסרים לענף אלפי נהגים, ובה בעת מייצר מערכות מתחרות שמעסיקות נהגים רבים ומחריפות את המשבר.
וישנה גם בעיית הנגישות. בניגוד לאוטובוסים עירוניים נמוכי-רצפה המאפשרים עלייה מהירה ונגישות מלאה לאנשים עם מוגבלות פיזית או להורים עם עגלות, השאטלים הם אוטובוסים בין-עירוניים בעלי רצפה גבוהה ומדרגות. מלבד הפגיעה בשוויון עבור אנשים עם מוגבלות והורים לילדים, מבנה זה מאריך משמעותית את זמני העלייה והירידה ומעכב את מערך התחב"צ העירוני.
סוף דבר: הגיע הזמן לחשב את המסלול מחדש
פרויקט הנתיבים המהירים הוא דוגמה לשירות הגרוע שאנחנו, אזרחי ישראל, מקבלים מהממשלה: משקיעים מיליארדים בתשתיות בטון מרהיבות ובמתחמי חנייה פוטוגניים, עושים סרטונים ומשקיעים ביח"צ, זורקים עשרות מיליוני שקלים בשנה על תפעול יקר, אבל שוכחים את הנוסע.
כעת, כשהחניונים בשפירים, בשפיים ובראשון לציון הם עובדה קיימת, נדרשת הכרעה אמיצה. על משרד התחבורה, החשב הכללי ואגף התקציבים להתכנס מייד ולקבל החלטה: או שמנצלים את העלות השקועה בחניונים כדי להפוך אותם להאבים תחבורתיים יעילים, שאינם מעמיסים על העיר, או שמבצעים צמצום דרמטי במספר ובתדירות השאטלים שנכנסים ללב המטרופולין.
עוד לא מאוחר לבטל את מערך השאטלים המיותר שמתוכנן לפעול מחניון קסם. זה יחסוך מיליארד שקל של כספי ציבור, וימנע תחרות והפרעה למערך התחבורה הציבורית המתבסס באזור המבוסס על תחנת רכבת נוחה עם תדירות רכבות משתפרת לצד נתיבי העדפה לאורך כביש 5 ושירות אוטובוסים שניתן וצריך לשפר בקלות.
כמובן שצריך להתנגד לכל יוזמה להקים חניונים נוספים כאלה.
לגבי שרת התחבורה הבאה ולמנכ"לית משרדה העתידית - אני פונה אליכן בבקשה לסרוק במסרקות ברזל את כל הפרויקטים שעל שולחנכן, ולעצור את אלה שעיקרם תשתית ולא תחבורה. לאחר מכן תבחנו אותם במשקפיים תחבורתיים-מקצועיים, ותבורו את הבר מן התבן. אם העצירה דורשת מתן פיצוי ליזמים, תנו להם - זה כסף קטן שיחסוך לציבור הישראלי מיליארדי שקלים בעשורים הבאים, ומיליוני שעות בפקקים.




















