הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בסכסוכים גם בין בני זוג ידועים בציבור, אולם, בניגוד לזוגות נשואים הרשומים במרשם האוכלוסין, אין מרשם ממשלתי מוכר של ידועים בציבור, ולכן על בית המשפט לברר את מעמדם.
בירור תביעות לשיתוף רכושי בין ידועים בציבור נוטה להימשך שנים ארוכות, בין היתר משום שעם השנים רוככו הקריטריונים להכרה בבני זוג כידועים בציבור, והם נעשו מורכבים ועמומים יותר. כך למשל ביחס לדרישה המקורית למגורים תחת קורת גג אחת, כיום בנסיבות מסוימות בית המשפט מוכן להכיר בבני זוג כידועים בציבור, גם אם הם ממשיכים להחזיק בדירות נפרדות, אך לנים זה אצל זה, בפרט כשמדובר בבני זוג בגיל השלישי.
● הקונה רצה לבטל את רכישת הבית בגלל מוות במקום. מה קבע בית המשפט?
● האם הודעת וואטסאפ מהווה חוזה מחייב? כך קבע בית המשפט העליון
למרבה הצער, בתי המשפט אינם נוהגים לנהל את התביעות באופן מדורג: תחילה לבדוק אם בני הזוג נחשבים כלל לידועים בציבור, ורק לאחר מכן לבחון את היקף הרכוש ואת כוונת השיתוף בו, ובדרך כלל שתי הסוגיות נידונות במאוחד. כך נוצר לא פעם מצב אבסורדי, כאשר שנים ארוכות מוקדשות למאבק, תוך בזבוז זמן שיפוטי והוצאות עצומות על מינוי מומחים ואיסוף מסמכים חשבונאיים, ובסופו של דבר מתברר שהצדדים כלל לא היו ידועים בציבור, וכי ניתן היה לדחות את התביעה עוד בטרם התבררה הסוגיה הרכושית.
הבעיה מסתבכת עוד יותר משום שלא רק בני הזוג רשאים לתבוע זה את זה, אלא גם צאצאיהם לאחר מותם. בשנת 2015 ייצגתי את יורשיה של אלמנה, אשר בעשור השישי לחייה פגשה אלמן בן גילה, והם הפכו לבני זוג עד למותם בעשור העשירי לחייהם. בתחילת דרכם לכל אחד מהם היה משק בצפון, ובשלב מסוים מכר האיש את משקו ועבר להתגורר עם האישה בביתה.
לאור גילם ומצבם הכלכלי, בני הזוג לא העלו על דעתם לערבב את רכושם או לתבוע זכויות זה ברכושה של זו, אולם לאחר מות האישה הגישו יורשי האיש תביעה נגד יורשיה, בטענה שעיזבון האיש זכאי לזכויות מכוח היותם של השניים ידועים בציבור בחייהם. התביעה נדחתה בסופו של דבר, אך ההליך נמשך חמש שנים, הסב לנתבעים עוגמת נפש מתמשכת, ויצר קרע במשפחה המורחבת.
ביקשו להבטיח שהרכוש יישאר נפרד - ונדחו
את כל זאת ביקשו כעת בני זוג מירושלים למנוע מראש. גם הם בני זוג בגיל השלישי, שלכל אחד מהם ילדים ורכוש נפרד קודם למערכת היחסים ביניהם. הם מחזיקים בדירות נפרדות, אך מטבע הדברים לנים זה אצל זו ומקיימים חיי זוגיות לכל דבר ועניין. בני הזוג רצו למנוע מצב שבו מי מהם, או יורשיהם שיבואו בנעליהם, ייגררו לסכסוך סביב כוונותיהם הרכושיות, ולשם כך ניסחו הסכם מפורט, המבהיר כי הלינה המשותפת אינה מקנה למי מהם זכות להמשיך להחזיק בדירת האחר לאחר פרידה או מוות, וכולל הוראות נוספות להסדרת יחסיהם במקרים אלה.
למרבה ההפתעה, בקשתם לאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה, ולתת לו תוקף של פסק דין, נדחתה. השופט קבע, כי מאחר שבני הזוג הצהירו בהסכם שאינם רואים בעצמם ידועים בציבור, אין לבית המשפט סמכות לדון בעניינם.
למרבה הצער והאבסורד בית המשפט לא קיבל גם את נימוקו ההגיוני של בא כוחם: אילו אחד מבני הזוג היה מגיש תביעה להכרה בו כידוע בציבור, וכעבור מספר שבועות היו הצדדים מודיעים שהגיעו להסכם, ומגישים אותו לבית המשפט, בית המשפט היה נותן לו תוקף של פסק דין בחפץ לב. מדוע אם כן לא לחסוך את המאבק המשפטי מבעוד מועד. חשוב להדגיש עם זאת, שלהסכם בין בני הזוג יש תוקף חוזי מחייב ככל חוזה רגיל גם ללא הפיכתו לפסק דין.




















