הכותב הוא די ג'יי, מפיק מוזיקלי בינלאומי (Vooz Brothers) ובעלים של חברת מוזיקה לאירועים בארץ ובחו"ל
אתחיל בווידוי. אנשים שעושים מדיטציה עם השקיעה, שותים מאצ'ה, הולכים לישון מוקדם וקמים לריצת בוקר עם הזריחה, גורמים לי לעקצוצים קלים. מנגד, גם אני קצת מאסתי בחללים מלאי עשן ב-5:00 בבוקר וביום התאוששות למחרת. מתברר שאני לא היחיד. פעם אנשים יצאו כדי לברוח. לשמוע את הדי.ג'יי שהגיע מחו"ל בימי טרום הבידוד התרבותי (ותודה לבוי ג'ורג' וג'ה רול שמכבדים בנוכחותם, אבל זה לא מספיק), לשתות, לרקוד ולחזור הביתה עם הנגאובר קולקטיבי.
עכשיו, יותר ויותר אנשים רוצים את המוזיקה, הקהילה והאדרנלין - בלי האלכוהול (או בצורה הרבה יותר מבוקרת), בלי הלילה הלבן ועם קצת יוגה, סאונד־הילינג וצ'אי מסאלה בצד. תעשיית הבילוי מגלה שהבריאות היא לא האויב של המסיבה; היא יכולה להיות המוצר החדש שלה.
● איך הפסקול הפך לסיבה טובה לצאת מהבית
● לגלוש בלי ים: שכונות המגורים שמציעות לדיירים גלים מלאכותיים
● איך מצילים את אספקת השוקולד? ממציאים את השוקולד מחדש
מסיבות יום, מסיבות ריצה, הפקות במוזיאונים, בפארקים ובאתרים עירוניים יוצאי דופן הם אירועים שמסתיימים בשעות שמאפשרות לקום בבוקר לעבודה, לילדים או ללימודים, מתוך מודעות למה שנכון ובריא לגוף שלנו. די.ג'ייז מובילים בעולם כמו Hugel או חבורת Keinemusik מספרים בגלוי שמסיבות באוויר הפתוח בשעות היום הן האופציה המועדפת עליהם. זה כבר לא הכי קול להיות הכי מחוק, עד הכי מאוחר, במועדון שנמצא הכי עמוק מתחת לאדמה. במקום וודקה רדבול מוזגים קפה, קומבוצ'ה, מוקטייל או מים עם אלקטרוליטים.
הוולנס הופך נגיש
האם חיי הלילה שהכרנו נעלמו? לא, הם פשוט הולכים לישון מוקדם יותר. השבר בדור ה-Z והמילניאלס גורם לצעירים לנהל אורח חיים שונה בתכלית מהדורות שקדמו להם: פחות אלכוהול, ויותר דגש על שינה איכותית, בריאות נפשית ואיזון. "אנשים שמגיעים היום לפסטיבל רוצים גם לעצור ולנשום, ללמוד ולעבור תהליך, ולא רק להתקרחן ולהתבלגן", אומרת מריאנה גן נוי, מטפלת בקריסטלים, מנחת סדנאות להרחבת התודעה ואחראית על תחום הוולנס בפסטיבל 'באטלור' בכרתים.
גן נוי מגיעה מעולמות מדעיים ועסקיים, עם תואר ראשון בביוטכנולוגיה ותואר שני במשפטים, אך בעקבות תהליך החלמה אישי שינתה כיוון. היא אשתו של יזם חיי הלילה אסף קינלי, מבעלי פסטיבל בטלור הבוטיקי, המשלב בין מסיבות האוס לבין עולמות הוולנס, והחיבור בין העולמות קרם עור וגידים בתקופת הקורונה. "אמרתי לו: 'אסף, העסקים שלך סגורים, ולאנשים יש עדיין צורך להיפגש ולחוות חוויה התפתחותית'".
הדיאלוג הזה בין הרחבה למרחב הטיפולי מייצר מפגש מסקרן. "אנשים שמגיעים מעולם הוולנס נחשפים למוזיקה ומתלהבים, ואנשים מעולמות הבילוי נחשפים פתאום לסאונד-הילינג או לקריסטל-הילינג וזה מטריף אותם", היא מוסיפה. "הפסטיבל הופך את ההתנסות הזו לטבעית וחלק מבילוי, וזה הופך את הוולנס להרבה יותר נגיש".
רונן מיילי, יזם חיי לילה ופנאי ותיק (ממקימי "החתול והכלב", מתחמי החוף Bayz), הוביל את המעבר אל עולם הבילוי ההוליסטי עם "קאן פסטיבל" בכפר הנוקדים. "פעם מכרנו את הניתוק מהחיים, את הברייק הזה", הוא משחזר. "היום אנשים רוצים בילוי שמשתלב בחיים שלהם. אני עדיין רוצה לאבד את תחושת הזמן, אבל פחות לאבד את עצמי. המחיר של לקום שבור למחרת כבר גדול מדי. פעם היו שואלים מי הדי.ג'יי ומה הוא מנגן, היום שואלים איזו חוויה עומדים לעבור. הקהל של 5:00 בבוקר בסוף מסיבה והקהל של יוגה ב-8:00 בבוקר יכולים להיות אותם אנשים - זו רק המודעות שהשתנתה".

סיבה להזמין חופשה
מאחורי התפיסה ההוליסטית מסתתר גם מנוע כלכלי חדש ומתוחכם. יש כיום אירועים שמוכרים את היעדר האלמנטים הקלאסיים: אין אלכוהול ומתחמי VIP. במקום זה מציעים מוזיקאים, תה צמחים ורחבת ריקודים. בעבר, הכרטיס נמכר ב-50 עד 450 שקל, והאלכוהול - לצד שולחנות VIP עם בקבוקי ענק וזיקוקים באלפי שקלים - היה המנוע הכלכלי הסמוי. כיום, כרטיס לפסטיבל בחו"ל הכולל אירוח, טיסה, מסיבות וסדנאות עשוי להגיע לאלפי שקלים.
מיילי, שמקים בימים אלה את מלון "הבית הסקוטי" ביפו (עם יוסי אבו, שיר תשובה וקבוצת הנדל"ן YBOX) משרטט את קו המחשבה: "בעולם המלונאות, וולנס הוא כבר סיבה להזמין חופשה, לא רק עוד ספא במלון. אנשים מחפשים לבלות עם אנשים כמותם. מועדונים תמיד יהיו, אבל מצאתי את הדרך לאחד בין העולמות ולהגיע לקהל רחב יותר".

"התעסקתי שנים רק עם הלילה ואז אמרתי לעצמי - למה לעצור בלילה? תבנה גם את הבוקר שאחרי!", הוא מסביר. "פתחתי את החופים ומועדוני הגלישה כי רציתי לגלוש עם הילדים שלי. התבגרתי, השתנתי, וכך גם הקהל שלי. אני משקיע בליין אפ ובגיוון לבליין, אבל בוא ניתן גם לאנשי הוולנס חוויית בילוי איכותית ונטעין אחד את השני באנרגיה שלא הייתה בנו קודם. ככה כל הצדדים מרוויחים".
תרגום חדש ל"ביחד"
גם הנסיבות דוחפות את השוק להשתנות. הירידה העולמית בצריכת אלכוהול וסמים, לצד הפיקוח המתהדק על היכולת להלבין כסף שחור בתעשיית הבילויים (נקודה שאף אחד בתעשייה לא יתראיין עליה לציטוט), אילצו את חיי הלילה להמציא את עצמם מחדש.
אנשים עדיין רוצים לרקוד, להשתחרר ולפגוש אנשים, אבל הדרך השתנתה. השבטיות או הקהילתיות שהיו אבני היסוד של הקלאבינג מקבלים תרגום מעודן יותר. "העולם שאנחנו חיים בו הוא לא דיכוטומי", מסכמת גן נוי. "הסדנאות והמוזיקה משלימות זו את זו. פעם היו מעלים אנשים לתדר בפיקים חדים למעלה ולמטה - היום זה הרבה יותר אורגני. לאורך השנים, המסיבות הכי זכורות היו תמיד בשעות היום או בזריחה. זה לא רק רוחני, זה מדעי - זו כימיה שהגוף משחרר ביחס לשמש. אנשים מחפשים היום עומק".




















