לגלוש בלי ים: שכונות המגורים שמציעות לדיירים גלים מלאכותיים

יזמי נדל"ן במדינות כמו טקסס, יוטה ואריזונה מהמרים שבריכות גלישה מלאכותיות ימשכו רוכשים אמידים, למרות עלויות ההקמה הגבוהות ודמי התחזוקה החודשיים היקרים

וואקו סרף בטקסס. פרויקט המגורים דספרדו יכלול 88 יחידות דיור / צילום: Reuters, Erich Schlegel
וואקו סרף בטקסס. פרויקט המגורים דספרדו יכלול 88 יחידות דיור / צילום: Reuters, Erich Schlegel

בחיפוש אחר יעד לחופשת גלישה משפחתית, שילם קלינט טאסט בשנה שעברה מקדמה של 600 אלף דולר - על מגרש בשווי 1.8 מיליון דולר בלוס קאבוס שבמקסיקו, אזור הידוע בחופיו.

אלא שטאסט אינו מתכנן לגלוש באוקיינוס. במקום זאת, הבית שיבנה בעלות של 3 מיליון דולר יוקם במתחם המגורים הפרטי קאבו ריאל סרף קלאב, שנמצא מעברו השני של הכביש שמול הים, בסמוך ללגונה מלאכותית המצוידת במכונה ליצירת גלים.

● הצוללת | "יש לי אפס מחשבות על אקזיט. אני פוחד שאתקלקל בגלל כסף"
● ההפסדים, הקרע ובעיית היורשים: מאחורי מכירת ארקיע
● פורטפוליו | מעבודה בקייטרינג לניהול חברה של מיליונים: האישה שהפכה לרדאר של ההייטק

בלגונה הוא לא יצטרך להמתין לגלים או להתחרות בגולשים אחרים על כל גל. לא יהיו שם כרישים, מדוזות, סלעים או זרמים מסוכנים. מובטח לו שבכל סשן גלישה יוכל ליהנות מגלים טובים רבים, גבוהים או נמוכים לפי בחירתו. "זה נגיש לכולם", אמר טאסט (46), המתגורר מצפון לדנוור והקים חברה לשיווק דיגיטלי. "אם אתם מסוגלים לשכב על גלשן ולהניע את הידיים, אתם יכולים להיכנס למים". הוא מתכנן לגלוש שם עם אשתו ושני ילדיו, בני 13 ו־15.

הודות להתקדמות בטכנולוגיה של בריכות הגלים, לגונות גלישה מלאכותיות הופכות לאטרקציה החדשה שבאמצעותה מנסים יזמי נדל"ן יוקרתי למשוך רוכשים. במקום מגרשי גולף, אתרי סקי או אגמים, מתחמי המגורים האלה - הכוללים לעיתים קרובות בתים שנבנים בהתאמה אישית ומועדונים המיועדים לחברים בלבד - מציעים את הגלישה כפעילות המרכזית.

עם זאת, עדיין לא ברור אם הפרויקטים הללו, שדורשים השקעות הון גדולות, יצליחו להניב רווחים. לפחות מיזם מתוכנן אחד כבר נקלע לקשיים.

200 דולר לשעת גלישה

מכונות ליצירת גלים קיימות מאז סוף שנות ה־60, וזכו לחשיפה רחבה בעקבות הסרט "החוף הצפוני" (North Shore) משנת 1987. לדברי בריאן דיקרסון, המייסד והמו"ל של הפלטפורמה המקוונת WavePoolMag, ברחבי העולם כבר פועלות יותר מ־30 בריכות גלים לגלישה, וכעשר נוספות נמצאות בשלבי הקמה, חלקן לצד בתי מלון ודירות נופש.

אף שבברזיל כבר קיימת שכונת מגורים יוקרתית שבמרכזה מתחם גלישה, בשם פראיה דה גרמה (Praia da Grama), בארה"ב עדיין לא הושלמו מתחמי מגורים סביב לגונות גלישה מלאכותיות, שבהם יכולים רוכשים לקנות מגרשים ולבנות בתים. המצב הזה צפוי להשתנות בשנה הבאה, כשיזמי נדל"ן יפתחו מתחמים חדשים בטקסס, ביוטה, באריזונה ובמקומות נוספים.

DSRT SURF בקליפורניה. ''היה קשה להשיג מימון'' / צילום: Reuters, Andy Abeyta/The Desert Sun
 DSRT SURF בקליפורניה. ''היה קשה להשיג מימון'' / צילום: Reuters, Andy Abeyta/The Desert Sun

לדברי אנליסטים בענף, העיתוי של הקמת הפרויקטים החדשים נובע בעיקר מהשיפור ביעילות הטכנולוגיה ליצירת גלים מלאכותיים, שמאפשרת כיום לייצר יותר גלים בשעה. הלגונות לא רק מדמות את גלי הים, אלא גם מאפשרות לשרת יותר גולשים מדי יום, ובכך הופכות את הקמתם של אתרי נופש סביבן לכדאית יותר מבחינה כלכלית.

"גלישה מהסוג הזה יעילה הרבה יותר", אמר אסא קסקווילה (50), יזם נדל"ן מדאלאס. "אני לא אוהב לבזבז זמן".

קסקווילה גדל על גלישה. כשהבחין שרמת הגלישה שלו יורדת, משום שלא הצליח לפנות זמן לחופשות ממושכות, החל לנסוע בקביעות לוואקו סרף, מתחם גלישה עם לגונה מלאכותית בעיר וואקו. הוא נהג להגיע לשם בסופי שבוע ואחרי העבודה, ולעיתים אף טס במטוסו הפרטי כדי לגלוש במשך כמה שעות. כעת מקימים בוואקו סרף מתחם מגורים בשם דספרדו, שיכלול 88 יחידות דיור. קסקווילה מתכנן להשקיע שם 2.2 מיליון דולר בבניית בית בן חמישה חדרי שינה, בשטח של כ־325 מ"ר.

קסקווילה הוא אחד משמונה אנשים שכבר שילמו מקדמה לרכישת נכס בדספרדו, שם תינתן לבעלי הבתים עדיפות בהזמנת זמני גלישה בבריכות הגלים.

"גלים מלאכותיים אינם מספקים את אותה חוויה מרעננת לנפש כמו האוקיינוס", אמר ברט פרקינסון (51), עורך דין המתגורר בפארק סיטי שביוטה. "אתה לא חותר אל הגלים ורואה דולפינים", אמר. בבריכת גלים, "מישהו עם מיקרופון מודיע לך שהגל שלך מגיע". לדבריו, צריך גם להתרגל לרעיון שמשלמים עבור גלים.

למרות זאת, פרקינסון רכש מגרש ב־1.5 מיליון דולר בפרויקט בריכות הגלים המתוכנן זאיון שורס, בעיר וושינגטון שביוטה. הוא מתכנן לבנות במקום בית בשטח של כ־251 מ"ר. מבחינתו, המשמעות היא שיוכל להגיע לגלוש בנסיעה של כמה שעות במקום לטוס לחוף. אשתו ושבעת ילדיו, בני 10 עד 24, גולשים ברמות שונות, והגלים המבוקרים יאפשרו לכולם ליהנות מהפעילות יחד.

פרויקט זאיון שורס, שעלותו 130 מיליון דולר, נולד לאחר שהיזם קודי לרקין התקין בשנת 2021 מכונה ליצירת גל רציף באגם שבאחד ממתחמי המגורים שלו ביוטה. לרקין הופתע לגלות שהגלישה הפכה לפעילות פופולרית הרבה יותר מסקי מים או מווייקבורד. "כולם בילו שם כמעט את כל זמנם", אמר.

לדברי לרקין, מאז שעבודות הפיתוח בזאיון שורס החלו לפני שנה מחצית מ־56 המגרשים למגורים בפרויקט נמכרו. בעלי הבתים ישלמו דמי ועד חודשיים של 500 דולר לבית, שאינם כוללים את עלויות הגלישה, הנעות בין 30 ל־200 דולר לשעה.

הסלבס שהצטרפו למועדון

טיילר מזין (51), מתגורר בחוף הצפוני של האי אואהו שבהוואי, אחד מאתרי הגלישה המובילים בעולם. אבל ככל שהוא מתבגר, האפשרות לגלוש על גלים שאפשר לשלוט בהם, בלי להתחרות בגולשים אחרים או להתמודד עם תנאי מזג האוויר, נראית מושכת יותר בעיניו. "זה משנה את כל אופי החוויה", אמר. מזין מעריך שישקיע בסך הכול כ־2 מיליון דולר במגרש ובבניית בית עם שלושה חדרי שינה בפרויקט דספרדו בוואקו. הוא מתכנן להתגורר שם דרך קבע לאחר שיפרוש מעבודתו כמנהל מלון. "אני רוצה שזה יהיה קל", אמר. "אני רוצה פשוט לצאת מהבית ולגלוש".

קלי סלייטר, אלוף העולם בגלישה. מעורב בפרויקט אוסטין סרף קלאב שנקלע לקשיים / צילום: Reuters, IMAGO/David Young
 קלי סלייטר, אלוף העולם בגלישה. מעורב בפרויקט אוסטין סרף קלאב שנקלע לקשיים / צילום: Reuters, IMAGO/David Young

ברט דידו (53), הוא יזם נדל"ן מסחרי המתגורר בפסיפיק פליסיידס שבקליפורניה. הוא גולש בקביעות במאליבו, מחזיק בבית באי קאואיי שבהוואי ונוסע ברחבי העולם בחיפוש אחר אתרי גלישה פחות עמוסים. מבחינתו, ההחלטה לרכוש נכס במתחם מגורים המיועד לגולשים נבעה בחלקה משיקולים חברתיים. 12 מחבריו, שנפגשים בשעה שבע בבוקר באמצע השבוע כדי להתאמן יחד, בונים בתים בקאבו ריאל סרף קלאב שבלוס קאבוס.

"זו קהילה של אנשים עם תחומי עניין משותפים שאוהבים ליהנות מהחיים", אמר. החברים מתכננים לשחק במגרש הגולף של קאבו ריאל, אבל לדברי דידו, גלישה מתאימה להם יותר. "לא צריך להיות בכושר מעולה כדי להסתובב במכונית גולף", הוסיף.

עם זאת, עדיין לא ברור אם מתחמי מגורים סביב בריכות גלים מלאכותיות יצליחו מבחינה כלכלית. לדברי אנליסטים, עלויות ההקמה של לגונה אחת, הכוללת משטח גלישה, חניה ומתחמי מזון ומשקאות, נעות בין 38 מיליון ל־350 מיליון דולר. חברי מועדוני הגלישה נדרשים לעיתים קרובות לשלם דמי חבר חודשיים גבוהים, הנעים בין 1,000 ל־10,000 דולר, תמורת עדיפות בגישה לגלים ולעיתים אף גישה בלעדית. היזמים צריכים למצוא איזון בין שמירה על פרטיות החברים לבין ההכנסות מגולשים שאינם חברי מועדון, המשלמים בדרך כלל בין 60 ל־250 דולר לשעה.

"היה קשה להשיג מימון לפרויקטים האלה", אמר דאג שרס, ממייסדי חברת ביץ' סטריט דבלופמנט, שמקימה אתר נופש ומגורים לגלישה בשם DSRT SURF בפאלם דזרט שבקליפורניה. לדבריו, הפרויקט היה אמור להיפתח ב-2021 אך התעכב בשל מגפת הקורונה. שרס ציין כי החברה ממתינה עד שהלגונה תתחיל לפעול בהמשך השנה, כדי לקבוע מחירים ולהתחיל במכירות.

עבודות הבנייה באוסטין סרף קלאב, פרויקט בדל ואלה שבטקסס המנוהל בידי חברת דיסקברי לנד, נעצרו בשלב זה. הפרויקט היה אמור להיפתח בשנת 2027, ובמסגרתו הותקנה מכונה ליצירת גלים שתוכננה בידי חברת קלי סלייטר וייב. השחקן מתיו מקונוהיי, הסקייטבורדר טוני הוק ושחקן הפוטבול לשעבר דרו בריס נמנים עם חברי המועדון. אולם, לפי מסמכים שהוגשו במחוז טראוויס שבטקסס, הוטלו שעבודים על נכסי הפרויקט בעקבות חשבונות בנייה שלא שולמו. חברת דיסקברי לנד סירבה להגיב.

כתבה זו תורגמה על ידי גלובס באופן בלעדי מתוך The Wall Street Journal. לינק לכתבה המקורית באנגלית.