ביקור המבקרים: טועמי היין הנחשבים בעולם נחשפו ליין הישראלי

בשבוע שעבר התארחו ביקב קסטל 4 מטועמי היין הנחשבים בעולם כדי להיחשף ליינות היקב הישראלים ■ טל גל כהן התלווה לביקור, בניסיון לבדוק אם המאמץ לחבב עליהם את היין הישראלי עלה יפה

בשלב מסוים, כשהטועמים הגיעו לשרדונה C 2005, הייתה הרגשה שמישהו לחץ על כפתור ה-Mute. שקט השתרר בחדר לכמה שניות, וכולם התרכזו בשקט בטעמי היין. הסבתי ראשי לכיוון רוברט ג'וזף, מומחה היין הבריטי, וראיתי שלשפתיו מתגנב חיוך של שביעות רצון. נראה שעוד כמה אנשים בחדר פזלו לעברו, כי בבת אחת התחילו כולם לדבר כאיש אחד. ואולי היה זה היין, שריגש את הטועמים וגרם את התגובה. מישהו מקצה השולחן היסה את המסובים ודחק בנו לחזור למלאכת הטעימה בשקט מוחלט, בלי הערות ביניים, בלי אמירות משפיעות - כפי שמקובל.

זה היה אחד מרגעי השיא של הטעימה הגדולה שנערכה בשבוע שעבר ביקב קסטל. טעימה בלתי שגרתית, מאתגרת, מרגשת אפילו - טעימה היסטורית של (כמעט) כל יינות היקב מיומו הראשון. חלק מההתרגשות נבע מכך שהטעימה התבצעה לצדם של ארבעה מטועמי היינות הנחשבים בעולם, כולם בעלי מדליות ותארים מתקדמים בתחום היין, כולם כותבי טורים או ספרים בתחום.

אנגלי, צרפתי, הולנדי וסינית

האנגלי שבחבורה, רוברט ג'וזף (Robert Joseph), הוא אחד המייסדים של מגזין היין הבינלאומי Wine International ושל תחרות ה-International Wine Challenge, התחרות הגדולה בעולם היין. הוא שימש ככתב היין של "סאנדיי טלגרף" במשך 16 שנה (עד 2001), וחיבר יותר מ-28 ספרים. ב-1997 מונה על-ידי ה-Decanter לאחד מחמישים האנשים המשפיעים על הדרך שבה אנשים שותים במאה ה-21.

ג'יני צ'ו לי (Jeannie Cho Lee) הגיעה מהונג קונג. היא האישה הראשונה באסיה שזכתה בתואר Master of Wine - תואר שרק מעטים בעולם מחזיקים בו. היא עורכת המשנה של מגזין "דקנטר" באסיה, מחברת ספרים עטורת פרסים, מבקרת יין ושופטת בתחרויות יין ברחבי העולם. בין השאר, היא משמשת כיועצת של סינגפור איירליינס ומעורבת בבחירת כל היינות המוגשים בטיסות. במובנים רבים היא החשובה במבקרים, לא רק בגלל הישגיה המקצועיים, אלא בשל השפעתה על שוק היין העולמי העתידי. היא למעשה אוטוריטה של כל שוק מזרח אסיה, שם גם נמצא היום הכסף שמוכן לשלם על יינות איכות.

מישל בטאן (Michel Bettane) הוא אחד ממבקרי היין הצרפתים המובילים. במשך עשרים שנה (עד 2004) כתב עבור ה-La Revue du Vin de France, ומאמרים פרי עטו מתפרסמים בעיתונים ובמגזינים נחשבים כמו Le Monde ,Decanter ו-The World of Fine Wine. יחד עם עמית השיק לאחרונה סדרה של מדריכי יין.

יאן ואן ליסום ((Jan Van Lissum ההולנדי הוא יועץ ליקבים, בהם גם המותגים הגדולים ביותר, ויזם של כמה תחרויות יין לאומיות ובינלאומיות. הוא ידוע כ"מר יין וגסטרונומיה" בארצו, וגם המוציא לאור של המגזין Proefschrift Wine & Food Magazine ושל מדריך "גו-מיו" (GaultMillau, המתחרה של מישלין) בהולנד.

יצאנו לשוח בכרמים

כל אושיות היין הללו היו אורחיה של משפחת בן-זקן, הבעלים של יקב קסטל, שארגנו את הביקור. בחמישי בערב הם נחתו בישראל, ובשישי לפני הצהריים התאספנו - כתבי יין, יצרנים וייננים - בחצר ביתם של מוניק ואלי בן-זקן במושב רמת רזיאל בהרי ירושלים. הבית נמצא ממש ליד היקב, שהיה פעם לול תרנגולים. בהתחלה הייתה מבוכה קלה, שנשברה בהיכרות ראשונה על כוס יין רוזה קר ובכמה מילות נימוס. קצת תקרובת, עוד כוסית של יין (הפעם מהשרדונה המהולל C 2006) - ואנחנו מוכנים לצאת לכרמים של קסטל.

הכרמים צמודים לקיבוץ צובה, מרחק של חמש דקות נסיעה. 130 דונמים של כרמים משתרעים מסביב ליקב, בגובה של 745 מטרים מעל פני הים. כרמים יפים, מיוחדים מאוד. בן-זקן שתל אותם צמודים-צמודים, בחצי המרחק ששאר הכרמים בישראל משאירים בין השורות. המחשבה שמאחורי השיטה היא שככל שהגפן צריכה להילחם על שטח המחיה שלה, כך היא תעניק לאשכולות ולענבים את התנאים הטובים ביותר. התוצאה, ענבי איכות בעלי ריכוזים גבוהים של טעם ושל ניחוח. לא נכביר מילים על סוגי האדמה ועל המיקרו-אקלים המיוחדים לאזור, רק נזכיר כי הגפנים מניבות שבעה סוגי ענבים, בהם קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ושרדונה.

אלה גדלות בצפיפות רבה ומניבות יבולים נמוכים ואיכותיים הנבצרים ידנית. בסך-הכול מייצר היקב כ-120 אלף בקבוקים בבציר. יקב קסטל גם היה הראשון שחצב לו מרתף מרהיב, ובו כ-500 חביות עץ אלון צרפתי של Seguin Moreau, שהיין נשאר בהן לתקופות של עד 24 חודשים. היינות שיוצאים מהיקב אינם עוברים תהליכי הצללה וסינון, מתאימים ליישון ארוך טווח, ויגיעו לשיאם שנים אחדות אחרי יציאתם לשוק.

הסתכלתי על בן-זקן בזמן שהסביר על הכרמים, וחשבתי שגם אני רוצה להיות אלי בן-זקן כשאהיה גדול. הו מסתובב לו בלוק האירופי שלו, תמיד עם מטפחת כרוכה סביב צווארו, בז'קט טוויד בחורף וחבוש בכובע רחב שוליים בקיץ. תרבותי, אצילי, דובר שפות, איש שעולם הגסטרונומיה והקולינריה טבוע עמוק בעורקיו. בן-זקן הוא ממייסדי תעשיית היין בישראל, אף שאין לו השכלה פורמלית בתחומי הייננות והחקלאות. בהתחלה היה היקב רק תחביב, אבל כיום היקב שלו הוא גדול יצואני היין לחו"ל, יחסית לגודלו. למעלה מ-50% מהיין שלו נשלחים לאוהבי יינות בחו"ל.

בן-זקן הוא יליד אלכסנדריה שבמצרים, אבל גדל והתחנך באנגליה. התחתן עם מוניק זוגתו במילנו ויחד עברו לז'נבה, שם נולדה אילנה, בתו הבכורה. כציוני בחר אלי "לעשות עלייה" בתחילת שנות ה-70, עם חלום לבנות חווה חקלאית בארץ ישראל. כמה שנים לאחר עלייתו לישראל פתח את מסעדת מאמא מיה הזכורה לטוב, שפעלה בירושלים כשני עשורים בהצלחה רבה.

דבר המבקר

בשבת לקחו אלי ומוניק בן-זקן את המבקרים לסיור בירושלים. ג'יני צ'ו לי סיפרה לי שמבחינתה זו הייתה חוויה רוחנית-מיסטית ממש. בראשון בבוקר התבצעה הטעימה האחרונה. בן-זקן הפגין נדיבות רבה, והחליט שאם כבר הגיעו אורחים בסדר גודל כזה, הוא לא שומר אותם לעצמו. על אף שהוא היה זה שהזמין אותם, כדי שיכירו את יינות היקב שלו, הוא פתח את הטעימה והציג בפניהם עשרים יינות ישראליים מובילים נוספים, ובכך תרם להרמת קרנו של היין הישראלי בעולם.

האם המאמץ הזה הצליח? בתום הטעימה אני תופס את רוברט ג'וזף, האנגלי, לראיון זריז: "אין ספק שעברתם דרך ארוכה והיינות טובים יותר ממה שייצרתם בעבר", הוא אומר. "אתם בדרך הנכונה, אבל רק בהתחלה. כיום, כל מי שיש לו ענבים טובים, ידע מתקדם, ציוד מודרני ומייצר יין איכותי רק מקבל כרטיס השתתפות למרתון, שנותן לו לעמוד בשורת ההזנקה, אבל זה הכול. הוא עדיין לא התחיל לרוץ, וודאי שעדיין לא ניצח. אתם מייצרים יינות איכות רק בעשור האחרון. ארצות כמו סלובניה עושות זאת כבר עשרות שנים, ועם כל התהפוכות הפוליטיות שעברו עליה, הם יכולים להתגאות בתעשיית היין שלהם. לא גדולה, לא ידועה, אך בעלת זהות עצמית. ליינות הישראליים אין עדיין זהות עצמית, שלא לדבר על זני ענבים מקומיים.

"הבעיה העיקרית שלכם היא המחיר. היינות מתומחרים כפול ממה שהם אמורים להיות. כמעט כל היינות, ללא יוצא מן הכלל, אינם שווים את הכסף שדורשים עבורם. מחיר הקרקעות, מחיר כוח האדם, מחיר המים ומחיר הענבים - כל אלה הם בעיה שלכם. לקונה לא אכפת שאתם בונים טירות, יקבים ומרכזי מבקרים, ושופכים עשרות מיליונים. בשורה התחתונה, היינות הללו לא שווים את הכסף. אני, כצרכן, אעדיף לרכוש יינות ארגנטיניים ברבע מחיר מיין ישראלי, ולקבל לרוב יין איכותי יותר, מעניין יותר, ועם זהות מקומית".

אין ספק שאין מקום, תרתי משמע, להביא את ניתוחי כל היינות שטעמתי ביקב, ולכן אביא רק רשמים משלושה יינות, מבצירים שונים, שממש הפילו אותי מהכיסא.

הכותב הוא בעל אתר אינטרנט בתחום היין