רק 2% צופים בחדשות המקומיות - והן זכו ל-50 מ' ש' מכספי מסים

מתברר שכשהממשלה רוצה לעזור לגוף שידור בישראל, היא יכולה ■ קחו לדוגמה את 6 מהדורות החדשות המקומיות של yes והוט: הרייטינג בריצפה, המדינה מממנת - וכך קורה שאתם משלמים מכיסכם פעמיים על החדשות המקומיות

18/07/2012, 06:28
דסק חדשות / צלם: עינת לברון
דסק חדשות / צלם: עינת לברון

ההחלטה הבעייתית: חדשות מכספי המדינה

מתברר שכשמדינת ישראל רוצה לעזור לגוף שידור בישראל, היא יכולה - כך לפחות עולה מההחלטה שקיבלה ועדת השרים לחקיקה השבוע. הוועדה אישרה השבוע (א') את הצעת החוק של חברי הכנסת שלי יחימוביץ', נחמן שי וכרמל שאמה-הכהן, והסכימה להעביר 50 מיליון שקל לחברת ההפקה של רם לנדס, כדי שזו תמשיך להפיק את מהדורות החדשות המקומיות המשודרות בכבלים ובלוויין בשנתיים הקרובות.

מדינת ישראל החליטה לממן שידורי חדשות בישראל. למעשה, הממשלה עושה זאת כבר משנת 2006: היא מעבירה את הכסף שחברת הכבלים חייבת לה כתמלוגים ומתקצבת בעזרתו את 6 מהדורות החדשות המקומיות. במילים אחרות, היא ממירה חובות למדינה בחובות תוכן, בדיוק הדבר שמבקש ערוץ 10 לעשות כבר שנה אך מסורב בעקביות.

יש חדשות, ויש חדשות. יש חדשות עם תחקירים טורדניים וכתבים פוליטיים שאפתנים - ויש חדשות נעימות ובלתי נצפות, שבעיקר נותנות זמן מסך לראשי רשויות ועוסקות במפגעי רחוב. את הראשונות, סבורה הממשלה, צריך לחסל - ואת האחרות לא מפריע לה לממן.

חדש: באפשרותכם לסמן קטע מהמאמר ולשתף רק אותו. סמנו קטע ושתפו.
הבעייתיות מחריפה לאור העובדה שכבר בשנה הקרובה צפויים להתבטל (על-פי חוק) התמלוגים של חברות הכבלים והלוויין למדינה. כלומר, בשנתיים הקרובות האוצר אמור להעביר מכיסו, כלומר כיסנו, 25.5 מיליון שקל בשנה לתקצוב חברת הפקה פרטית, שלא נבחרה במכרז.

לא בכדי, כבר שלשום (ב'), מיד לאחר ההחלטה בוועדת השרים לחקיקה, הודיעו באוצר כי יערערו עליה. שם מבקשים לגלגל את התקצוב על חברות הכבלים והלוויין ולהחשיב להן זאת כמחויבות יצירה. החברות והיוצרים, שהחלטה כזו תהיה על חשבונם, כמובן מסרבים.

ההיסטוריה: נטל החדשות המקומיות

החדשות המקומיות נולדו עם הקמת חברות הכבלים, כשבישראל עוד פעלו כמה חברות שחויבו לשדר חדשות מקומיות, כל אחת לאזורה. מדובר בתקופה שקדמה לעידן האינטרנט וערוץ 10 ואפילו לערוץ 2. החדשות היו חשובות ונצפות וגידלו כוכבי טלוויזיה כמו מיקי חיימוביץ' ודני קושמרו. מרגע שאוחדו חברות הכבלים לחברת הוט, הפכו החדשות המקומיות לנטל על הגוף המאוחד.

שיעור הצפייה היה לא רב, ובכבלים ניסו לצמצם עד כמה שאפשר את ההשקעה, עד שב-2006 הודיעה החברה המפיקה JCS שהיא אינה יכולה לשאת עוד בהפקה, והיא מוותרת על החדשות.

התערבות המחוקקים הביאה בסופו של דבר למודל התמלוגים. תחילה, רק תמלוגי הוט מימנו את החדשות. בהמשך, משקוצצו התמלוגים, גם yes נכנסה לתמונה וחויבה על-ידי מועצת הכבלים והלוויין לשדר חדשות.

הפקת החדשות עברה לרשות השידור, גם מתוך כוונה לעזור לשידור הציבורי המקרטע. אך חברת הכבלים לא שבעה נחת מאופן פעולתה, ובינואר 2011 החליטה, למרות התקצוב הממשלתי, להחליף את רשות השידור. מאז, ללא מכרז, מפיק את מהדורות החדשות רם לנדס, באמצעות החברה שלו "קודה תקשורת".

לנדס הוא אחד המפיקים הבולטים בשנים האחרונות. הוא היה ממקימי חדשות 2 וחדשות 10, ובמשך תקופה אף ניהל את חדשות 10. קשריו עם הוט חזקים במיוחד, ופרט לחדשות המקומיות הוא מפיק לחברה גם את התוכניות "מחוברים/ות" ו"ילדי ראש הממשלה". לנדס קיווה, ועדיין מקווה, להפוך את תשתית החדשות שהקים לערוץ חדשות עצמאי ביום מן הימים.

כדאי לזכור גם שדליה בודינגר, מנכ"לית קודה תקשורת עד לא מכבר, שמונתה לתפקיד דוברת חברת החשמל באחרונה, היא בת הזוג של מזכיר הממשלה צביקה האוזר.

חלוקת העוגה: משלמים פעמיים לכבלים

יש להודות בעובדות: הציבור לא ממש צופה בחדשות המקומיות. 5 המהדורות מגיעות אולי ל-2% צפייה ופתוחות רק למנויי הכבלים והלוויין, למרות העניין שמגלים בהן המחוקקים.

למעשה, אנחנו משלמים פעמיים על החדשות האלה: פעם בדמי המנוי שלנו לחברות הרב-ערוציות - ופעם נוספת מקופת המדינה. זה יוצא יקר יותר אפילו מהחדשות שאנחנו לא רואים בערוץ 1.

אפשר לראות בכל זה חלק בלתי נפרד ממגמה ממשלתית המבקשת להשיג אחיזה בכמה שיותר כלי תקשורת. פרט ל-50 המיליון שיעביר האוצר לחדשות המקומיות, מממנת הכנסת מדי שנה ב-25 מיליון שקל את ערוץ הכנסת, המופעל על-ידי חדשות 2 (גם שם שיעורי הצפייה הם אפסיים). היא כמובן שולטת תקציבית בטלוויזיה החינוכית (דרך משרד החינוך) ובגלי צה"ל (דרך משרד הביטחון) ואוחזת לחלוטין ברשות השידור (היא בעיקר שומרת שתמשיך להיות ענייה).

הממשלה העבירה בשנים האחרונות חוקים שהקלו באופן משמעותי, במיליוני שקלים, על ערוץ 9, שגם לו חברת חדשות משלו, ובימים אלה הקימה ערוץ ישראלי בערבית עם אפס חובות רגולטוריים, וגם לו יש תוכניות אקטואליה.

אך יותר משהממשל הנוכחי שולט בחדשות באמצעות תקצובן, הוא עושה זאת באמצעות מניעת סיוע כלכלי. למשל במקרה ערוץ 10 הידוע, שמבקש לדחות את התשלומים, לפרוס אותם, להמיר לתוכן - לא חלילה לא לשלם, אבל מקבל תמיד אותה תשובה - האוצר לא אמור לממן זאת.

רק באחרונה המשיל שר התקשורת משה כחלון את ערוץ 10 ל"חנות הפרחים" שבעלי הבית שלה צריכים לשאת בכישלונה הכלכלי. אולי זה נכון, אבל האין זה אותו כחלון שכיושב ראש ועדת הכלכלה בזמנו החליט לממן להוט את 5 עגלות הפרחים שלה?

השורה התחתונה: דרוש מודל כלכלי אחר

נניח שזכותה של הממשלה, במדינה של מטר על מטר, להחליט שיש חשיבות עליונה לקיומן של חדשות מקומיות. אם לא בגלל הערך העיתונאי, אז בגלל 120 העובדים שלהן בפריפריה והאפשרות של המהדורות הללו לגדל דור עיתונאים שלא עורסל בגלי צה"ל, אלא ברחובות באר-שבע וקריית-שמונה.

אפילו כך, אסור למדינה לממן זאת בעצמה. עליה למצוא מודל כלכלי שיאפשר זאת או שיטיל זאת כחובה על רשות השידור, הממעטת גם כך לעשות משהו. אם בכל זאת הוחלט לממן חדשות בישראל, יש לנקוט מדיניות אחידה ביחס לכל הגופים הנזקקים.

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>ועידת ישראל לעסקים 8-7 בדצמבר 2014 – לפרטים והרשמה >>
 
חזרה למעלה