"צמצום חזקת הגיל הרך יהפוך ילדים לקלפי מיקוח בין ההורים"

בסוף השבוע פורסמה יוזמת שרת המשפטים, ציפי לבני, לצמצום תוקף "חזקת הגיל הרך", שלפיה ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם, אלא אם יוכיח האב שהוא ראוי להיות ההורה המשמורן. לפי היוזמה, "חזקת הגיל הרך" תחול עד גיל שנתיים בלבד.

היוזמה מתווספת לשורה של הצעות חוק ומסקנות של ועדות שניתנו בשנים האחרונות בקשר ל"חזקה" השנויה במחלוקת, וגם לגביה חלוקים המומחים בתחום המעמד האישי: בעוד חלק מברכים את היוזמה וטוענים כי מדובר ב"פשרה טובה" בין ביטוח מוחלט של החזקה לבין קיומה - אחרים טוענים כי השינוי יוביל לריבוי התדיינויות ולהפיכת הילדים לקלף מיקוח במלחמות הגירושים הקשות.

"אני רואה בדאגה רבה את הפנייה לטפל בנושא אחד - חשוב ככל שיהא - במנותק לחלוטין מהמכלול של התשתית המשפטית והחברתית הקיימת בתחום דיני המשפחה וזירת הגירושים בישראל", אומרת פרופ' רות הלפרין-קדרי, ראש מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן, וחברה בוועדת המומחים של האום לביעור אפליה נגד נשים.

לדביה, "זו בעיה מאוד גדולה לנקוט בגישה של חיתוכים של חלקים וטלאי על גבי טלאי, תוך התעלמות גמורה מכך שהמצב כולו בתחום הגירושים בישראל הוא מצב לא שוויוני ומפלה לרעת נשים. הרצון לקדם את טובתם של הילדים הוא הרצון הנכון ביותר שיש, ואני האחרונה שאחלוק עליו, אבל הדרך הזו של ביטול או צמצום 'חזקת הגיל הרך' והתייחסות לנושא צר מתוך מכלול, היא הדרך הגרועה ביותר לקדם את טובתם".

"רוחות מלחמה חדשות"

לדברי פרופ' רות הלפרין-קדרי, גם הצעה זו בדומה לאחרות מפספסת את המטרה. "רצוי שתתרחש רפורמה כוללת הוליסטית בכל תחום דיני המשפחה בישראל, החל מהנהגתם של נישואים וגירושים אזרחיים, אבל גם אם זה חזון אחרית הימים, אז לפחות את הרעה החולה של מירוץ הסמכויות חייבים לבטל אתמול, ולגרום לכך שסכסוכי גירושים לא ייפתחו בהגשת תביעות לוחמניים, עם כל הרפש שבני-זוג מטילים זה בזה ומסכל אחר-כך כל אפשרות להידברות, אלא בהליכי גישור".

הסיבה לעמדה הנחרצת שלה כנגד היוזמה, מסבירה הלפרין-קדרי, היא "שכל מה שהמהלך הזה יעשה זה בסך-הכול, זה לזרוק את הילדים בחזרה כקלפי מיקוח במאבקים בין ההורים. התשתית המשפטית היא כזאת שהגירושים בישראל בהגדרה הם לוחמניים, כיוון שהמערכת מחייבת אותם להיות כאלה אדברסריים - זאת מערכת ללא רחמים, שבמסגרתה חייבים מיד להגיש תביעות כדי לתפוס סמכות ב'מירוץ הסמכויות' הידוע לשמצה, ולכן ההצעה הופכת את הילדים לעוד נשק במלחמה. כל עוד לא מטפלים בתשתית הזאת, אז ביטול החזקה או צמצומה פשוט יגרום להסלמה של המאבקים - ויוסיף את הילדים באופן עצוב מאוד כשמן למדורה".

- הם לא היו חלק מהמלחמה הזאת עד היום? לא הוגשו תביעות משמורת כאסטרטגיה משפטית?

הלפרין-קדרי: "במובנים מסוימים הילדים כבר היו חלק מהמלחמה, אבל כאשר זוג מגיע לעורכי דין להתגרש, אז אומרים לו מה המצב החוקי לגבי הרכוש, המזונות והילדים - ועל מה כדאי או אפשר להיאבק, ועל מה לא. עורכי הדין אומרים לצדדים שבדך-כלל ההורה המשמורן העיקרי זו האמא, במיוחד כשמדובר בילדים עד גיל 6 - יש ודאות משפטית, אז זה לא באמת קלף חזק במלחמה.

"מעבר לכך, גם היום כאשר מדובר בזוגות שהיו שותפים באופן מלא ואמיתי לגידול הילדים, ויש ביניהם מידה טובה של הידברות, האפשרות של משמורת משותפת קיימת ונעשית לא מעט, וגם היום הסדרי הראייה של ההורה הלא-משמורן הם מאוד רחבים - מהנרחבים ביותר בעולם המערבי, אבל כל זה נעשה מכיוון שיש ממד של ודאות מבחינת התוצאות המשפטיות לגבי הילדים. ברגע שמצמצמים את החזקה - הקרקע והוודאות נשמטות".

לדברי עורך דין בתחום הגירושים, הרבה לפני ששונתה "חזקת הגיל הרך", ולנוכח המלצות ועדת שניט לבטלה, כבר מרגישים בשטח את "רוחות המלחמה החדשות", שהופכות את הילדים לכלי מיקוח. "העירנות לקיומה של ועדת שניט, ההמלצות של הוועדה ואימוצן בעבר בידי שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, כבר יצרה שינויים דרמטיים בשוק. אבות אומרים מיד לעורך דין 'אני רוצה להילחם על הילדים', כאשר זו למעשה מלחמה לשם מלחמה. זאת אומרת שלמרות שהחזקה לא בוטלה בשטח, כבר מורגש השינוי. כעת אם תבוטל, נראה אינספור התדיינות-סרק בנושא".

"יתרון להורה הדומיננטי"

עורך דין מוביל נוסף בתחום דיני המשפחה מבהיר כי צמצום "חזקת הגיל הרך" לשנתיים "תשנה את תמונת מאבקי הגירושים". זאת, לדבריו, "מסיבה פשוטה שהמחלוקות על המשמורת מתעוררות בין זוגות שרוצים להילחם, ואלה ישתמשו בכל נשק שיתנו להם להחרפת המאבק שלהם. זוגות כאלה מנהלים קרב רוחבי, ולא קרב בנושא הילדים, אלה בכל הנושאים - ממון, מזונות, הכול. ובמקרים האלה יש סיכוי מאוד סביר שהעניין של הילדים יהפוך לעוד כלי נשק מאשר למאבק אמיתי".

עורך הדין מסכים עם פרופ' הלפרין-קדרי לגבי הוודאות המשפטית שהייתה נהוגה בעניין שאלת המשמורת, ומבהיר כי "עד היום זה היה כלי נשק מופחת". ואולם, הוא מוסיף, הוא דווקא תומך בשינוי החוק וביטול "חזקת הגיל הרך", אך לא תוך השארת "ריק משפטי".

לדבריו, "זה ברור לחלוטין שצריך לבטל או לצמצם את 'חזקת הגיל הרך', אבל צריך לקבוע חזקה אחרת שאומרת ש'מה שהיה הוא שיהיה'. זאת אומרת, אם היה הורה יותר דומיננטי - אז צריך לתת לו איזשהו יתרון בשאלת המשמורת".

עוד לדברי אותו מומחה, "הרווח מוועדת שניט הוא יותר גדול מאשר מינוס, בהעברת מסר לציבור. מסר שהמערכת המשפטית היא גם מערכת שמחנכת את הציבור ואומרת שיש אחריות הורית משותפת בין הורים לשני הורים. זה אלמנט חינוכי חשוב. הבעיה היא שחלק גדול מהציבור מפרש את ועדת שניט, כאילו שהסדרי המשמורת ואחריות הורית משותפת היא חלוקה של 50/50, וזו טעות תפיסתית.

"גם ועדת שניט לא התכוונה שהסדרי המשמורת יחולקו חצי-חצי בין ההורים, אלה הכוונה היא שתהיה אחריות הורית משותפת, ששני ההורים יהיו מעורבים. השינוי התפיסתי והשינוי החקיקתי הוא ראוי ונכון. אבל אנשים שהיו מערבים את הילדים ומכניסים את הילדים לתוך המלחמה הזו, בכל מקרה, יכול להיות שאם הצעתה של שרת המשפטים תעבור בחקיקה, תהיה להם יותר עוצמה ויכולת לערב את הילדים במאבק ככלי נשק".

מנגד, לא כולם חושבים שהשינוי המוצע באמת ישנה משהו. לדברי עו"ד בני דון-יחייא, מומחה לדיני אישות, "בשורה התחתונה לא יהיה שינוי בעניין המשמורת, גם אם תתקבל היוזמה לצמצם את 'חזקת הגיל הרך', משום שבתי המשפט פוסקים לפי המלצות פקידי הסעד, ובכמעט 100 אחוז מהמקרים הילדים ימשיכו להיות במשמורת אמם.

"ייתכן כי ביטול 'חזקת הגיל הרך' ירבה תביעות של בעלים לקבלת משמורת, אבל התוצאה לא תשנה. יהיו קצת יותר 'מלחמות יהודים', אבל אני לא צופה הצפה של תביעות של אבות, משום שגם היום אב הרוצה משמורת או רוצה 'לטרטר' או 'להתיש' את אשתו, רשאי לעשות זאת למרות 'חזקת הגיל הרך'. גם היום אפשר להגיש תביעות, ולטעון 'אני אבא טוב יותר וצריך לקבל את המשמורת'".

"היתרון של האמא יישמר"

מנגד, מוסיף דן-יחייא, "יש אבות שבכנות סוברים שהם מתאימים יותר להיות משמורנים, ושינוי החוק יגרום להם להרגיש שלא מדובר במשחק מכור המעניק לאמא מראש יתרון. לכן, בעידן השוויון, טוב שהחוק ישונה. זו פשרה ראויה. העניין של שנתיים, יותר או פחות, לא משמעותי.

"אפשר גם לקבל את המלצות ועדת שניט במלואן ולבטל לגמרי את 'חזקת הגיל הרך', בלי שנשים יצטרכו לחשוש מכך שייקחו להם את הילדים. לא לוקחים - ברוב המקרים הילדים גם ככה יישארו אצל האמא".

עו"ד מתת פלסנר תומכת ביוזמתה של לבני. לדבריה, "מדובר ביוזמה מבורכת המאפשרת הורות משותפת, הוגנת ושוויונית. כמו כן, היוזמה מציבה במרכז הבמה את זכות הילד להורות מלאה ונוכחות של שני הוריו במידה שווה. כמובן שקיים החשש כי אבות, שיהיו משמורנים וייקחו חלק בהסדר משמורת משותפת, יוכלו לנצל לרעה את צמצום 'חזקת הגיל הרך' לטובת השגת הסדרים מיטיבים מבחינה כספית וחומרית.

"כולי תקווה כי לא ייעשה כל שימוש בשינוי המוצע לשם הפחתת מזונות ילדים, תמורת הסדרי משמורת כאלה ואחרים. כמו כן, יש לקוות כי השינוי המוצע לא יפתח צוהר לסחטנות בכל הכרוך בחלוקת הרכוש ובמתן גט בעת הגירושים".

עתידה של "חזקת הגיל הרך": בין לבני לגלאון

הדיון על ביטול "חזקת הגיל הרך" מתנהל זה שנים ארוכות, וסיומו עדיין לא נראה באופק. לפני כ-5 שנים, לאחר שנתיים של דיונים, פירסמה הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים, בראשות פרופ' דן שניט (ועדת שניט), את המלצותיה, לרבות המלצתה המהפכנית לבטל את "חזקת הגיל הרך", שלפיה ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם, אלא אם יוכיח האב שהוא ראוי להיות ההורה המשמורן.

ב-2011, בדוח הסופי חזרו על המלצה זו, והציעו לקבוע נוסחה שתעניק אפשרות שווה לשני ההורים לממש את אחריותם, תוך קביעת קווים מנחים לבחינת שאלת טובת הילד בידי בית המשפט.

ועדה נוספת שעסקה בנושא הייתה ועדה בראשות ד"ר תמר מורג, שפעלה במסגרת הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד ומשפחתו ויישומם בחקיקה, בראשות השופטת בדימוס סביונה רוטלוי.

בספטמבר אשתקד פירסם משרד המשפטים תזכיר חוק שעיקרו ביטול "חזקת הגיל הרך". לפי תזכיר החוק, תחת החזקה יעמוד עיקרון טובת הילד בבסיס הדיון שייערך על משמורת הילדים, ויינתן משקל רב גם למושג האחריות ההורית המשותפת לגידולו.

כעת, לפי הפרסומים, החליטה השרה לבני לאמץ את מרבית המסקנות של ועדת שניט, אך לא לבטל לחלוטין את "חזקת הגיל" הרך אלא לצמצמה, כך שבתי משפט יוכלו לקבוע כי ילדים יהיו ברשות אמם עד לגיל שנתיים, במקום גיל 6.

במקביל להצעת לבני, הניחה יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, על שולחן הכנסת יוזמת חקיקה הקובעת כי "חזקת הגיל הרך" תישאר בתוקף, אך באופן מתון יותר. בסוף השבוע תקפה גלאון את הצעתה של לבני ואמרה כי "ההחלטה של לבני, לקדם גרסה מרוככת של מסקנות ועדת שניט, נותנת את האות למתקפה לא רק על נשים בהליכי גירושים, אלא, לא פחות מכך, פוגעת בטובתם ורווחתם של ילדים שהוריהם מתגרשים. כאלטרנטיבה ליוזמה המוצעת, הגשתי 'הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (הסדרי ראייה נרחבים)', שנכתבה בסיוע מרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן, וחתומות עליה חברות כנסת נוספות. לפי המודל, שאני מציעה, 'חזקת הגיל הרך' תישאר בתוקף, אך באופן מתון יותר. לגברים תינתן האפשרות לבטל אותה במקרים רבים יותר, ותינתן האפשרות לקביעת הסדרי ראייה נרחבים, התלויים בצרכיו ההתפתחותיים של הילד, ובאופי הקשר שלו עם הוריו לפני הפירוד".