פגיעה בחיסיון

התיקון לחוק איסור הלבנת הון פוגע במוחלטות הסודיות בין עו"ד ללקוח

בעקבות תשומת-הלב שהוקדשה ללחימה במבצע "צוק איתן", הוזנחה תשומת-הלב מתיקון חשוב לחוק. מדובר באישורו של התיקון לחוק איסור הלבנת הון, אשר פורסם ברשומות באחרונה, וכונה על-ידי משפטנים כ"רעידת אדמה". אולם התיקון לא זכה לפרסום הראוי כפי שניתן היה לצפות בימים כתיקנם.

התיקון לחוק מחיל את חובתו על עורכי דין ורואי חשבון, וקובע למעשה חובת זיהוי, הכרת הלקוח ורישום פרטיו של לקוח ושל מי שבעבורו ושלטובתו ניתן שירות עסקי. "שירות עסקי", שלגביו מתייחס התיקון הוא כל פעולה עסקית בעלת אופי פיננסי הכוללת, בין היתר, קנייה ומכירה של נדל"ן, ניהול חשבונות של לקוח, הקמה ו/או ניהול של תאגיד, עסק או נאמנות לאחר.

החובות האמורות פוגעות בחיסיון החל בין עורך דין ללקוח - אדם הנזקק לדרוש צדק לעצמו פונה לעורך דינו ומבקש עצה מתוך אמון שסודו שמור, אחרת תתקפח עשיית המשפט, ואולי יחד עימה עשיית הצדק. לפיכך נקבע כי יש לאפשר אמון מלא בעורך הדין, לרבות ערובה מוחלטת לסודיות.

אם כך, התיקון לחוק, הכרוך במילוי טפסים וברישום הפרטים על-ידי עורך הדין, הוא פרצה במוחלטות זו. לכן, היו להצעת התיקון מתנגדים רבים במערכת המשפטית, ובראשם לשכת עורכי הדין אשר נאבקה, ובצדק, בתיקון החל מראשית דרכו - מאבק ראוי שנועד לכישלון.

הסיבה שהביאה את המחוקק להעביר את התיקון לחוק דווקא עכשיו, לא הייתה הדאגה הדחופה למאבק בהון השחור, אלא נבעה מהלחץ של המשטר הבינלאומי המקיים מאבק בהלבנת הון ובמימון טרור, המחייב את ישראל ליישר קו עם סטנדרטים בינלאומיים, ומשאיר לה מרחב שיקול-דעת מצומצם ביותר.

את הסטנדרטים הבינלאומיים בתחום זה קבע הארגון הבינלאומי ה-Financial Action Task Force (FATF) בארה"ב, שהמליץ לכלל מדינות העולם, נוסף למדינות החברות בארגון, וישראל אינה חברה, להטיל על מגזר עורכי הדין ורואי החשבון חובות שונות כדי למנוע שימוש לרעה בשירותיהם.

ה-FATF הוא ארגון בין-ממשלתי שהוקם על-ידי ארגון המדינות המתועשות (ומכאן כוחו), במטרה להיאבק בהלבנת הון באמצעות קביעת סטנדרטים המכונים "המלצות" אשר מחייבים לכל דבר ועניין, כולל מעקב אחר יישומם.

הארגון פרסם שורה ארוכה של המלצות מחייבות, שבהן נקבע בין היתר כי יש לקבוע חובות זיהוי, שמירת מסמכים ודיווח על עסקאות חשודות, על מגזרים שונים, בהם עורכי דין ורואי חשבון, אשר מבצעים שירות עסקי בעבור לקוחותיהם.

בשנת 2008 מצא ארגון Moneyval - ארגון אזורי שישראל מכהנת בו כמשקיפה והמקדם את יישום המלצות ה-FATF - כי החקיקה הישראלית אינה תואמת את הדרישה העוסקת בנותן שירות עסקי, ולפיכך דרש כי החוק יתוקן. בדיקותיו של הארגון בשנים 2009 ו-2011 העלו כי המחוקק הישראלי לא עשה דבר, והוא דרש בתוקף כי מדינת ישראל תיישם את ההמלצה ותתקן את החוק.

בביקורת שנערכה בשנת 2013 נמתחה ביקורת חריפה ונוקבת על כך שהחוק לא תוקן, ואז הדרישה הפכה גם לתנאי - התאמת החקיקה הישראלית להמלצת הארגון עד לסוף השנה, אחרת יוטלו על ישראל סנקציות שונות. למדינת ישראל לא נותרה ברירה אלא לתקן את החוק ולהחיל את חובות הדיווח על עורכי הדין ורואי החשבון.

הנוסח שהתקבל הוא מעין פשרה - תיקון שאינו מחייב דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון ומכפיף עצמו לחיסיון שבפקודת הראיות - פשרה שכנראה לא תספק את דרישות הארגון, אך בכוחה לשחרר מעט מהלחצים שהופעלו על המדינה. זאת עד לסיבוב הבא שבו היא תידרש שוב לחוקק בעל-כורחה.

■ הכותב, ממשרד עורכי הדין אגמון, רוזנברג הכהן, הוא דוקטורנט בתחום המשפט המינהלי הגלובלי באוניברסיטת ניו סאות' וולס, סידני, אוסטרליה.