מותר לצלם בסתר?

ידוע כי שליחת חוקר פרטי בכדי להסריט את בן הזוג לצרכים משפטיים מהווה עבירה על חוק הגנת הפרטיות, אך מה אם ההסרטה הנסתרת נעשתה בביתך שלך?

בחודש ספטמבר הגישה אישה תלונה למשטרה כנגד בעלה, ובנוסף ביקשה מבית המשפט צו הגנה, בטענה שהפעיל נגדה אלימות פיזית וכן איים לפגוע בה. הבעל, עורך דין במקצועו, נעצר והורחק מביתו, אך הוא שוחרר לאחר מספר ימים, משעלה בידו להציג הוכחות שלא התרחש כל אירוע אלימות. ההוכחות שסיפק הבעל הן סרטים בהם צולמו הבעל ואשתו בביתם, תודות למצלמות נסתרות בהן רישת הבעל את הבית שנתיים קודם לכן.

בית המשפט לענייני משפחה ביטל את צו ההגנה שניתן נגד הבעל ופסק כי תלונת האישה נגדו הייתה שקרית, כחלק מצעדים טקטיים שמטרתם לזכות ביתרון במאבק הרכוש על הבית במסגרת גירושיהם.

האישה "נענשה" על שקריה באמצעות חיובה לשלם לבעל הוצאות משפט בגובה 10,000 שקל, אך מתברר כי סכום זה לא הספיק בכדי להעביר את המסר הנכון. לא זאת בלבד שהאישה לא חשה כל חרטה או בושה על חשיפת עלילת-השווא שהעלילה על הבעל, אלא שמיד לאחר מכן היא אף הגישה נגדו תביעת נזיקין, בטענה כי התקנת המצלמות הנסתרות בבית פגעו בזכותה לפרטיות.

על-פי הפסיקה הרחבה בנושא זה, הסרטת אדם ללא ידיעתו אכן מהווה פגיעה בפרטיותו, ואין זה משנה היכן בוצעה ההסרטה. הזכות לפרטיות קשורה לאדם ולא למקום, ולכן הסרטת אדם בתנוחות אינטימיות, למשל, תיחשב כפגיעה בפרטיות, גם אם הוא עשה זאת בשיחים בגינה הציבורית, וגם אם עשה זאת בביתו שלו - ובלבד שמדובר במקום שבו הייתה לו ציפייה לגיטימית שלא יוסרט.

מסיבה זו, עצם העובדה שהאישה הוסרטה ללא הסכמתה - גם אם ההסרטה נעשתה בסלון הבית הנמצא בבעלותו של הבעל - מהווה כשלעצמה פגיעה בפרטיות.

אמנם בני הזוג היו חלוקים בשאלה אם האישה ידעה על קיומן של המצלמות, שכן הבעל טען כי האישה הייתה מודעת למצלמות ואף חיבלה בהן פעמיים, אך בין אם האישה לא ידעה על המצלמות, ובין אם ידעה אך התנגדה להצבתן עד כדי חבלה בהן - כך או כך, ברור כי הסכמה מצד האישה לא ניתנה, ולכן הפגיעה בפרטיותה נותרת בעינה.

למרות דברים אלה, בית המשפט פסק לטובת הבעל, בקובעו כי הבעל זכאי ליהנות מאחת ההגנות הקבועות בחוק, על-פיה הפגיעה בפרטיות מוצדקת, כאשר הפוגע פעל בתום-לב לשם הגנה על עניין אישי כשר.

מאחר שהבעל חשש בצדק שהאישה תטפול עליו האשמות-שווא, כפי שאכן קרה - הייתה לו, מבחינת בית המשפט, הצדקה טובה להתקנת מצלמות גם ללא ידיעתה או הסכמתה של האישה.

אין ספק כי התוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט, במסגרתה האישה לא קיבלה פיצוי, היא צודקת. יתרה מכך, ההמלצה במקרה כאלה אכן תהיה לצלם - שכן הסיכון הכרוך בהרשעה על אלימות שלא הייתה גובר על הכול.

עם זאת פסיקה כזאת פותחת פתח רחב מאד לפגיעה בפרטיות. כל גבר במשבר גירושים יכול לטעון כי הוא חשש שהאישה תעליל עליו עלילות-שווא, והעובדה שבמקרה הספציפי הוא גם צדק, היא ממילא חוכמה בדיעבד.

לפי גישתו של בית המשפט, אין לבעל מה להפסיד בהתקנת המצלמות, שכן אם האישה לא תעליל עליו, ממילא הוא לא יעשה שימוש בצילומים, ואז האישה לא תדע שהוסרטה; ואם הוא ייאלץ לעשות בהם שימוש לאחר הגשת תלונת-שווא, בית המשפט יכשיר את ההסרטה רטרואקטיבית, מאחר שהייתה מוצדקת.

מאחר שהמסר שבית המשפט רצה להעביר אינו ההמלצה להסריט בסתר את כל מה שקורה בבית, לא היה מקום לזכות את הבעל מפגיעה בפרטיות, שבפועל כן נעשתה.

הדרך הנכונה יותר הייתה לקבוע כי הבעל אכן פגע בפרטיותה של האישה כשהסריט אותה במשך שנתיים ללא הסכמתה או ידיעתה, אך לאור התנהלותה חסרת תום-הלב, הנזק בר-הפיצוי עומד על שקל אחד בלבד.

חיובה של האישה בהוצאות משפט גבוהות גם עבור הליך זה היה מביא לאותה תוצאה מעשית, שבה בסופו של יום האישה משלמת כספים לבעל ולא להפך, בדרך משפטית שונה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il