כך מעלימים ומבריחים נכסים מהנושים במסגרת הליך פירוק

המנהל המיוחד של "מטבחי טופז" בפירוק, עו"ד גיא גיסין, טוען כי "בעלי החברה דניאל חורי הבריח נכסים מהקבוצה תוך הגשת תצהירי שקר וביצוע עסקאות אפלות"

דניאל חורי / צילום: איל יצהר
דניאל חורי / צילום: איל יצהר

כיצד מעלימים/מבריחים נכסים מהנושים במסגרת הליך פירוק? מבצעים עסקה פיקטיבית למראית-עין, במסגרתה מוכרים בזול נכסים יקרים לחברות שיש לבעלי השליטה בחברה המתפרקת קשר איתם. הונאה מהסוג הזה נחשפה לכאורה בימים אלה במסגרת הליך הפירוק של המותגים "מטבחי טופז" ו"ספייס רהיטים", יצרנית המטבחים של טופז, שקרסו כלכלית לפני כ-3 שנים.

כך טוען עו"ד גיא גיסין, המנהל המיוחד של חברת "טופז אומנות המטבח" (בפירוק) ו"ספייס תעשיות רהיטים" (בפירוק), בתביעה שהגיש אתמול (א') לבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתה הוא מבקש לחייב את בעל החברות לשעבר, דניאל חורי, בתשלום כ-4 מיליון שקל לקופת הפירוק, לאחר שלטענתו הבריחו כספים מהחברה.

הפרשה חושפת לכאורה תרבות עסקית עבריינית הכוללת הגשת תצהירי שקר, הברחות נכסים ועסקאות אפלות תוך הטעיית בית המשפט ובעלי תפקיד.

התביעה מתמקדת בעסקה "פיקטיבית ולמראית-עין", כלשונו של עו"ד גיסין, שהציגו לבית המשפט שורה של בעלי תפקידים בחברות "טופז", "ספייס" ובחברות נוספות. במסגרת אותה עסקה פיקטיבית לכאורה, רכשה חברה בשם "בלורן ריין" - הקשורה לחברת "אינבוקס" - ציוד השייך לכאורה לחברת "פורמיליין" שבבעלות חתנו של חורי. זאת, בתמורה לסך של 600 אלף שקל בלבד, כאשר בדיעבד התברר כי שווי העסקה עמד על 3.8 מיליון שקל.

התרמית לכאורה התגלתה במסגרת תצהירים שהוגשו לבית המשפט, במסגרתם מודים הצדדים לעסקה הפיקטיבית כי הצהירו הצהרות-שווא בנוגע לשווי העסקה שנערכה. 

קיראו עוד ב"גלובס"


מטבחי טופז / צילום: תמר מצפי
 מטבחי טופז / צילום: תמר מצפי

בתביעה "מככב" בתפקיד הראשי דניאל חורי, בעל השליטה לשעבר בחברות "ספייס" ו"טופז", ועל-פי הנטען מי שהיה "הרוח החיה מאחורי הברחת הפעילות והמוניטין של 'ספייס'". במארס 2015 ניתן נגד חורי צו כינוס נכסים, ובינואר השנה הוא הוכרז כפושט רגל, ומונה מנהל מיוחד על נכסיו - עו"ד מוטי בן-ארצי.

לצד חורי מככבים בתביעה שני חתניו - אבי בניון, הנשוי לבתו רוני ומשמש כמנהל והבעלים של חברת "פורמיליין" הקשורה לעסקה המדוברת; ויגאל בן-חמו, הנשוי לבתו עינת, והוא המנהל והבעלים של חברת "היי סיין" שהייתה בעבר בעלות חורי.

נתבע נוסף הנו עופר עמיר, דירקטור ב"בלורן ריין", אשר למיטב ידיעת המנהל המיוחד הוא הבעלים ומנהל בחברת "בלורן ריין" הקשורה לחברת "אינבוקס". עמיר, נטען, "נטל חלק מרכזי ופעיל במצגי-השווא שהוצגו בקשר לעסקה", וזאת "במטרה להבריח את נכסיי 'ספייס' לחברות בבעלותו, מבלי ששילם תמורתם דבר".

גם חברת "היי סיין", העוסקת בייצור שלטי חוצות לבתי עסק מובילים במשק, ומפעליה ממוקמים בסמוך למפעלי ספייס ופורמיליין בראש-פינה, נתבעת בתביעה, כאשר נטען כי "הייתה במשך שנים חלק מהותי מהפעילות שנוהלה על-ידי חורי, והקבוצה בשליטתו, אלא שב-2012, בהמשך להשקעות שהשקיעה 'היי סיין' (בהנחיית חורי) באופרציה של 'ספייס' ו'טופז', התיימרו הצדדים להעביר את השליטה ב'היי סיין' לידי יגאל בן-חמו".

נתבע נוסף הנו מישל אביטל, נושא משרה לשעבר ב"ספייס" ואיש המקצוע בתחום ייצור המטבחים בקבוצת "פורמיליין". בתביעה נטען לגביו, כי הוא לקח חלק פעיל ומרכזי בהסתרת העסקה האמיתית מבית המשפט, מהמנהל המיוחד ומנושי החברות.

המותג "מטבחי טופז" נרכש ב-2010 בידי חברת "היי סיין" שהייתה בבעלות חורי, ושינתה את שמה ל"טופז אומנות המטבח". לחברה היה מפעל בראש-פינה, והיא הפעילה 5 סניפים, בראשון-לציון, בבני-ברק, באשדוד, בחיפה וחנות מפעל בראש-פינה.

הרקע לעסקה "החשודה" הוא קריסתן של "טופז" ו"ספייס" בשלהי 2013-ראשית 2014. נגד החברות הוגשו בקשות לפירוק לבית המשפט המחוזי בנצרת, ולאחר שהיה ברור כי אינן יכולות לעמוד בהתחייבויותיהן, הוצא להן צו פירוק; ועו"ד גיסין מונה כמנהלן המיוחד.

במסגרת הליך פירוק החברות הוגשו למנהל המיוחד תביעות חוב רבות בסך כולל של כ-26.8 מיליון שקל נגד "טופז"; ובסך של כ-18.5 מיליון שקל נגד "ספייס".

כחלק מחקירות שבוצעו על-ידי המנהל המיוחד לבדיקת נסיבות קריסת החברות "טופז ו"ספייס", עלה החשד כי בעל השליטה בהן, דניאל חורי, ובני משפחתו - ובכללם חתניו, בניון ובן-חמו (בין היתר, באמצעות החברות בבעלותם, 'פורמיליין' ו'היי סיין'), ביצעו פעולות העולות כדי הברחת נכסי החברות שבפירוק.

גרסאות סותרות

לבקשת עו"ד גיסין, בית המשפט הטיל צו מניעה זמני, האוסר על "היי סיין" ו"פורמיליין" שבבעלות חתניו של חורי לבצע כל שינוי או העברה של נכסים, לרבות במכונות ציוד הנדסי ובנכסים אחרים המצויים ברשותן. זאת, למעט מכירה שוטפת של מלאי ופעילות במהלך העסקים הרגיל ולצורך קיום פעילות שוטפת. עוד נאסר על "היי סיין" ו"פורמיליין" לבצע חלוקת דיבידנדים ותשלומים נוספים כלשהם לבני משפחתו של בעל השליטה או לגופים הקשורים עימם, למעט תשלום בגין שכר עבודה.

אולם, בעקבות התגובה שהגישו בניון ו"פורמיליין" לבקשה למתן הצו, התברר למנהל המיוחד כי זמן קצר לאחר מתן צו הפירוק הזמני, התקשרה "פורמיליין" עם חברה בשם "אינבוקס" בהסכם לרכישת הציוד והמלאי של "פורמיליין", וצו איסור העברת הנכסים הורחב גם לנכסים שנמכרו.

כעת טוען המנהל המיוחד כי בדיעבד הסתבר כי המידע שהציגו הצדדים לעסקת פורמיליין-אינבוקס, היה מידע חלקי בלבד. "עסקת פורמיליין-אינבוקס נרקחה כמסווה לעסקה האמיתית שתאפשר את הברחת הפעילות והמוניטין בתחום ייצור דלתות וחזיתות למטבחים השייכים ל'ספייס', באמצעות 'פורמיליין', לידי 'בלורן' ו/או 'אינבוקס'", נכתב בתביעה.

לטענת עו"ד גיסין, במסגרת מסמכים שהגישו הצדדים לבית המשפט בהליך הפירוק, התברר כי לפני הליכי חדלות הפירעון של "טופז" ושל "ספייס" התנהלו מגעים בין חורי לבין "בלורן" או "אינבוקס", באמצעות הבעלים של "בלורן", עופר עמיר, לרכישת פעילותה "פרומיליין".

לפי הנטען, באותו שלב סירבו "בלורן" או "אינבוקס" להשקיע בהון של "פורמיליין", ורק לאחר מתן צו הפירוק הזמני - בהמשך לפנייתו של אביטל רכשה "אינבוקס", לכאורה, רק את הציוד והמלאי של "פורמיליין" בתמורה ל-600 אלף שקל.

המנהל המיוחד לא השתכנע ממבנה העסקה שהוצג, וזימן את חורי, בניון ובן-חמו לחקירה. לטענתו, בחקירותיהם חזרו על הגרסאות שנמסרו לבית המשפט, אך "בגרסאות אלה נמצאו מספר סתירות".

בהמשך, נטען בתביעה, המשיכו "נורות אזהרה רבות" להבהב סביב העסקה, ובעקבות החקירות שקיים, טוען עו"ד גיסין כי הסתבר בדיעבד כי חורי, בניון ובן-חמו "שיקרו באופן שאינו משתמע לשני פנים" באשר לסכום העסקה. "לאחרונה", נכתב בתביעה, "נודע למנהל המיוחד כי הנתבעים עשו יד אחת נגדו, ובמטרה להונות את בית המשפט זה ואת נושי החברות, הסתירו את העסקה האמיתית ביניהם".

לטענת עו"ד גיסין, בתצהיר שהגיש חורי בעצמו, במסגרת הליך משפטי אחר שנוהל בין חברת "בלורן יבוא" לחברת "היי סיין" בבית המשפט המחוזי בלוד, נכתב כי חברת "בלורן" ומנהליה, עופר עמיר וחיים קורצמן, רכשו ציוד, פעילות, מלאי ומוניטין (מ"פורמליין") ש"שווים מיליוני שקלים, תוך שהם מציגים לבית המשפט מצג-שווא, לפיו מדובר בעסקה לרכישת מכונות בתמורה לסכום נמוך בהרבה".

עוד הצהיר חורי כי "עסקה זו נעשתה תוך הסתרת פרטים מהותיים מבית המשפט, ותוך הסתרת השווי האמיתי של הפעילות מנושי החברות 'טופז' ו'ספייס' והמפרק שלהן".

תרבות עבריינית

המנהל המיוחד מציין כי "הדברים מדברים בעד עצמם, והם חמורים ביותר (שלא לומר בעלי גוון פלילי). חורי מודה בפה מלא, וחוזר על דבריו אלו גם בפני בית המשפט המחוזי בלוד, כי גרסתו שנמסרה למחוזי נצרת ולמנהל המיוחד ב-2014 הייתה גרסה שקרית, שנועדה לאפשר את הברחת הפעילות והמוניטין השייכים ל'ספייס', וששוויים הוערך בזמן אמת על-ידי הצדדים ב-3.8 מיליון שקל".

באותו הליך בלוד, נטען, הוגש תצהיר דומה מטעמו של בן-חמו, שלקח על-פי הנטען חלק פעיל בהצגת מצגי-השווא בפני בית המשפט כבעלים של "היי סיין". לפי התביעה, מישל אביטל, ששימש מנהל של "ספייס" ומאוחר יותר גם של "פורמיליין" ו"אינבוקס", הצהיר אף הוא בהליך במחוזי בלוד כי "במסגרת עסקת פרומיליין, 'בלורן' ו'אינבוקס' קיבלו לידיהם נכס בשווי מיליוני שקלים, תוך שהם מציגים למחוזי מצג מטעה, לפיו מדובר בעסקה לרכישת מכונות בתמורה לסכום נמוך בהרבה. במסגרת עסקת 'פורמיליין' פעלה 'בלורן' להברחת הרכוש של 'ספייס' ו'טופז'".

עו"ד גיסין כותב בתביעתו כי "אף לא אחד מהנתבעים פעל בדרך זו של מרמה 'בעיניים עצומות' או ב'חוסר תשומת-לב'", ומוסיף כי "הן בפני בית המשפט של פירוק והן בפני בית המשפט המחוזי בלוד היו כל הנתבעים מיוצגים על-ידי עורכי דין מיומנים, בכירים ומנוסים, ובכל זאת - העובדות המתגלות מתצהיריהם וחקירותיהם מעידות על התנהגות ותרבות עסקית עבריינית של ממש".

עוד נכתב בתביעתו של המנהל המיוחד כי "הנתבעים כולם, יחד ולחוד, קשרו קשר במטרה להסתיר מבית המשפט, מהמנהל המיוחד ומנושי החברות את קיומה של העסקה המירמתית שרקמו, ואשר מטרתה הברורה הייתה הברחת נכסים מחברות חדלות פירעון, הונאת נושי החברות, הונאת המנהל המיוחד ומעל הכול - הונאת בית המשפט של חדלות פירעון, תוך מתן עדויות ותצהירי שקר בפניו.

"מדובר בתרבות עסקית עבריינית הכוללת תצהירי שקר, הברחות נכסים ועסקאות אפלות, תוך הטעיית בית המשפט ובעלי תפקיד (המנהל המיוחד שמונה מטעם בית המשפט - א' ל"ו). תרבות עבריינית מעין זו מתנהלת בדרך-כלל במסתרים וקיים קושי רב לחשוף את התרחשותה".

לטענת עו"ד גיסין, המקרה הייחודי המתואר בתביעה, בו נחשפת לאור השמש התנהלות עבריינית שכזו, מהווה הזדמנות חריגה וחשובה לבית המשפט לומר את דברו ולהוקיע התנהלויות עברייניות ומירמתיות שכאלה. "להוקעה שכזו ישנה חשיבות רבה מבחינת כל העוסקים בהליכי חדלות פירעון בישראל, אשר אף חורגת מגדרי המקרה החמור הנוכחי", נטען בתביעה.