ביהמ"ש העליון הפחית את עונשי המאסר בפרשת קרטל הלחם

יהודה שניידמן, מנכ"ל מאפיית ברמן, וישעיהו דוידוביץ', מנכ"ל מאפיית דוידוביץ', הורשעו בעריכת הסדר כובל ונידונו לשנת מאסר ולקנסות כבדים ■ ביהמ"ש העליון דחה את ערעור רשות ההגבלים - והפחית את עונש המאסר ל-3 חודשים

יהודה שניידמן וישעיהו  דוידוביץ' / צילום: פלאש 90
יהודה שניידמן וישעיהו דוידוביץ' / צילום: פלאש 90

בינואר אשתקד הטיל בית המשפט המחוזי בירושלים את העונש החמור ביותר שהוטל עד כה בתחום ההגבלים העסקיים בשל פגיעה בתחרות, על ראשי המאפיות הגדולות בישראל - שנת מאסר בפועל על יהודה שניידמן, לשעבר מנכ"ל מאפיית ברמן, ותקופת מאסר זהה על ישעיהו (שייקה) דוידוביץ', מנכ"ל מאפיית דוידוביץ', בגין הרשעתם בעריכת הסדר כובל בנסיבות מחמירות בפרשת "קרטל הלחם".

קיראו עוד ב"גלובס"


אולם, רשות ההגבלים העסקיים לא הסתפקה במסר החד ששיגר בית המשפט המחוזי עם הטלת העונש התקדימי, והגישה ערעור על העונשים שהוטלו, במסגרתו ביקשה להטיל עונשי מאסר חמורים יותר - של שנתיים וחצי עד 4.5 שנות מאסר בפועל - על שניידמן ודוידוביץ'.

הבוקר (ב'), צינן בית המשפט העליון את ההתלהבות של רשות ההגבלים, הקל משמעותית בעונשיהם של המורשעים והבהיר כי "על ההחמרה בענישה על עבירות כלכליות להיעשות בהדרגתיות".

השופט יורם דנציגר, בהסכמת השופטים אורי שהם וענת ברון, קבע כי העונש שהוטל על שניידרמן ודוידוביץ' - שנת מאסר בפועל - הוא חמור באופן משמעותי בהשוואה לעונשים אחרים שהוטלו בעבר בעבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים, וקבע כי עונש המאסר בפועל בעניינם יועמד על 6 חודשים, מתוכם 3 חודשים לריצוי מאחורי סורג ובריח ו-3 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות.

"העיקרון של החמרה הדרגתית בענישה בעבירות כלכליות איננה מאפשרת 'קפיצת מדרגה', במסגרתה יוטל עונש חמור בהרבה מהעונשים שהוטלו בעבר בעבירות לפי חוק זה", נקבע בפסק הדין.

הסדר כובל בנסיבות מחמירות

פרשת "קרטל הלחם" נחשבת לאחת הפרשות החמורות שחשפה רשות ההגבלים. ההסדר הכובל בפרשה כלל הסכמה בין המאפיות על הימנעות מתחרות על-ידי חלוקת הלקוחות ביניהן וכן על תיאום מחירים על-מנת להעלות את מחיר הלחם האחיד והחלות לצרכן.

באוגוסט 2012 הגישה הרשות לבית המשפט כתב אישום נגד 19 נאשמים, בהם המאפיות הגדולות בישראל - קבוצת אנג'ל, קבוצת ברמן וקבוצת דוידוביץ' - וכן נגד מנהליהן ונושאי משרה בכירים בהן: ירון אנג'ל, מנכ"ל מאפיית אנג'ל; יהודה שניידמן, לשעבר מנכ"ל מאפיית ברמן; יוחנן אהרונסון, מנכ"ל מאפיית מרחבית ויו"ר מאפיית דגנית עין-בר; ושייקה דוידוביץ', מנכ"ל מאפיות דוידוביץ'. זאת, בטענה כי תיאמו מחירים במטרה להעלות את מחירי הלחם האחיד והחלות לצרכן.

לנאשמים יוחסו עבירות של עריכת הסדר כובל והיותם צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות. הנסיבות המחמירות שיוחסו לנאשמים, על-פי כתב האישום, הן: "חלקן ומעמדן של המאפיות בייצור מוצרי הלחם שבפיקוח בארץ; ריבוי קורבנות העבירה הפוטנציאליים והנזק מההסדר; תחכומו של ההסדר והשימוש במספר טכניקות קרטליסטיות העוברות על איסורי הליבה של חוק ההגבלים העסקיים; והפסקת פעילותו של ההסדר רק משנודע לנאשמים על פתיחת החקירה הפלילית".

עם פתיחת המשפט, בינואר 2014, הפתיעו הנאשמים המרכזיים בפרשה - שניידמן ודוידוביץ' - את רשות ההגבלים, כשהודו בעריכת הסדר כובל. עם זאת, הם הבהירו כי הם אינם מודים בכך שמדובר בהסדר שנערך בנסיבות מחמירות, כפי שטענה הרשות.

ביולי אשתקד הרשיע שופט המחוזי בירושלים, עודד שחם, את הנאשמים בעריכת הסדר כובל בנסיבות מחמירות, ובהמשך גזר את דינם לשנת מאסר. בנוסף, הושתו על שניידמן ודוידוביץ' קנסות בגובה 200 אלף שקל ו-300 אלף שקל, בהתאמה.

על המאפיות, שהורשעו אף הן בעבירות הגבלים בפרשה, הוטלו קנסות לפי הפירוט הבא: על מאפיית ברמן - קנס בגובה 1.4 מיליון שקל; על מאפיית דוידוביץ' - 700 אלף שקל; ועל מאפיית אלומות - 400 אלף שקל.

על מרק קינן, מנהל השיווק של מאפיית דוידוביץ', נגזרו 6 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 100 אלף שקל.

הדיון בעניינם של הנאשמים הנוספים בתיק - ירון אנג'ל, מנכ"ל מאפיית אנג'ל; ויוחנן אהרונסון, מנכ"ל מאפיית מרחבית ויו"ר מאפיית דגנית עין-בר - נמשך, וטרם ניתנה הכרעת דין בעניינם.

גזר הדין החמור שניתן בפרשה העלה את רף הענישה בתחום ההגבלים מדרגה; אולם, כאמור, רשות ההגבלים העסקיים לא הסתפקה בעונש שהטיל בית המשפט המחוזי והגישה ערעור - באמצעותת בא-כוחה, עו"ד אסף מוזס - לבית המשפט העליון, שבמסגרתו ביקשה להחמיר בעונשים של שני המנכ"לים לשעבר של המאפיות ולהטיל עליהם עונשי מאסר ממושכים יותר וקנסות כבדים יותר.

במקביל ומנגד הגישו המנכ"לים המורשעים - שניידרמן ודוידוביץ' - ערעורים הן על חומרת העונש שהוטל עליהם והן על קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים,כי ההסדר הכובל שהם הודו בביצועו, נעשה "בנסיבות מחמירות".

בערעור שהגיש לעליון - באמצעות עורכי הדין ירון קוסטליץ ואיילת כהן - טען שניידמן כי בית המשפט המחוזי בירושלים העלה "על גבו" את רף הענישה בעבירות הגבלים עסקיים, באופן לא הדרגתי. זאת, על אף שבית המשפט המחוזי קיבל את טענתו כי אין תקדים לכך שעל מנכ"ל שכיר הוטל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח בעבירות של הגבלים עסקיים.

גם דוידוביץ' טען בערעורו - באמצעות עו"ד איריס ניב-סבאג ממשרד שינמן-נגב-ניב - כי יש להקל בעונשו. בין היתר הוא טען כי בית המשפט המחוזי טעה כשלא העניק משקל מספק להודאתו בביצוע הסדר כובל (אך לא בנסיבות מחמירות).

החמרה הדרגתית

בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את ערעוריהם של שניידרמן ודוידוביץ'. השופטים דחו את הערעורים על הרשעתם בעבירת הסדר כובל שבוצעה "בנסיבות מחמירות"; אך מנגד קיבלו את הערעור על גזר הדין והקלו במידה משמעותית את עונש המאסר בפועל שהושת עליהם - משנת מאסר בפועל ל-3 חודשי מאסר בפועל ו-3 חודשי עבודות שירות. הקנסות נותרו ללא שינוי.

העליון ציין כי לאור החומרה היתרה הנודעת לעבירות כלכליות, מדיניותו של בית המשפט בשנים האחרונות היא החמרה בענישה על עבירות אלה בכלל, ועל עבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים בפרט. אולם, בית המשפט העליון הבהיר כי על ההחמרה בענישה על עבירות כלכליות להיעשות בהדרגתיות.

"להטלת עונש מאסר בפועל של שנה אין אח ורע. מדובר אם כן ב'קפיצת מדרגה' שיש בה משום פגיעה בעיקרון ההחמרה ההדרגתית בענישה ובעיקרון אחידות הענישה", נקבע.

העליון: "גם נזק אבסולוטי 'קטן' לכאורה מההסדר כובל עשוי לפגוע פגיעה של ממש ברווחה הכלכלית"

"המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם הפגיעה בתחרות היא חמורה במיוחד. כל מטרתה של הוראת סעיף 47א לחוק ההגבלים העסקיים היא ליתן ביטוי לאותם הסדרים כובלים - דוגמת ההסדרר הכובל בענייננו - הטומנים בחובם פגיעה משמעותית בתחרות", כך קבע השופט יורם דנציגר, בהסכמתת השופטים אורי שהם וענת ברון, בעת דחיית ערעוריהם של מורשעי קרטל הלחם, יהודה שניידמן, לשעברר מנכ"ל מאפיית ברמן, וישעיהו (שייקה) דוידוביץ', מנכ"ל מאפיית דוידוביץ', על הרשעתם בהסדר כובל שבוצע "בנסיבות מחמירות".

שנדיירמן ודוידוביץ' הורשעו בעריכת הסדר כובל - עבירה לפי סעיף 47(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים (עבירת "הבסיס") - ב"נסיבות מחמירות" לפי סעיף 47א לחוק. נסיבות מחמירות אלה כוללות, בין היתר, את הנזק שנגרם לשוק כתוצאה מההסדר.

השופט דנציגר ציין בפסק הדין כי כאשר בית המשפט בוחן אם הנזק - בפועל או בכוח - שנגרם מההסדר הכובל עולה כדי "פגיעה משמעותית בתחרות", כהוראת סעיף 47א לחוק, אין לטעות ולחשוב כי הקריטריון המרכזי והמכריע לעניין זה הוא סכום הכסף האבסולוטי שהרוויחו (או עשויים היו להרוויח) הצדדים להסדר הכובל.

"גם נזק אבסולוטי 'קטן' לכאורה מההסדר כובל עשוי לפגוע פגיעה של ממש ברווחה הכלכלית, שכן ההסדר הכובל מוביל בפועל לעליית מחירים ולפגיעה בתמריצים להתייעלות ולחדשנות", קבע.

פגיעה משמעותית בתחרות

בית המשפט דחה את טענת שניידרמן ודוידוביץ' כי ההשפעה של ההסדר הכובל על מחירי הלחם הייתה זניחה (פגיעה העומדת על פחות משקל אחד לחודש), תוך שהוא מציין כי לא זו השאלה המכרעת, ועיקר הדגש צריך להיות על שיעור עליית המחירים ולא על הסכום האבסולוטי של העלייה.

בהקשר זה צוינה קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה העלאת המחירים לצרכן שנגרמה בעקבות ההסדר הכובל הייתה גדולה בהרבה מטענת המנכ"לים המורשעים.

כך, למשל, בהרבה מנקודות המכירה בוטל מבצע שהתקיים באותה עת של שני לחמים ב-10 שקלים. במסגרת אותו מבצע נמכרו שני לחמים מסוג לחם אחיד פרוס ב-10 שקלים - לחם אחד ב-5 שקלים.

"מדובר אם כן בעליית מחירים בשיעור של כ-50% לכיכר", צוין בפסק הדין. עוד צוין כי בנקודות מכירה אחרות עלו המחירים, כך שנמכרו 3 לחמים ב-12 שקל (לחם אחד ב-4 שקלים) - עליית מחירים בשיעור של כ-30%.

"עינינו הרואות כי מדובר בעליית מחירים משמעותית ביותר שאינה מותירה ספק של ממש כי ההסכמה הראשונה הובילה לפגיעה משמעותית בתחרות בשוק הרלוונטי", קבע העליון.

באשר למידת הפגיעה בצרכנים, נקבע כי בצדק קבע המחוזי כי האוכלוסייה שנפגעה מההסכמות בהסדר הכובל בעניין מחיר הלחם משתייכת בעיקר לשכבות החלשות והעניות של החברה, ששיעור ההוצאה שלהן על מזון מסך הוצאות משק-הבית - ובכלל זה לחם מפוקח שהינו מוצר בסיסי וחיוני - גבוה יחסית.

"יש לזכור כי יש להכפיל את העלות הכספית לנפש במספר הנפשות למשפחה, כאשר קהל היעד שנפגע מהעלאת המחירים הוא משפחות שרבות מהן ברוכות ילדים", צוין. 

עו"ד איריס ניב-סבאג, שייצגה את שייקה דוידוביץ' ומאפיית דוידוביץ', מסרה בתגובה: "החלטת בית המשפט העליון מחזירה את התיק לפרופורציות הנכונות שלו. בית המשפט העליון אישר בכך כי הדרך בה בחרנו להתנהל בתיק היא הדרך הנכונה. הנסיבות הקונקרטיות המיוחדות של מאפיית דוידוביץ', ההתנהלות שלה בפרשה ועיקרון ההדרגתיות בענישה הצדיקו את ההקלה הניכרת בעונש".