היחס המועדף של הבנקים לטייקונים לא יכול להימשך

לפני כשנה, כשתשומת-הלב התקשורתית והציבורית הופנתה לקורונה ולמשבר הכלכלי שבעקבותיה, אישר בית המשפט המחוזי את הסדרי הגישור של בני משפחתו של הטייקון פושט הרגל אליעזר פישמן ושל אשת אמונו, רונית אבן, עם נושיו של פישמן - הבנקים ורשות המסים.

פישמן הוכרז כפושט רגל בשנת 2017, ובעשורים שקדמו לכך נטען כי הוא העביר נכסים וכספים רבים לידי בני משפחתו. הסדר הגישור שנערך עימם לא דורש מהם להעביר את הנכסים הללו, ששוויים נאמד בכ-250 מיליון שקל, לקופת פשיטת הרגל, מה שמאפשר להם לקיים אורח חיים שרובנו יכולים רק לחלום עליו.

ואם זה לא מספיק, הסדרי הגישור נותנים לבני המשפחה ולרונית אבן "מתנה" נוספת - פטור מלא ומוחלט מתביעות שתוגשנה נגדם בעתיד. דוגמה לבעייתיות של פטור כזה ניתנה אך לפני מספר חודשים, אז ניתן פסק דין על-ידי בית המשפט הגבוה של לונדון, שקבע כי מקורבים לפישמן הקימו מבנה החזקות זר במטרה להבריח עבורו נכסים.

עוד נקבע בפסק הדין כי בתו של פישמן, ענת מניפז, תיארכה הסכמי הלוואות ("Back-Dating") כדי למנוע מכונסי הנכסים שניהלו את מבנה ההחזקות לדרוש את פירעונן, ואף העידה עדות שקר כשנשאלה בנושא.

הממצאים הללו מעלים חשש כבד שאליעזר פישמן וסביבתו הקרובה, ששלטו לאורך השנים במאות חברות בארץ ובחו"ל, במבני החזקות פירמידליים מסובכים, פעלו בדרכים מפוקפקות גם בהזדמנויות אחרות. אלא שגם אם בעתיד יתגלו מקרים כאלה, הפטור הגורף שניתן לבני המשפחה ולרונית אבן במסגרת ההסדרים יחסום את האפשרות לתבוע אותם. זו סיבה מספיק טובה לבטל את הפטור המלא והמוחלט שניתן להם.

הנאמן על נכסי פישמן, עו"ד יוסף בנקל, ערער לבית המשפט העליון על הסדרי הגישור הללו. מי שאמורה לייצג את האינטרס הציבורי בהליך הזה היא הממונה על הליכי פירעון. בדיון בבית המשפט המחוזי היא לא התנגדה להסדרים, בטענה כי יש הסכמה גורפת של הנושים, קרי, הבנקים, שלהם פישמן היה חייב כסף, ושמדובר ב"נושים מקצועיים" שיודעים לדאוג לעצמם.

אלא שלגישתנו הסכמת הבנקים אינה מספיקה - לא רק שהם כבר סיווגו את החוב של פישמן כ"אבוד" (מיותר לציין כי הדבר לא בא על חשבון המשכורות של מקבלי ההחלטות בבנקים), אלא שיש להם אינטרס להניח מאחוריהם את הפרשה המביכה הזו, שהרי הם אלה שהלוו לפישמן מיליארדים ללא בקרה הולמת. או כמו שאמר חבר דירקטוריון בבנק אגוד: "ייתכן שאילו לא היה מדובר במר פישמן, לא היינו מגיעים למצב כזה" (כך נחשף בעקבות בקשה שהגיש "גלובס" לפרסם פרטים מהדיונים וההחלטות של בנק אגוד בנוגע למתן האשראי לפישמן).

מי שמשלם את מחירה של פשיטת הרגל הגדולה בתולדות מדינת ישראל הוא הציבור הרחב - פעם ראשונה בתור לקוחות הבנקים, שהעמלות והריביות שהם משלמים נגזרים בין היתר מההפסדים שהבנקים סופגים כאשר הם מסכימים ל"תספורות" בהיקפים של מיליארדי שקלים; ופעם שנייה בתור בעלי מניות, שכספי החסכונות שלהם מושקעים במניות הבנקים (ובין היתר בבנק הפועלים, שהוא הנושה הגדול ביותר של פישמן).

חשובה אף יותר היא הפגיעה באמון הציבור הנגרמת מכך שלטייקונים מוחלים על חובות של מיליארדים, בשעה של משבר כלכלי מהחמורים בהיסטוריה בו חל זינוק במספר הישראלים שהגישו בקשות לפשיטת רגל. למותר לציין כי אלה ששם משפחתם אינו פישמן, לא יזכו להסדרים כה "מפנקים".

התנהלות זו גם יוצרת תמריץ בעייתי לראשי המגזר העסקי: אם אתם חושבים שהמצב יסתבך בעתיד, כדאי שתעבירו עוד היום נכסים לאישה ולילדים.

בידי הממונה על הליכי חדלות פירעון הכוח לשכנע את בית המשפט העליון לשקול מחדש את הסדרי הגישור השערורייתיים הללו, שעד כה נערכו הרחק מעינו הבוחנת של הציבור - הגישור בין הצדדים נערך בדלתיים סגורות, על כתבי טענות שהוגשו לבית המשפט הוצא חיסיון וגם פסק הדין שאישר את ההסדר היה קצר ותמציתי. פנינו לממונה בבקשה שתתנגד להסדרים הללו בריש-גלי. נדרשת אמירה ציבורית ברורה על כך שהיחס המועדף של הבנקים לטייקונים לא יכול להימשך.

עו"ד נועה זלצמן היא לוביסטית ציבורית בלובי 99; עו"ד ד"ר עינת סולניק היא מנהלת המחלקה המשפטית בלובי 99.

*** גילוי מלא: איש העסקים אליעזר פישמן הוא בעל השליטה הקודם בגלובס