המוסדיים לא בסכנה, החוסכים כן: מה ישראלים יכולים ללמוד מהמשבר בבריטניה

יציבות הכלכלה בבריטניה ובפרט יציבות קרנות הפנסיה בממלכה הועמדה לאחרונה בסיכון ממשי, בעקבות תכנית כלכלית שהציעה הממשלה החדשה בראשות ליז טראס. רק לאחר שהבנק המרכזי הבריטי, ה־BoE, התערב ורכש אג"ח ממשלתיות בהיקף של 65 מיליארד ליש"ט, השווקים נרגעו, אך לזמן קצר, וה־BoE נאלץ להרחיב את תכנית הרכישה. 

● חזרה לשיעור דו-ספרתי: האינפלציה בבריטניה טיפסה ל-10.1% בספטמבר
● אילו שינויים נדרשים בתיקי ההשקעות בעידן של ריביות עולות ושווקים יורדים | מומחים כותבים
● מיליונר, התנגד לברקזיט ולא מפחד מהתפקיד הכי מסוכן בממשלה: הכירו את האיש שינסה להציל את הכלכלה הבריטית
● שר האוצר החדש של בריטניה מבטל כמעט את כל הפחתות המס המתוכננות במטרה לפייס את השווקים
● הבנק המרכזי בבריטניה נאבק לכבות שריפה שהממשלה החדשה הציתה בשוק האג"ח | ניתוח

האם זה יכול לקרות בישראל? הסיכוי נמוך מאוד עד לא קיים, אך זהו בהחלט מקרה בוחן שצריך לשים אליו לב.

מה בעצם קרה בבריטניה ומדוע?

2.15 טריליון ליש"ט, זהו סך הנכסים בקרנות הפנסיה התקציביות בבריטניה, בגינם חייבות הקרנות לשלם לעמיתיהן בעתיד סכום ידוע מראש. על מנת להגיע לסכומים הללו, הן צריכות לשריין כסף כבר עכשיו, בתכניות שישיאו ריבית מספיקה על מנת להבטיח את אותו יעד.

על מנת לצמצם את הסכומים שהן נאלצות לשים בצד כבר עכשיו, הקרנות הבריטיות נקטו בשיטה של מינוף האג"ח. כך היא עובדת: קרן הפנסיה לוקחת הלוואה מצד שלישי (לדוגמה בנקים או כל גוף פיננסי אחר) בריבית משתנה, ואת הכסף שהיא לוותה השקיעה הקרן ברכישת אג"ח בריבית קבועה לתקופות ארוכות שיילוו את אורך ההתחייבות הפנסיונית לעמיתים. כאשר הריבית המשתנה יורדת, הקרן מרוויחה את הפער שבין הריבית שמנפקת האג"ח לריבית שהיא צריכה להחזיר לצד השלישי (שכאמור ירדה). אולם אם הריבית עלתה, כפי שקורה עכשיו בכל העולם, הקרן תצטרך להחזיר כעת יותר למי שממנו לוותה את הכסף.

כדי להבטיח שאותם צדדים שלישיים יקבלו את כספם בחזרה, הם דרשו מקרנות הפנסיה להבטיח את הרווח המדובר, במה שמכונה בשפה המקצועית margin call. על מנת לעשות זאת, קרנות הפנסיה היו חייבות להנזיל נכסים, כשהנכסים הזמינים ביותר היו האג"ח המממשלתיות. כאשר כל הקרנות נתונות באותה צרה וכולם מוכרים, מחיר האג"ח יורד, התשואה שלהן עולה וגם הפער אל מול ההלוואה שנלקחה על מנת לקנות את האג"ח גדל, כלומר קרן הפנסיה מפסידה יותר והיא נאלצת לממש נכסים נוספים, גלגל שמתדלק את עצמו.

האם זה יכול לקרות בישראל?

כדי לראות אם אירוע כזה יכול לקרות בארץ, צריך לבחון את שוק הפנסיה הישראלי, שמתחלק לכמה סגמנטים. אבל עוד לפני כן, גורם בעולם הפיננסי מעריך כי הסיכוי ל- margin call בהיקף כזה בישראל הוא נמוך מאוד.

"הכל יכול לקרות אבל הסיכוי הוא נמוך מאוד, מאוד מאוד", הוא מבהיר. "קודם כל למרות ההחלשות האחרונה, השקל עדיין חזק. יש בו אמון גבוה ושוקי המטבע העולמיים תומכים בו. בנוסף, למרות שאנחנו נמצאים בממשלת מעבר הנתונים הכלכליים פה די טובים וזה בדיוק ההפך מהתכנית הפיסקלית שהוכרזה בבריטניה. לגבי סוגיית האג"ח, מערכת הבנקאות פה שמרנית יחסית ומלכתחילה לא מאפשרת משחקים ברמות האלה, כך שהסיכון ל־margin call נמוך יותר מאשר בבריטניה, וגם תהיה ענישה על מינוף היא תהיה מתונה ומוגבלת".

מה ההבדל בין פנסיה צוברת לתקציבית?

העמיתים בקרנות הפנסיה החדשות חוסכים את כספם לעת זיקנה בשיטת הפנסיה הצוברת. החל משנת 2008 הציבור בישראל מחויב להפקיד מדי חודש כספים לתכנית פנסיונית, ועובדים שכירים נהנים גם מהפקדות המעסיק. הסכום שנצבר במהלך שנות העבודה הוא זה שישרת אותם בשנות הגמלאות ובאופן כללי, ומי שנושא בסיכון הוא אך ורק החוסך. קרן הפנסיה תשקיע את הכספים בהתאם למדיניות ההשקעות שלה וכאשר שוקי ההון מאירים פנים התשואה תגדל, אך אם השווקים נופלים, למעט במכשירים עתיקי יומין שמבטיחים תשואה, הקרן עצמה לא תושפע אלא רק החוסכים.

בקרנות הפנסיה הוותיקות התמונה שונה, והן דומות יותר לפנסיות התקציביות. מדובר בקרן זכויות המשלמת למבוטח קצבה לפי אחוזי הפנסיה שהוא צבר, לדוגמה 70% מגובה המשכורת המבוטחתה למשך 35 שנה, ללא תלות במה שקרה בשוקי ההון בתקופה האחרונה.

עם זאת, הקרנות הוותיקות נהנות מסיוע ממשלתי בשלושה רבדים - האג"ח המיועדות שמנפיקה עבורן המדינה (תכנית שבוטלה בתחילת החודש ותצמצם בהדרגה את שיעורן של אג"ח אלה בתיק הפנסיוני), סיוע ממשלתי ישיר שגם הוא מובטח מראש, וכן סיוע נגד ירידת עקום הריבית המוגבל לעד כ־50 מיליארד שקל. רק במקרה של קטסטרופה כלכלית שתגבור על כל המנגנונים הללו יופחתו הקצבאות, ואז הסיכון יהיה על החוסך, בעוד שהקרן עצמה לא נתונה בסכנה, בדומה לקרנות החדשות.

מה היא פנסיה ממשלתית?

בישראל מי שנהנה מפנסיה תקציבית, כלומר כזו המבטיחה מראש מה יהיה גובה הקצבה שיקבל המבוטח, הם אנשי המגזר הציבורי (עובדי מדינה, שוטרים, מורים וכדומה), שהצטרפו להסדר עד סוף 2002. הם צוברים מדי שנה תוספת של 2% עד לשיעור מירבי של 70% מהשכר הקובע.

על מנת לעמוד בהתחייבות שלה, המדינה מקצה בתקציב המדינה סכום שיאפשר לה לשלם את הקצבה עבור כל המבוטחים הזכאים לה, כלומר לא מבוצעות שום עסקאות, לא באג"ח ולא במניות, כדי להבטיח את הפנסיונות של בני המזל המשתייכים למודל זה. לכן, הסיכוי לאירוע כפי שקרה בבריטניה לא קיים כלל לגבי הסדרים אלו.

האם יש סוג נוסף של פנסיה?

סוג הפנסיה האחרון, ואולי זה שבו ישנו סיכון, שגם הוא מוערך בקלוש עד לא קיים, הוא פנסיה תקציבית בגופים שאינם ממשלתיים. מדובר במספר מועט מאוד של גופים, וגם הם מתחלקים לשני סוגים.

הראשון הוא לדוגמה חברת החשמל, המחזיקה בקרן ייעודית להבטחת תשלום הקצבה לעובדיה. החברה עושה מדי שנה בדיקה אקטוארית של ההתחייבויות לוודא שהנכסים מספיקים. ב־2014 עלתה אותה קרן לכותרות, כאשר רשות החשמל שמפקחת על החברה רצתה להנזיל סך גדול ככל האפשר מכספי הקרן ולהתבסס על ריבית גבוהה יותר לחישוב הקצבה, בעוד העובדים רצו להתבסס על ריבית נמוכה יותר, כזו שתשאיר יותר כסף בקופה.

לסוג השני משתייכים גופים כמו חלק מהבנקים, אשר מכניסים את ההתחייבויות לפנסיית העובדים לתוך המאזן שלהם.

גורמים בשוק מעריכים כי הסיכוי שבשני סוגי הפנסיות התקציביות הלא ממשלתיות יהיה מינוף שיעמיד אותן בסיכון, נמוך עד לא קיים. ראשית, כיוון שרבים מקובעי המדיניות משתייכים למי שיקבלו פנסיה תקציבית ולכן לא יסכנו את עתידם. שנית, ובעיקר נכון לגבי הגופים שהפנסיה כלולה במאזן שלהם, אמנם מדובר על סכומים גבוהים יותר שיש להפקיד עכשיו, אך הסיכון להתרסקות, למרות שהוא נמוך, מרתיע יותר.