באוצר מתגאים בכלכלה, אבל יש מדד חשוב אחד שבו ישראל מדשדשת מאחור

החשב הכללי במשרד האוצר, יהלי רוטנברג, פרסם היום (ג') את הדוח השנתי לסקירת ביצוע תקציב המדינה, ההכנסות והגירעון לשנת 2022. בשנה החולפת הציגה מדינת ישראל עודפים תקציביים נדירים שהציבו אותה קרוב לעשירון העליון מקרב המדינות המפותחות. אולם במדד החשוב של ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר, ישראל ממשיכה לפתוח פער שלילי מול העולם ולדשדש מתחת לממוצע. 

● התוכנית של רגב נחשפת: "לסלול כבישים של 5־6 נתיבים, כמו בדובאי" | בלעדי
● גפני ניסה להשתיק את אנשי המקצוע. הנגיד לא נשאר חייב | אורי פסובסקי, פרשנות
● מה עומד מאחורי הזינוק של הדולר מול השקל?

ההוצאה הציבורית משקפת בתוכה את רמת ההשקעה של הממשלה בתחומים אזרחיים כמו בריאות, חינוך ורווחה. ב-2022 ירדה ההוצאה הציבורית כאחוז מהתוצר ב-2.6% והגיעה ל-37.8% - הרחק מאחורי ממוצע של 42.6% במדינות המפותחות. במרבית המדינות נרשמה ירידה בשנה שעברה, אבל בארץ הירידה הייתה חדה מהממוצע הגלובלי שעמד על 1.7% בלבד.

הירידה בשיעור ההוצאה הציבורית ב-2022 אל מול העולם מוסברת בחלקה על-ידי הזינוק בצמיחה שחווה המשק הישראלי בהשוואה למדינות אחרות. התוצר בישראל צמח בשנה שעברה בקצב גבוה של 6.3%, ולכן רואים שחיקה של ההוצאה הציבורית מול התוצר. סיבה נוספת היא סיום תשלום מענקי הקורונה לעסקים ולמובטלים, שנרשמו בשנים קודמות כחלק מההוצאה הציבורית. 

שאלת המדיניות הכלכלית

כאן עולה שאלה של מדיניות כלכלית. תאורטית, יכולה המדינה לנצל את הגידול בתוצר, שמביא לגידול בהכנסות קופת האוצר, להגדלת ההוצאה הציבורית. אלא שהמדיניות המקובלת בישראל היא אנטי-מחזורית, כלומר ככל שהמשק צומח - כך מצמצת המדינה את התמיכה בו, ולהפך.

הרציונל הוא שבעת משבר כלכלי, כשהמשק מתקרר, והמגזר העסקי מהדק את החגורה, אז צריכה המדינה להתערב ולשחרר כספים כדי לסייע. כך היה בתחילת משבר הקורונה, כשב-2020 הצטמק התוצר בכ-2%, והכנסות המדינה ירדו, אך היא הגדילה את ההוצאות למימון המענקים השונים. 

ניתן היה להסתפק בהסברים אלה, אם לא הייתה סוגיית ההוצאה הציבורית בישראל בעייה רוחבית שנמשכת כבר שני עשורים. ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר הגיעה לשיא בשנת 2002 והתקרבה לעשירון העליון מבין המדינות המפותחות. אלא שמאז נמשכת הידרדרות עקבית וממושכת בדירוג העולמי של ישראל. כפי שמציינים עורכי הדוח באוצר, "החל משנת 2009 היקף ההוצאה הציבורית אף ירד מתחת להוצאה החציונית של המדינות המפותחות, מגמה שהתחזקה בשנת 2021 והביאה את ישראל בשנת 2022 להוצאה הנמוכה בכ-5.6% נקודות אחוז תוצר מההוצאה החציונית של המדינות המפותחות". 

תקציב המשכי 

עוד סוקר הדוח את מסגרת התקציב ההמשכי, שעל בסיסו מתנהלת המדינה מתחילת 2023 ועד שיאושר תקציב חדש (בסוף חודש מאי לכל המוקדם). אגף החשב הכללי אחראי על ניהול התקציב ההמשכי, והם מנוסים בכך היטב בשל הנסיבות הפוליטיות בישראל. כפי שמציין הדוח, "שנת 2023 היא השנה השביעית החל משנת 2005 בה החלה הממשלה את פעילותה תחת מסגרת תקציב המשכי".

לפי אומדן שערכו באוצר, בשנים עם תקציב המשכי, הוצאות משרדי הממשלה קטנות בכ-4% על פני תקופה של 4 חודשים. המשמעות היא קיטון ממוצע של כ-3.2 מיליארד שקל בתקופה של 4 חודשים, כיוון שרק אחרי אישור תקציב מדינה מסודר יכולים המשרדים להוציא לפועל תוכניות חדשות. הדבר בולט במיוחד במקרה של ממשלה חדשה, שבה שרים חדשים מנועים מליישם את כוונותיהם במשך חצי שנה. זה לא טוב למשילות, אבל לפחות מהגירעון הצפוי ל-2023 ייחסכו כמה מיליארדי שקלים.

דוח החשכ"ל מתייחס גם ליעדי האו"ם לפיתוח בר-קיימא (SDG). הדוח מצביע כי בשנים האחרונות חל גידול בהחלטות הממשלה העוסקות בהיערכות לשינויי האקלים ומעבר לאנרגיות מתחדשות, במגמה ליישור קו עם שאר המדינות המפותחות. בשנים 2021-2022 התקבלו 41 החלטות ממשלה בנושא, לעומת 12 בלבד בשנים 2018-2020.