איך מצא עצמו שר התקשורת שלמה קרעי כמעט לבד במאבק מול התאגיד

עוד לפני שמונה לשר התקשורת, הציב שלמה קרעי סימן שאלה מעל קיומו של שידור ציבורי במדינת ישראל, בין היתר באמצעות הצעת חוק פרטית שקראה להפרטתו.

מאז מינויו החל לפעול בדרכים שונות כדי להגיע ליעד זה, ולצמצם את כוחו של התאגיד. גם כאשר לכאורה נבלם על ידי הקואליציה בה הוא חבר (מתוך רצון להתמקד ברפורמה המשפטית), לא השהה את עיסוקו בנושא.

● ההסתדרות והאוצר הגיעו להסכם שכר חדש במשק
● מסתמן: יבוטל הקיצוץ בפנסיה שנחשף בגלובס | בלעדי
● הצופים נוטשים את מהדורות החדשות. מי מהערוצים בסכנה?

האם הנחישות תוביל גם למעשים בטווח הקרוב, או שמערכת של איזונים ובלמים תמנע זאת? והאם, כפי שנדמה לאחדים, מדובר בהסלמה ביחסי הפוליטיקאים והתאגיד (לשעבר רשות השידור), או שבעבר היו ימים קשים ומסובכים מאלה? כאן ננסה להציג את השתלשלות האירועים בחודשיים האחרונים מאז הוקמה הממשלה, ולענות על שאלות אלה.

להיכנס לחוק ההסדרים

מאז כניסתו לתפקיד החל השר קרעי לבדוק היכן בסמכותו לפעול נגד התאגיד. יריית הפתיחה הייתה ההכרזה על העברת תקציב התאגיד להפקות מקור, שעומד על מאות מיליוני שקלים, לשאר השוק. מדובר בהפקות שמתבצעות על ידי חברות הפקה חיצוניות, לאחר הליך סינון ובחירה של ועדות בתאגיד.

קרעי דיבר על פתיחת השוק לתחרות בקרב השחקנים המסחריים, ונימק בכך שאין סיבה שרק התאגיד ייהנה מתקציב שכזה. אלא שבפניו עמד מכשול תקציבי: תקציב התאגיד מגיע ברובו מאגרת הרדיו, המשולמת ברישיון הרכב מדי שנה. ניתוק ההפקות מהתאגיד היה מחייב הוצאת כספים ישירות מתקציב המדינה. באוצר התנגדו למהלך כזה, בוודאי בתקציב הדו־שנתי הקרב, ולאור התחייבויות קואליציוניות מרובות, וקרעי נאלץ לוותר על המהלך.

לאחר מכן הודיע השר על כוונתו לקצץ בתקציב חטיבת החדשות של התאגיד. כיום מאושר תקציב זה במועצת התאגיד, ולא בכנסת, כפי שהיה נהוג בימי רשות השידור. כדי לשנות זאת יש צורך במהלכי חקיקה מהותיים. לכך הובעה התנגדות הן בתוך הקואליציה, והן על ידי דמויות מרכזיות בליכוד, ובהן יאיר כץ, יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית ובנו של שר התיירות חיים כץ.

במקביל ניסה קרעי להכניס לחוק ההסדרים שני מהלכים שיגבילו את התאגיד. הראשון נועד לאסור על התאגיד לשדר פרסומות וחסויות, ערוץ הכנסות שנאמד ב־80-100 מיליון שקל בשנה. צעד כזה עלול היה להוביל לפגיעה בהשקעה בתוכן והפקות, וכן לפיטורים.

המהלך השני היה אמור להיות הוצאת שלושה תדרי רדיו (מתוך שמונה) מידי התאגיד, והעברתם למכרז. נסביר כי תדרי FM, שבהם משודרות תחנות הרדיו, הם משאב מוגבל. כך, למשל, אם יזם רוצה להקים תחנת רדיו ארצית, אין באפשרותו לעשות זאת. כדי לשנות מצב זה נדרשים חקיקה ומכרזים מסודרים. החשש העיקרי מהמהלך היה סגירת שלוש תחנות רדיו, וכפועל יוצא מכך פיטורים של כ־100 עובדים.

לדברי גורם בשוק התקשורת, "לקרעי אין מספיק ניסיון במגזר הציבורי, וסביבתו אף היא חסרת ניסיון בשוק הזה. לדוגמה, הוא מבקש עכשיו ולהעביר תדרי רדיו ארציים לשחקנים אזוריים. בתרחיש כזה, אם השר ייטיב עם שחקנית אחת או שתיים, הוא יסתבך עם האחרות - וזה שוק שמנוהל חזק מאוד על ידי תחנות הרדיו האזוריות".

בתגובה לדברים אומר קרעי כי "כדי להתמודד עם הסיאוב והבזבזנות של המגזר הציבורי, של השמן שרוכב על כתפי הרזה, צריך דווקא מישהו שמגיע מחוץ לקופסה. אתגרים בדרך רק מחשלים אותנו. בעזרת השם נגשים את המדיניות שלשמה נבחרנו, ונכניס מגוון וריבוי דעות לשוק התקשורת".

הפגישה במשרד

לאורך הדרך נרשמו מספר התנגדויות למהלכים של קרעי. בעניין התדרים, יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, תהה בוועדה האם לא ניתן למצוא תדרי רדיו נוספים מבלי לפגוע בתאגיד, או לחלופין לוותר רק על תחנה אחת.

היועץ המשפטי של האוצר, עו"ד אסי מסינג, מתח ביקורת על התוכנית כולה, ואמר כי היא אינה נשענת על עבודת מטה מסודרת. מסינג אף הדגיש שתאגיד השידור צריך ליהנות ממקור תקציבי בלתי תלוי, ולא להטיל צל נוסף על תקציב המדינה.

בתגובה תקף קרעי תקף את מסינג ואת שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שאחראי עליו. "מכתב מסינג הוא בדיוק החתרנות הפקידותית מהסוג שנבחרנו למגר", צייץ בטוויטר.

בסופו של דבר שתי היוזמות של קרעי לא נכללו בחוק ההסדרים, שעבר לפני כשבוע. למרות זאת במשרדו המשיכו לעבוד על נושא התדרים, בניסיון להבין את משמעויות המהלך: איך מייצרים רדיו ארצי מסחרי, מה משמעויות לרדיו אזורי ומה המשמעויות לשוק כולו.

בשבוע שעבר זומנו אנשי התאגיד למשרד התקשורת כדי לדון בנושא זה. אנשי המשרד האשימו את נציגי התאגיד בגרירת רגליים מכוונת, ובכך שהגיעו ללא תשובות וללא הכנה. "הנתון היחיד שנציגי התאגיד הגיעו איתו הוא מספר העובדים שעלולים לאבד את עבודתם, למרות שהשר כבר הצהיר שלא משנה מה יהיו צעדיו, העובדים לא ייפגעו", נאמר.

השלב הבא ביחסים העכורים הגיע כשקרעי פנה במכתב לחברי מועצת התאגיד, וטען כי אופן הסיקור של הרפורמה המשפטית עובר על חוק התאגיד. בתגובה אמרו בתאגיד כי הם רואים במכתב "ניסיון של גורם פוליטי לשמש צנזור על גוף תקשורת מקצועי והגון".

בעקבות זאת, השבוע פנה ארגון העיתונאים והעיתונאיות ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. "מכתבו של שר התקשורת מהווה ניסיון להתערבות אסורה ומנוגדת להוראות חוק השידור הציבורי", נכתב במכתב. "(זהו) ניסיון לפגיעה בעצמאות התאגיד, פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה של כללי מנהל תקין ופגיעה קשה ובלתי מידתית בחופש העיתונות ובתוך כך ביסודותיה של הדמוקרטיה".

בפנייה ישירה לבהרב-מיארה כתבו בארגון, "מתבקשת התערבותך הדחופה, המהירה והעניינית, לרבות הנחיה ברורה לשר התקשורת... ולא לאפשר צעדים שמשמעותם פגיעה בעצמאות התאגיד, ובתוך כך, בחופש העיתונות של הציבור בישראל".

גם אגודת העיתונאים ירושלים לקחה חלק במאבק, ובתחילתו פנתה לנשיא המדינה שיתערב ויסיר את האיום. היו"ר המשותף של האגודה, מיקי קליין, ציין כי "מכתבו האחרון של קרעי מעיד שהוא רואה עצמו כקומיסר, צנזור מטעם עצמו על השידור הציבורי. מדובר בניסיון עלוב להכפיף את השידור הציבורי לדרג הפוליטי - ברוח ההפיכה המשטרית המקודמת בימים אלה".

בשיחה עם "גלובס" אומר אלירן גבאי, נציג ועד העובדים בתאגיד, כי הם מנסים להבין את חוקיות המהלכים האחרונים ובאיזה שלב הם נמצאים, מאחר ש"אין עדיין שום דבר ממוסמך".

לדברי גבאי, "אם כוונותיו של קרעי יתממשו, אנחנו נפעל. לא פשוט במסדרונות התאגיד, יש חרדות בקרב עובדים, וישנם חששות כבדים יומיומיים, אנשים דואגים שפרנסתם עלולה להיפגע, ושהם יצטרכו ללכת הביתה. אלו עובדים שחווים זאת פעם נוספת, ומשחזרים טראומה".

המהלך של חסון

טוויסט נוסף בסיפור חל בתחילת השבוע, כאשר אילה חסון, מבכירות רשת 13, הודיעה על מעבר לתאגיד. ייתכן כי במהלך הזה יהיה לו רווח כפול: חסון מושכת צופים רבים, בין היתר מהצד הימני של המפה הפוליטית, מה שעשוי לייצר חיזוק משמעותי ברייטינג. ושנית, התאגיד יוכל לענות על הטענות לפיהן אין בו גיוון לכלל הקולות בחברה.

אולי בכך יהיה למתן את ההחרפה ביחס הפוליטי לתאגיד, שאותה משווה הגורם בשוק התקשורת לשנים 2015-2017. "אז התאגיד רק נולד, והרבה יותר קל להרוג עובר", הוא אומר. "זה היה ניסיון לסגור את התאגיד, ולהלך אימים על כולם, וזה היה הרבה יותר קר ממה שקורה עכשיו".

ד"ר עמית קמה, יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת, מצביע על הקשר בין תוכניותיו של קרעי לתהליכים נוספים שמתרחשים כעת. "אם בעבר היה מדובר באירוע נקודתי, היום האיומים הם על תקשורת חופשית בישראל. יש אווירת אלימות שפוגעת בחופש הדיבור ובחופש הציבור לדעת, והיא עלולה ליצור צנזורה עצמית בכל אמצעי התקשורת".