בת ניסתה לגרש את אמה מהבית לאחר שירשה את אביה. מה קבע ביהמ"ש?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

מפעם לפעם מתפרסמים פסקי דין שלמקראם אפילו עורכי דין ותיקים לדיני משפחה חשים משתאים עקב ההתנהגות הקיצונית והחריגה של בני המשפחה המעורבים. פסק דין כזה ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, והוא עוסק באחד הסכסוכים המכוערים יותר בתחום דיני המשפחה: תביעה בין אם לבתה.

● העליון: חברות הייטק עם משרדים ריקים לא יזכו להפחתה בארנונה 
● מאימפריית כושר לסף פשיטת רגל: השאלות הפתוחות בפרשת שר פיטנס | שאלות ותשובות

האם ובעלה, אביה של הבת, התגרשו בשנת 1997. בבעלותם היה בית פרטי רחב-ידיים משותף, ובמקום למכור אותו הם הגיעו להסכם גירושים שחילק את הבית וקבע את ההסדר הבא: האם תתגורר בקומה העליונה בבית; האב יגור בקומה התחתונה; כל אחד מהם רשאי להשכיר את חלקו לצדדי ג' תוך עדכון הצד השני; ואם מי מהצדדים מואס בהמשך ההסדר, הוא יכול לבקש את מכירת הבית.

האם והאב נותרו ביחסים טובים לאחר הגירושים. האב שיפץ את הקומה העליונה, חלקה של האם, ברוחב יד; ומן הצד השני, בשנתיים טרם מותו, האם טיפלה באב החולה ואף קיבלה על כך שכר מהביטוח הלאומי.

נראה כי מגוריה של האם ביחידה העליונה של הבית התקיימו לפרקים ולא היו רציפים לאורך השנים, אולם אין מחלוקת כי האב והאם הרשו לבתם ומשפחתה להתגורר במשך שנים רבות בקומה העליונה של הבית, יחד עם האם או בלעדיה, כדי לאפשר לה לחסוך כסף לדירה משלה. מטבע היחסים בין הצדדים, הורים ובתם, לא נערך הסכם פורמלי בכתב בנושא מגורי הבת.

התוכנית עבדה: הבת אכן רכשה לעצמה דירה, אולם לא עברה לגור בה אלא המשיכה להתגורר בקומה העליונה של בית הוריה.

לימים האב הלך לעולמו, ונולד מאבק משפחתי בין הבת לבין אחיותיה והאם סביב צוואה שבה הותיר לכאורה את כל רכושו לבת בלבד. בינתיים הבת ארזה את חפציה של האם והורתה לה להסתלק מהבית, שלעמדתה הפך להיות שלה מכוח צוואת האב, כך שהאם נאלצה לעתור לבית המשפט כדי להגן על זכויותיה.

בית המשפט הזדעזע מהתנהלות הבת 

בית המשפט לא הסתיר את זעזועו מהתנהלותה של הבת. ראשית קבע בית המשפט כי לבת אין כל זכויות בחלקה של האם בבית. בעלותה של האם במחצית העליונה של הבית שמורה לה מכוח הסכם הגירושים שנחתם בינה לבין האב על בסיס בעלותם המשותפת בבית, והשאלה אם התגוררה בקומה העליונה, כמה, מתי ועם מי, כלל אינה רלוונטית לצורך שמירת זכויות הבעלות שלה.

מנגד, זכויותיה של הבת בחלקו העליון של הבית הן זכויות של בר-רשות הדירה בלבד - או בלשון פשוטה: "מישהו שעשו לו טובה כשנתנו לו לגור בחינם", ולכן האם והאב רשאים לבטל את הרשות ולדרוש מהבת להתפנות בכל עת.

אלא שבבית המשפט הבת עמדה וטענה כי היא זו שעשתה לאם טובה בכך שהרשתה לה להתגורר עימה בקומה העליונה ולתת שירותים לנכדים: " היא חיה איתי. אני רציתי לעזור לה, נתתי לה לבשל כדי שלא תשכב במיטה... עזרתי לה, היא לא הרגישה טוב, הרמתי אותה, נתתי לה לבשל לילדים ולהיות איתם. למה לא? כל ילדה לאמא שלה הייתה עושה את זה".

בשורה התחתונה, בית המשפט קיבל את תביעת האם והורה לבת ומשפחתה לפנות את הקומה העליונה של הבית בתוך 20 יום, ובנוסף לשלם לאם הוצאות משפט בגובה 30 אלף שקל. לעת עתה הבת תוכל להתגורר בקומה התחתונה, אולם אם צוואת האב תיפסל, ייתכן שהבת תחויב לשלם לאם ולאחיותיה שכר דירה וכן לפנות גם את הקומה התחתונה.

הלקח ממקרים כגון אלה הוא לעגן גם הסכמים תוך-משפחתיים בכתב, במיוחד כשבנוסף לילדים עצמם מעורבים במגורים גם חתנים או כלות, נכדים ובני משפחה נוספים.