קשה היה להחמיץ את דמותו של מו"ל חברת אקסל שפרינגר הגרמנית, מתיאס דופפנר, בחגיגות יום העצמאות של שגרירות ישראל בברלין בחודש שעבר. איש העסקים הגרמני (60) מיתמר לגובה של יותר משני מטרים ונע בזריזות ובביטחון בתוך הקהל הרב שהתכנס במלון במרכז העיר, כשהוא מושך מבטים והתלחששויות מהנוכחים סביבו.

● "קובי פרץ זרק עליי כספת": חוקר המס שפרש אחרי 30 שנה חושף את הסיפורים מאחורי הפרשות שהסעירו את המדינה 
● הצעדים הקטנים שחוסכים מיליוני שעות עבודה ומאות מיליוני דולרים

זו הייתה אחת ההופעות הפומביות הראשונות של דופפנר מאז שהתפוצצה הפרשה האחרונה שעמד במרכזה. במסגרתה דלפו הודעות טקסט ששלח, ובהן כינויי גנאי כלפי תושבי מזרח גרמניה והתבטאויות גזעניות וכן הפצרות בעורכי עיתוני קבוצת שפרינגר לפעול למען המפלגה הפרו־עסקית FDP בשבועות שלפני סיבוב הבחירות האחרון ב־2021.

 משמאל: דופפנר, קנצלר גרמניה אולף שולץ, הבעלים פרידה שפרינגר ויו''ר מועצת הפיקוח בקבוצה ראלף בשי. ''כשבעלי הבית מנסים לקבוע את סדר היום של החדשות, זו לא נוסחה מנצחת'' / צילום: Reuters, IMAGO/Chris Emil Janssen

ההודעות, שזכו לכותרות ראשיות בכלי התקשורת במדינה, הן רק חלק משורת סקנדלים האופפת בחודשים האחרונים את הענקית אקסל שפרינגר, שנחשבת לקונגלומרט התקשורת הגדול באירופה, עם שווי מוערך של 6 מיליארד יורו ויותר מ־15 אלף עובדים. בבעלותה בין השאר העיתון הנפוץ ביותר בגרמניה ובאירופה, Bild (בילד), עם ארבעה מיליון עותקים וחשיפה של 12 מיליון קוראים ביום, עיתון האיכות היומי Die Welt ושלל מגזינים מקצועיים ועיתונים אזוריים. היא גם בעלת השליטה באתרים מקוונים רבים באירופה ובעולם, מחיפוש דירות ועד ללוחות מודעות כלליים. בישראל היא מחזיקה באתר יד 2.

אלא שבתקופה האחרונה מה שהעלה את התאגיד לכותרות היה בעיקר חדשות רעות: הדלפות מתוך התכתבויות פנימיות בצמרת הקבוצה, פיטורים של העורך הראשי בשל מערכות יחסים עם עיתונאיות ומתמחות וקידומן וטענות לאווירה סקסיסטית רעילה ולקשרי הון־שלטון שלא היו מביישים רפובליקת בננות.

בין השאר הפכה לשיחת היום בגרמניה סדרת הסכתים, שחשפה טענות לתרבות גברית רעילה שחוו עובדות בבילד וכן את התפיסה הבעייתית של העיתון, שעד 2012 התנוססה על השער שלו תמונת אישה עירומה בכל יום, בנוגע לשוויון מגדרי. כך גם רומן שכתב עיתונאי בכיר לשעבר בקבוצה, ושאב השראה מהמתרחש במערכת.

 המו''ל דופפנר. הכחיש כל מעורבות פוליטית / צילום: Reuters, Kay Nietfeld

דופפנר, שהחל את דרכו כעיתונאי בתחום המוזיקה, נחשב לדמות המפתח שסייעה להפוך את בילד ואת קבוצת אקסל שפרינגר לחברה משגשגת, דווקא בתקופה שבה העיתונות ברחבי העולם קורסת. אבל הוא גם מי שאחראי למהלך שחזר אליו בסיבוב - הניסיון להפוך את הקבוצה הגרמנית לשחקנית מדיה גלובלית באמצעות רכישות במיליארדי דולרים בארה"ב. המהלך עימת את אקסל שפרינגר, שיש מי שרואים בו דינוזאור גרמני, עם הצייטגייסט החדש בעולם העסקי הגלובלי, הכולל אתיקה, שוויון מגדרי ושקיפות. התנגשות זו גרמה לדופפנר ולעיתון למצוא את עצמם בפוזיציה ששום גוף תקשורת לא רוצה להיות בה: במקום להיות אחראים לסיפורים ולקבל קרדיט על חשיפות, הם הפכו לסיפור עצמו.

"עיתון הממליך קנצלרים"

כדי להבין את המשמעויות של שורת הסקנדלים שרשמה הקבוצה בחודשים האחרונים צריך ללכת קצת אחורה.

בילד התחיל את דרכו אחרי מלחמת העולם השנייה, עת ירש אקסל שפרינגר מאביו עיתון מקומי קטן בהמבורג, ששרד את הפצצות בעלות הברית, ומצא את עצמו לבד בשוק בימיה הראשונים של מערב גרמניה. העיתון שייסד הפך ברבות השנים למעין מודל השראה לעיתונות ברחבי העולם (כולל השפעה על ידיעות אחרונות ומעריב בישראל), במיוחד לגבי העירוב בין מה שנחשב לחדשות "רציניות" לתוכן להמונים. הוא העיתון המקורי שניסה להתאים גם לשר וגם לנהג שלו, וקידש טקסטים קצרים ובהירים בשילוב חדשות סנסציוניות. במידה רבה היה מדובר בצהובון סטייל בריטי, עם דגש על מפורסמים וספורט, אך גם כזה האחראי לחשיפות פוליטיות, המוביל קמפיינים. הוא הפך לבעל השפעה רבה על דעת הקהל הגרמנית באותה המידה שהיה אמור לשקף אותה. "עיתון הממליך קנצלרים", כינו אותו.

 העורך לשעבר רייכלט. נטען שבשל פיטוריו יצא למסע נקמה / צילום: Reuters, Malte Ossowski/SVEN SIMON

בילד צידד באופן ברור בארה"ב ובגוש המערב במאבק שחל באירופה בין הגושים, היה נגד מרד הסטודנטים בסוף שנות השישים, תמך במלחמה בעיראק גם כשגרמניה עצמה התנגדה לו ופעל ללא הפסקה נגד מזרח גרמניה לשעבר. שפרינגר והעיתון שילמו למשל לעריקים שברחו מהמזרח, תוך שהם מציגים את החיים הקשים מעבר למסך הברזל על דפי העיתון. שפרינגר עצמו היה גם באופן ברור ונחרץ בעד מדינת ישראל, ובעד חיים יהודיים בגרמניה.

כה גדול הכוח הפוליטי של בילד עד כי תמיכתו בקבלת פליטים ומבקשי מקלט (שבינתיים התחלפה בביקורת על המשך התופעה) סייעה ל"תרבות קבלת הפנים" של גרמניה ולכניסת יותר מ־1.5 מיליון פליטים אליה ב־2015.

דופפנר צמח בסצנת העיתונות הגרמנית, שהייתה מרוכזת בהמבורג עד לפני שנים מעטות והיה המו"ל של עיתון היוקרה Die Welt במשך יותר מעשור. ב־2002 מונה למו"ל של הקבוצה כולה בידי אשתו החמישית של אקסל, פרידה שפרינגר, שקיבלה את השליטה בעיתון שנים לפני כן, ב־1985, כשבעלה הלך לעולמו.

אחד מהצעדים העסקיים החכמים ביותר של דופפנר בתפקיד זה היה ההתמקדות ברכש ובפיתוח נכסים דיגיטליים. בעוד עיתונים אחרים השילו מעליהם את לוחות המודעות, ונכנעו לחברות הדיגיטליות שידעו להתאים אותם לעידן המקוון, שפרינגר התמקד לצד העיתונות בעסקי לוחות המודעות המקוונים, ביצע השקעות טכנולוגיות והצליח לשגשג היכן שאחרים קרסו. דופפנר עצמו נמצא בקשר קבוע עם אילון מאסק, ויושב בדירקטוריונים של נטפליקס ודיסני למשל. ההצלחה השתלמה בעבורו, והוא קיבל בהדרגה יותר מ־21% מהאחזקה בחברה (שנסחרה בעבר אך כעת הפכה לפרטית), המיתרגמים למיליארדים רבים בפוטנציה.

במסגרת ניסיון ההתרחבות הגלובלי שלה רכשה אקסל שפרינגר במאות מיליוני דולרים את אתר אינסיידר לדיווחים כלכליים (שהפך לאחר מכן לביזנס אינסיידר), ולפני כשנתיים רכשה במיליארד דולר את רשת אתרי פוליטיקו בארה"ב, שלהם מודל הכנסה משמעותי בשל מנויים משלמים. זה היה אחרי ניסיון כושל לקנות את פייננשל טיימס.

תביעת מיליונים נגד העורך

אלא שלמעבר לארה"ב, מקום שבו התקשורת פוליטית הרבה יותר, התחרות עזה יותר וסביבת העסקים שונה מהותית, היו השלכות בעבור הקבוצה הגרמנית.

הראשונה שבהן נרשמה באוקטובר 2022, כשניו יורק טיימס, מיריביה הפוטנציאליים של קבוצת שפרינגר, פרסם כתבה על טענות לאי־סדרים ורומנים אסורים במערכת. במרכז הפרשה עמד העורך הראשי של בילד דאז יוליאן רייכלט, שנחשב לבן טיפוחיו של דופפנר. הכתבה הציגה "טענות לסקס, שקרים ותשלומים חשאיים" בקבוצת העיתונות, והאשימה את רייכלט, על בסיס עדויות מתוך הקבוצה, במערכת יחסים עם עובדת שסרה למרותו וקודמה בעקבות זאת. טענות למערכות יחסים דומות צצו לאחר מכן. לפי הטענות, חלק מהעובדות קיבלו תשלומים כדי שלא לחשוף את הקשרים הללו.

 בניין אקסל שפרינגר בברלין. מחזיקים גם באתר יד2 הישראלי / צילום: Shutterstock

לפי הפרסומים, בשלב מסוים אפילו נפתחה חקירה פנימית בבילד ורייכלט הוצא לחופשה מתפקידו. אלא שהוא חזר אליו במהרה. המשמעות הייתה כי המערכת הפנימית בתוך שפרינגר גנזה למעשה את התלונות ואת ההאשמות, וכי דופפנר המשיך לגבות את רייכלט בעקביות. ולא רק הוא: שמועות על יחסים סוערים בין עורכים לכתבות ועל מסיבות רוויות־קוקאין אפיינו את המערכת באותם ימים - לכאורה עם אור ירוק מצד ההנהלה.

אבל הפרסום בניו יורק טיימס כבר היה יותר מדי לקבוצה - שכמעט מחצית ממניותיה מוחזקות בידי משקיעים צפון אמריקאים, הרגישים מאוד לסקנדלים בתחום זה - והעמיד בספק את פעילותה בארה"ב. בתוך יממה פעל דופפנר בנחישות ופיטר את רייכלט מתפקידו.

זה היה גם הפתח למה שנחשד כמסע הנקמה של רייכלט, שכלל לכאורה שורת הדלפות שמציגות באור שלילי את המו"ל. בתחילה היו אלה הדיווחים על "אינטרסים זרים" מאחורי העובדה שבילד יצא בקמפיין פומבי נגד התקנות שאישרו לחברות גדולות ורווחיות להשעות את תשלומי שכירות הנדל"ן שלהן - בימי מגפת הקורונה. במרכז הקמפיין עמדה חברת אדידס, כשמקור עלום פרסם בפייננשל טיימס כי לדופננר יש אחזקות ישירות בחברה המשכירה לה שטח במרכז ברלין וכי הוא נפגע באופן אישי מהשעיית התשלומים, מבלי שהעיתון טרח לציין זאת.

אבל ההדלפה המשמעותית ביותר נרשמה באמצע אפריל האחרון, וכללה שורת הודעות טקסט ששלח דופפנר לכמה עורכים בעיתון בניסיון להשפיע על המציאות הפוליטית בגרמניה. אלה פורסמו בשבועון Die Zeit, גם הוא מתחרה מקומי. כך כתב דופפנר ממש לפני הבחירות האחרונות ב־2021: "התקווה האחרונה שלנו היא המפלגה הליברלית (FDP, מפלגה הידועה בקשריה הטובים לעסקים - א"א). רק אם היא תתחזק משמעותית ניתן יהיה למנוע את האסון האדום־ירוק (קואליציה של הסוציאל־דמוקרטים עם הירוקים - א"א)". בהודעה נוספת ממוען לא ידוע, ככל הנראה רייכלט: "האם ניתן לעשות משהו נוסף בשביל ה־FDP? הם צריכים לקבל לפחות 16%". בבקשה תחזק את ה־FDP, נכתב בהודעה נוספת, "אם הם יהיו חזקים הם יכולים לפוצץ את הקואליציה עם הירוקים והסוציאל־דמוקרטים, וכך תהיה קואליציה עם השמרנים במקום זאת".

דופפנר עצמו מיהר להכחיש כל בחישה פוליטית, וטען כי מדובר בהודעות ש"נועדו לאוורר תסכולים" וכי העיתון לא נקט קו מסוים או סיקר באהדה צד מסוים. מה שעורר את עיקר הביקורת הציבורית היה דווקא הביטויים שהשתמש בהם בנושאים אחרים. "המערב צריך להיות חופשי, שכל המוסלמים הלא סובלנים ילכו לעזאזל וגם כל האספסוף האחר", כתב באחת ההודעות. הוא גם אמר כי הוא "ממש בעד ההתחממות הגלובלית. תקופות חמות בהיסטוריה של האנושות תמיד היו מוצלחות יותר מתקופות קרות".

הודעות נוספות, שתפסו את עיקר הכותרות בגרמניה, התייחסו לדרך שבה התבטא דופפנר נגד תושבי מזרח גרמניה לשעבר, אותם כינה אוזיס. "האוזיס הם או קומוניסטים או פשיסטים, אין שום דבר באמצע", כתב לכאורה. "אמא שלי תמיד אמרה זאת: האוזיס לעולם לא יהפכו לדמוקרטים". בעקבות התבטאויות אלה שר זוטר בממשלה, האחראי על מזרח גרמניה, קרא להתפטרותו.

בתגובה לחשיפה יצאה קבוצת אקסל שפרינגר במסע לצמצום נזקים. דופפנר פרסם הודעה שבה כתב כי הוא "מתנצל אם העליב, פגע ולעג למישהו", והבהיר כי היה מדובר בהודעות פרטיות וכי לא צריך לקחת אותן ברצינות רבה. באפריל הגיש Bild תביעת מיליונים נגד רייכלט, בנימוק שהוא זה שהדליף את ההודעות ופגע בחברה. לפי הדיווחים בביצת התקשורת הברלינאית, אחד מהמו"לים העמיתים־יריבים של דופפננר, המחזיק בקבוצת ברלינר צייטונג, הלשין לדופננר כי רייכלט הוא מקור ההודעות שדלפו, אחרי שהעורך לשעבר הציע את מרכולתו גם לו. אין אימות להערכות אלה, אולן הן לא נשללו.

מה תעשה הקרן האמריקאית?

כדאי לציין בשלב זה כי אין כל חשדות לעבירות פליליות בשפרינגר. מערכות היחסים של העורך רייכלט עשויות להיחשב כניצול יחסי מרות, אך לא הוגשה תלונה נגדו. הוא עצמו טוען כי מדובר ביחסים אישיים, שנעשו בהסכמה מלאה. אבל גם אם בזירה המשפטית והפוליטית מעמדו של בילד לא מוטל בספק, בזו הציבורית נרשמה פגיעה של ממש.

המהלומה הבאה לתדמיתו הייתה "מועדון הגברים - כוח וניצול לרעה", סדרת ההסכתים שעוסקת בין היתר באווירה הכוחנית ובסקסיזם שהיו נהוגים בעיתון, בדיוק אותן בעיות שהחברה הגרמנית ניסתה לטאטא מתחת לשטיח. עד היום כבר האזינו לה מיליוני תושבים.

העיתונאית פיה סטנדרה ושותפתה ערכה שיחות עם עשרות עובדים ועובדות במשך שנה שלמה ורקמה אותן לכדי פודקאסט שמשרטט את התרבות הכוחנית בעיתון, הכוללת מעגל פנימי של מקורבים וטענות להתקדמות דרך מערכות יחסים אישיות. "אם את אישה צעירה ואת נכנסת לעיתונות בגרמניה - זה שדה פרוץ מאוד. אף אחד לא רואה אותך. זה כמו אקווריום של כרישים. ואז פתאום יש הצעה להתמחות באקסל שפרינגר, ואולי אפילו לטוס לחו"ל מטעמם. ברור שזה מושך", אמרה בראיון לתקשורת. "נוצר מנגנון פנימי שיש לו יתרונות גדולים, אבל צריך גם לספק משהו בתמורה לשייכות אליו". המרואיינים מתארים תחושה ממכרת של עבודה בלב העניינים ואת המחיר שהדבר גבה מהם מבחינה אישית ומקצועית.

סדרת ההסכתים התלבשה על התדמית הגברית והכוחנית שבילד סייע לבנות, שעומדת מנגד לסוגיות של ייצוג מגדרי וסובלנות. דופפנר אולי השכיל להתאים את קונצרן התקשורת למאה ה־21 מבחינה עסקית, אבל פחות ביחס לשינויים התרבותיים שחלו, במיוחד בשוק האמריקאי.

ואם זה לא מספיק, לכל הפרשות הפומביות הללו התווסף ספר חדש, שבביצת התקשורת הגרמנית הוגדר מבעוד מועד כ"מסקרן ביותר השנה". מדובר ברומן, פיקטיבי כביכול, שכותרתו "ערה?", המתאר את מעלליו של כתב מלחמה לשעבר שמקיים מערכות יחסים עם עיתונאיות. הוא נתפס כמבוסס על פרשת רייכלט והעיתון. בנימין פון שטוקארד־בארה, שכתב אותו, היה עיתונאי בקבוצת שפרינגר ונחשב לחבר לשעבר של דופפנר, ובראיונות לתקשורת הבהיר כי הוא סולד מהתרבות הארגונית של הקבוצה. "לא היה ניתן להכחיש שמערכות היחסים היו קיימות, אז פשוט עברו על זה לסדר היום ואמרו 'כן, היו כמה טעויות, אבל המותג הדיגיטלי שלנו חזק מתמיד, אז זה בסדר", אמר.

באשר לאווירה בקבוצת התקשורת, לפי שיחות עם עיתונאים גרמנים העובדים בה, העובדה שהצמרת של העיתון מככבת בקביעות בכלי התקשורת בגרמניה ובעולם מעוררת במערכת תחושת אי־ודאות. נוסף על כך, כל שכבת העריכה הבכירה שמונתה אחרי פיטורי רייכלט ב־2021 הודחה בבת אחת באפריל האחרון, ללא סיבה מסוימת, והוחלפה בסגל חדש. כעת עומדת בראש בילד עורכת, מריון הורן.

מה שלא התערער, לפי דיווחים בתקשורת הגרמנית, הוא מעמדו של דופפנר בעיני פרידה שפרינגר. השניים מחזיקים עם קרובי משפחה של שפרינגר ברוב המניות של הקבוצה. אלא שב־43% האחרים מחזיקות חברת ההשקעות האמריקאית KKR וקרן הפנסיה של קנדה, והשאלה איך הן רואות את הסקנדלים קריטית לעתיד הקבוצה. במיוחד המעורבות הפוליטית לכאורה של דופפנר עלולה להרע את האמינות והיושרה העיתונאית שהתאגיד מנסה לשדר. "כשבעלי הבית נכנסים לענייני קביעת סדר היום של החדשות, או נתפסים כאילו הם מנסים לעשות זאת, זו אף פעם לא נוסחה מנצחת. שאלת המפתח היא אם זה ישפיע על היחסים עם KKR", אמר אנליסט בתחום התקשורת לפייננשל טיימס. כולם קראו את הספר ושמעו את הפודקאסט, מספרים עיתונאים בקבוצה, אבל החשש האמיתי הוא מההשלכות של הסיפור על המשקיעים האמריקאים.

אקסל שפרינגר: הידיד הישראלי בלב הממסד הגרמני

עיתונאים ישראלים, כמו גם פוליטיקאים, נציגי החברה האזרחית ורבים אחרים מכירים את המועדון ספון-העץ של קבוצת "אקסל שפרינגר" במרום הבניין המוזהב שעומד בלב ברלין. ההוצאה לאור נחשבת לאחד העוגנים של ישראל בלב הממסד הגרמני, ומקפידה להזמין משלחות, לממן חילופי עיתונאים ולארח פוליטיקאים באופן תכוף במקום. המבקרים שומעים כי קידום מדיניות פרו-ישראלית מוצהרת הוא חלק ממטרות הקבוצה, ואפילו חלק מ"עקרונות הבסיס" העיתונאיים שעליהם חותמים העובדים. לצד תמיכה באחדות גרמניה וביחסים האסטרטגיים עם ארה"ב נמצאת תמיכה ב"זכויות החיוניות של מדינת ישראל".
בעבר היתה הצהרה זו נושא לביקורת בתקשורת הגרמנית, בטענה כי מדובר בצנזורה-עצמית או לכל הפחות בהטיה מקצועית, אך זו שככה עם השנים. עדיין, הסיקור של ה"בילד" בנושא ישראל ובנושאים יהודיים הוא האוהד ביותר במפת התקשורת הגרמנית, ואולי החיובי ביותר באירופה. המו"ל מתיאס דופפנר נחשב לידיד ישראל הדוק, לתורם אישי למטרות יהודיות בגרמניה ואמר בעבר כי המלחמה באנטישמיות היא אחת ממשימות חייו. בכך אימץ דופפנר את התפיסה של מייסד הקבוצה אקסל שפרינגר עצמו, שפעל בשנות ה-50 וה-60 - וגם עד שהלך לעולמו ב-1985 - למען קשרים חיוביים עם ישראל, לפיוס בין המדינות וגם למתן פיצויים למדינת ישראל. שפרינגר גייס לקבוצה עיתונאים גרמנים יהודים בולטים, שתמכו בנושאים אלו.

 משמאל: נתניהו, עורך Bild לשעבר קאי דיקמן ויו''ר הנהלת יד ושם אבנר שלו. בוחנים את התוכניות של אושוויץ / צילום: עמוס בן גרשום - לע''מ

דוגמא ליחסים ההדוקים בין ה"בילד" לישראל נרשמה ב-2005, אז העביר אחד העורכים הקודמים של ה"בילד", קאי דיקמן (כפי שחשף בראיון לעיתונאית טל אלון מהמגזין "שפיץ"), עותק שהתגלה בעליית גג בברלין של תוכניות הבנייה של מחנה העבודה וההשמדה אושוויץ-בירקנאו לידיו של רה"מ נתניהו, כדי לעקוף את דרישת הרשויות הגרמניות לקבל אותן. לפני כשנתיים, במהלך מבצע "שומר חומות", הניפה קבוצת אקסל שפרינגר את דגל ישראל מול משרדיה לאות הזדהות עם העורף הישראלי שספג רקטות וטילים מרצועת עזה. דופפנר כינס אז את העובדים במערכת ואמר, לפי הדיווחים, כי "אם למישהו יש בעיה עם זה... הוא מוזמן לחפש עבודה חדשה".