ההימור הישראלי: המסדרון ההומניטרי הימי לעזה יכול לסייע לה בעתיד להתנתק מהרצועה

משט יוצא דופן עושה את דרכו לעזה בימים אלה. ספינה של ארגון ספרדי לא־ממשלתי בשם Open Arms, שגוררת לצדה דוברה שעליה 200 טונות ציוד הומניטרי של ארגון סיוע לא־ממשלתי בשם World Center Kitchen. אלה לא בדיוק סוג הארגונים שישראל בדרך־כלל ששה לעבוד אתם, או אפילו להיות אתם בקשר. אבל במקרה הנוכחי הם מתקבלים בזרועות פתוחות. "המשט מתואם איתנו ביטחונית", אמר גורם ישראלי לגלובס, וגם הזכיר כי WCK כבר פעילים בעזה בחלוקת מזון, וכי הנציבות האירופית כולה - בדמותה של הנשיאה אורסולה פון־דר־ליין - נטלה חסות על המשט וכינתה אותו "פיילוט" למסדרון ימי הומניטרי בין לרנקה לעזה. 

● הכירו את הספינה הספרדית שחונכת מסדרון ימי לעזה 
● ג'ו ביידן הכריז על הקמת נמל סיוע הומניטרי לעזה. כך זה יעבוד

המשט הנוכחי אינו התפתחות מקרית או כזו הנובעת מלחץ נקודתי. היא משקפת הימור הישראלי שהולך ונבנה בימים אלה, לפיו מסדרון ימי שיפעל מקפריסין לעזה, מרחק של יומיים הפלגה בדרך־כלל, עשוי לסייע לישראל בעתיד הלא־רחוק להתנתק סופית מעזה, ולומר כי האחריות למה שקורה שם היא כעת על הקהילה הבינלאומית. לא עוד אחריות על מעברי הגבול, לא עוד טענות ל"מצור" ול"חנק" או ל"כלא הגדול ביותר בעולם". בישראל מקווים כי המהלך הטקטי של אספקת ציוד הומניטרי בעיקר לצפון עזה ייתרגם למהלך אסטרטגי שיסייע לה להתנתק סופית ממה שקורה ברצועה. ציוד הומניטרי תחילה, סחר שוטף אחר־כך.

הכירו את "יוזמת אמלתיאה"

לשם מטרה זו, החיו בישראל, ודחפו מאז תחילת המלחמה, את הרעיון שצץ כבר לפניה, ושמי שקידמו אותו הן בין היתר שר החוץ ישראל כ"ץ ושר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן. הרעיון הוא שנמל לרנקה (ובאחת הוורסיות שנזנחה בינתיים: אי מלאכותי) ישמש כמעין נמל חוץ־טריטוריאלי לעזה. בקפריסין יתבצע הבידוק הביטחוני, באמצעים טכנולוגיים או באמצעות נוכחות פיזית של ישראלים. המדינה היא אחרי הכול חברה באיחוד האירופי ובעלת קשרים טובים עם ישראל. "אנחנו רואים בזה Win־Win", אמר גורם ישראלי לגלובס. למעשה, ישראל אינה מסתפקת בהיענות לדרישה לכונן מסדרון הומניטרי, היא אף מעודדת מדינות באיחוד לשלוח ציוד וספינות דרכו.

על רקע העובדה שממשלת ישראל מנסה למעט ככל האפשר מלעסוק בסוגיות "היום שאחרי" ברצועה, נראה כי המסדרון הימי שעשוי להיפתח דה־פקטו בשבועות הקרובים הוא החריג. המסר שיוצא מירושלים הוא שישראל מוכנה להפעלה של מנגנון כזה, בתיאום עם מדינות המערב.

הפרויקט הושק בקפריסין כבר לפני כשבוע, שמו "יוזמת אמלתיאה" (על שם הדמות האימהית מהמיתולוגיה שהאכילה את זאוס ונחשבת לסמל למזון), וחתומות עליו הנציבות האירופית, קפריסין, בריטניה, גרמניה, יוון, איטליה, ארה"ב ואיחוד האמירויות. מהצד העזתי מי שאחראית לפרויקט היא סיגריד קאאג ההולנדית, הנציגה הבכירה לעניינים הומניטריים ברצועה של האו"ם.

בהודעה הרשמית שפורסמה עם השקת הפרויקט נכתב כי קפריסין תהיה אחראית על ניהול התנועה הימית, וכי חמ"ל מיוחד כבר נחנך לצורך זה בלרנקה. ספינה צבאית אמריקאית שנועדה לבנות מזח יציב ומאובטח כבר בדרכה לאזור. אבל גם אם הדבר יימשך חודשים, כבר כעת ישנה מוכנות להתחיל ולהזרים ציוד בספינות של ארגונים לא־ממשלתיים, ואולי בספינות של כמה מדינות המשתתפות ביוזמה. נראה כי ישראל אפילו מוכנה שארגונים בינלאומיים יהיו פעילים בצד העזתי כדי לסייע בניהול הגישה לסיוע ובחלוקת המזון. אולי ישראל לא דחפה את זה מספיק עד כה, אומר גורם ישראלי, אבל עכשיו ניתן לנצל את העובדה שיש לחץ לספק סיוע הומניטרי כדי להתקדם.

להימור הישראלי יש גם חסרונות אפשריים. אומנם נתיב זה אמור להיות בטוח, אולם אם המטרה של צה"ל היא לשמור על שליטה ביטחונית מלאה ברצועה, הרי שעצם האאוטסורסינג למדינות אחרות יוצר תלות כלשהי. כרגע קפריסין מהווה גורם חיובי מבחינת ישראל, גם באזור וגם במזרח התיכון, אבל מצב זה עשוי להשתנות. בנוסף, הרגישות הביטחונית של מעורבות אירופית ובינלאומית בעזה, אחד המקומות הנפיצים ביותר במזרח התיכון, עשויה להרתיע את מדינות אירופה מלהמשיך עם הפרויקט גם בעתיד. ספינה אחת שתטווח, או פיצוץ במזח, יכולים לחתום את הסיכויים למעורבות שכזו.

אבל בשלב הזה רואים בישראל בעיקר את היתרונות, וזו אחת הסיבות שלשכת ראש הממשלה טרחה לפרסם הודעות הבהרה בשבועות האחרונים לפיהן הייתה זו יוזמה של ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו כבר בראשית המלחמה.

יש מי שחושש מהגירה כפויה דרך הים

בשלב הנוכחי, עד שיתברר עם ארה"ב אכן מתכננת להקים מזח ברצועת עזה, כמה זמן הדבר יימשך, ואם יהיה בטוח להפעילו, נותרת השאלה כיצד להפעיל את המסדרון הזה. הארגונים הבינלאומיים הפועלים בעזה מבהירים כי יוכלו במקרה הטוב לשלוח סירות קטנות כדי לאסוף את הציוד מהדוברות הצפות. השאלה לגבי אבטחה שלהן כשיעגנו בחוף, והפעילות הימית כולה הכרוכה בכך, עדיין פתוחה.

גם המשט הנוכחי, שהבטיח לעגון בעזה, עשוי להמשיך ברגע האחרון לאל־עריש שבמצרים, ומשם להעביר את הציוד במשאיות. כל הציוד במשט הנוכחי יכול לעבור בשיירה של כ־20 משאיות, הרבה פחות ממה שעובר מדי יום באופן רגיל, מה שהופך את המסדרון ההומניטרי הימי לפוטנציאל עתידי יותר מאשר לגיים־צ'יינג'ר בשטח.

זו הסיבה גם שהאו"ם על שלל ארגוניו הפועלים בעזה, כולל הנציגה הבכירה קאאג, מדגישים את החשיבות של המעברים היבשתיים. גם הרשות הפלסטינית דחתה בחודשים האחרונים את היוזמה. ראש ממשלת הרשות מוחמד אשתייה אמר כי בעוד הרשות מברכת על הזרמת סיוע הומניטרי לעזה, החשש הוא כי המסדרון הזה ישמש גם להגירה כפויה של עזתים מהרצועה. "אנחנו לא נקבל את העקירה של אנשינו ואת הגירוש שלהם תחת ההצגה של סיוע בינלאומי", אמר אשתייה.

זה אומנם נשמע כמו חשש לא־מציאותי, אך למעשה, OPEN ARMS עוסק בין היתר בחילוץ מבקשי מקלט ומהגרים מהים התיכון והעברתם לנמלים אירופיים. אולי זו סיבה נוספת לכך שהממשלה הישראלית לא התנגדה לעבוד מולו במקרה הנוכחי.